איך להבין

אני שמח שאנחנו יכולים לבוא יחד הערב ולשתף כמה מחשבות על אירועי 11 בספטמבר. יותר מתמיד, זה הזמן והצורך להתחבר עמוק יותר עם עצמנו, אחד עם השני ועם יצורים סובלים רבים בעולם. השאלה   המתנשאת בגדול עבור רובנו היא איך להבין את מה שקרה בצורה משמעותית וחומלת.
בהתרסקות המטוסים לתוך מגדלי התאומים, הפנטגון ושדות פנסילבניה, אנו רואים את כוחם העצום של שנאה ואשליה של התודעה. הבודהה השתמש במילים חזקות מאוד לתאר את המצבים האלה. בשיחה שלו הקרויה דרשת האש, הוא אמר “המוח נשרף בוער בחמדנות, בוער בשנאה, בוער באשליה.”  בדרך כלל, אנחנו לא רואים בכוחות האלה את הסכנות שהם מהווים – עד שהם פועלים ככאלה בדרכים כל כך ברורות ובלתי ניתנות להכחשה. גודלו של ההרס שהתרחש מדגיש את הדחיפות של אימון הלב והתודעה שלנו.
לעתים קרובות, בחוגים עכשוויים רוחניים או אלו של הזמן החדש, אנו שומעים את הביטוי, “לך בעקבות הלב שלך”. אבל אנחנו יכולים לראות גם אצלנו וגם אצל אחרים שלא הכל בלב הוא תמיד חכם ועדין ונדיב. לכולנו יש נטיות לכעס ולאנוכיות. אג’אהן סומדהו, אחד הנזירים האמריקנים הבכירים ביותר במסורת היער התאילנדית, הציע הבנה מועילה יותר: “זו לא שאלה של ללכת אחר הלב שלך, אלא של אימון הלב שלך.”
התבוננות בטווח הרגשות שלנו, תגובות ותשובות למה שקרה ­ מאירה את הפוטנציאל העצום הנמצא בתודעה הן לטובה והן לנזק. אנשים ברחבי העולם הביעו מגוון רחב של תחושות: עצב עצום, צער, חוסר אונים וזעם יחד עם חמלה, אהבה והבנה. יש קריאות למלחמה ולשלום, לטילי שיוט ולהצנחת מזון. אם אנחנו רוצים להבין את האירועים האלה, אנחנו צריכים להבין את התודעות שלנו.
כאשר קורה משהו בקנה מידה שאי אפשר עוד להתעלם ממנו – בין אם בחיי אדם או בחברה – הוא הופך לקריאת השכמה גדולה. זוהי קריאה לפתוח את העיניים ולראות בבירור ברמות רבות. “בודהה” פירושו זה שהתעורר, ובתורתו הוא מדגים שרצון נחוש ויכולת לראות מה נכון. זוהי ההתנהלות שלנו.
למרות שלכאורה אנו בונים המוני מקומות מוצקים ובטוחים, מערכות יחסים ודברים, כולנו חולקים פגיעות רבה. הבודהה ביטא זאת בבהירות כה רבה: כל מה שהטבע מקים, יתפוגג גם הוא. לפעמים הדברים חולפים בדרכים מסודרות ושלוות, לפעמים בדרכים הרסניות. אבל התפרקות של דברים מובנים מותנים, היא טבועה בתוכם מעצם טבעם. אנו רואים זאת בשינויים הנורמליים בחיינו. אנו רואים זאת במחלה הבלתי נמנעת ובריקבון של גופנו. אנו רואים זאת בתנאים של סערה חברתית או כלכלית. אנחנו רואים את זה בנפילתן של תרבויות. אנו רואים זאת בהתפוצצות או בקריסה של כוכבים. למרות שאינטלקטואלית אנו יודעים שטבעם של כל הדברים הוא להשתנות, אנחנו לא תמיד מרגישים זאת בעצמותינו.
הבודהה הצביע על חוסר היציבות הטבועה בתנאים המשתנים ועל הסבל שבהסתמכות על כך שתנאים אלו יישארו בצורה מסוימת. האמת האצילה הראשונה של תורתו אינה עיקרון פילוסופי מופשט. היא משקפת את הפתיחות, הכנות והאומץ הדרושים כדי להתמודד עם הסבל הקיים. זה לא תמיד קל להתחיל בדרך זו. כשצפינו בתמונות האסון, לעתים קרובות היה קשה לקלוט אותן. הייתה תחושה של חוסר אמון שזה באמת יכול לקרות, ולפעמים תחושה שאנחנו צופים בעוד סרט הוליוודי.
תרגול הדהרמה הוא הרבה יותר מאשר רק לחיות את חיינו בנוחות רבה יותר או בשלום – אם כי אלה הם בעלי ערך רב. הדהרמה חושפת את ההיבטים העמוקים והבסיסיים ביותר של חיים ומוות, של סבל וחופש. הבודהה דחק בנו להתעורר מהבורות שלנו לתוך חמלה גדולה לגודל הסבל בעולם.
האירועים בניו יורק, וושינגטון ופנסילבניה הם גם קריאה לראות את חוסר היכולת הבסיסי לנהל את מה שקורה לנו. משמעות הדבר היא כי הדברים מתרחשים כאשר התנאים המתאימים נמצאים, לא כי אנחנו רוצים או מצפים מהם להיות בדרך מסוימת. גופנו מזדקן וחולה, בשל סיבות, אם נרצה בכך או לא. אנו עשויים לצפות שלא יהיו מלחמה, או רעב, או אלימות, אבל מצבים אלה ימשיכו להתעורר כל עוד שיתקיימו התנאים הדרושים. אירועים אינם בשליטתנו באופן שבו אנו חושבים שהם.
יש מחיר גבוה ליומרה זו של שליטה. כאשר דברים אינם קורים כפי שאנו רוצים אותם, התודעות שלנו יכולות בקלות להתמלא בכעס, תסכול, זעם, קנאה, או שנאה. זה קורה ברמה האישית, וכפי שראינו, בה במידה גם ברמה קולקטיבית. אם אנחנו רוצים מטרה רצויה – הפסקת האלימות, למשל – עלינו להבין את הסיבות שמביאות לאלימות ואת התנאים הדרושים כדי להביא אותה לסיומה. זה לא מספיק פשוט לרצות או לדרוש שזה יקרה. כמה מפתיע, ככל שאנחנו יותר מרפים מהאשליה של להיות בשליטה, כך רואים בבהירות רבה יותר את התנאים הדרושים להשלים את המטרות שלנו.
השאלה הקשה והמורכבת נשארת: מהי התגובה המתאימה לאלימות המונית? אנו יודעים מתוך שנים רבות של ניסיון ישיר ששנאה אינה מופסקת באמצעות שנאה. הבודהה ביטא זאת לפני 2500 שנה, ואנו רואים את האמת שבכך בסכסוכים של צפון אירלנד, סרי לנקה, ישראל והגדה המערבית, ובמקומות רבים אחרים בעולם. שנאה ואלימות רק מולידים עוד מאותו הדבר. זה הופך למעגל של הרס שממנו קשה לצאת.
אבל האם זה אומר שאנחנו כלל לא מגיבים כדי להגן על חייהם ועל שלומם של אנשים המאויימים על ידי כוחות אלה? בשבוע שלפני ההתקפה הקשבתי לקלטות שמע של הביוגרפיה של וינסטון צ’רצ’יל. תפקידו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה ידוע היטב. האם היו מצילים חיים רבים יותר אם לא היו נוקטים במדיניות הפיוס? הבודהא עצמו שוחח עם אנשים חילוניים על הנכונות של הגנה עצמית.
בניסיון לעשות סדר בנושאים האלה, אנו מגיעים לנקודה עדינה שלעיתים קרובות מתעלמים ממנה. הן כפרטים והן כאומה, אנחנו צריכים לחקור את המניעים שמאחורי כל תגובה כדי לקבוע את ערכם המוסרי. המניעים שלנו הם אלו שיקבעו את התוצאה לטווח ארוך. האם ניתן לעצור את מבצעי האלימות מבלי לגרום סבל נרחב לחפים מפשע? האם אנו יכולים לנקוט פעולה מתוך מוטיבציה של חוכמה וחמלה ולא מתוך שנאה ונקמה? זה לא מספיק לעטוף את עצמנו במילים של מידות טובות; אנחנו צריכים להסתכל עמוק כדי לראות מה המניעים שלנו באמת.
המצב הנוכחי הוא קריאת השכמה כדי לראות את התנאים שבבסיס האירועים, לפעול בתבונה ובהחלטיות בתגובה, ולהביט בתודעות שלנו כדי לראות אילו איכויות מיטיבות ובלתי מיטיבות נובעות בתוכנו. הכוחות לטוב ולנזק הפועלים בעולם מתבטאים בה במידה גם בתודעותינו ובחיינו.
קשה מאוד לחשוף לאור מצבים תודעתיים בלתי מיומנים. בדרך כלל איננו אוהבים לחשוב על צד אפל שלנו ולעתים קרובות מרגישים נוח יותר באשליה כי חיינו ומעשינו טהורים לחלוטין ובכוונות טובות. למרות שחלק גדול הם כאלה, ישנם גם חלקים שאינם כאלה. אחת מנקודות המפנה בתרגול הדהרמה מתרחשת כאשר אנו מעדיפים לראות את הזיהומים בתודעה שלנו מאשר לא לראות אותם. פתיחות זו היא הדרך היחידה להיות כנים לגבי המניעים שלנו ולהעריך מה היא תגובה נבונה למצבים.
מצבים לא מיומנים מושרשים בהיצמדות, בדחייה או באשליה. מצד ההיצמדות, אנו רואים כמה נזק מתרחש בעולם בשל חמדנות – חמדנות למשאבים, עושר או כוח. סבל עצום נובע גם מהיצמדות לנקודות השקפה ולדעות.  “זה נכון; כל השאר הוא מוטעה” הופך לצעקה קולנית של הקנאות. כאשר אמונות מוחזקות כאמיתות מוחלטות, הסכסוך הוא בלתי נמנע, כי לאנשים יש תמיד נקודות התייחסות שונות. כאשר אנו משחררים את אחיזתנו בנקודות המבט שלנו, אז מתאפשר להקשיב וללמוד אחד מהשני.
זיהומים עולים גם בצורת סלידה, כעס ושנאה. כוחם ההרסני של מצבים תודעתיים אלה גילה את עצמו בבירור ב-11 בספטמבר. עם זאת, כוחות אלה שבתודעה הם מפתים מאוד. הבודהה הצביע על כך כשדיבר על “כעס, עם מקורו המורעל, שיא קודח, מתיקות רצחנית.”  כעס ושנאה עולים בתגובה למצבים כואבים ולא נעימים, אמיתיים או מדומים. נסיבות בלתי נעימות קטנות גורמות לגירוי ולרוגז. נסיבות מכאיבות עוצמתיות עלולות להוביל לשנאה ולאלימות.
חיוני שנלמד להכיר את התחושות האלה בתוכנו, כדי שלא נכחיש ולא נדחיק אותם, ולא ננהג כך. זה כל כך קל להיתפס במערבולת חזקה של רגשות אלה, אשר מוזנים לעתים קרובות על ידי זרמים תת-קרקעיים של צדקנות עצמית, כאב ופחד. כאשר אנו מרגישים שממש נלכדנו על ידי התגובתיות שלנו, זה עוזר לראות מה מתדלק אותה. בזמנים קשים, לא בטוחים וחסרי ביטחון, הרגשות פגיעות מעוררות לעיתים פחד. זה יכול להיות פחד מאובדן, פחד מהבלתי נודע, או פחד ממוות. אם אנחנו לא מזהים את הרגשות החזקים האלה, לעתים קרובות הם דוחפים אותנו לנסיגה או לתוקפנות. אנחנו צריכים תרגול עקבי וחזק כדי לראות את המצבים האלה בתוך עצמנו ולא להיסחף בהצפה של רגשות. ערות היא תהליך ההתמרה.
לפני מספר שנים לימדתי בריטריט של סטודנטים למשפטים. כאשר דברנו על העוצמה של מערכת היריבויות, אמר אחד התלמידים שהוא זקוק לכעסו כדי לא לחוש פחד. מיינדפולנס (מודעות קשובה) לא נכללה במערכת הלימודים בבתי הספר למשפטים, ומעולם לא עלה בדעתו שפתיחות לפחד וקבלתו עשויים להיות מקור כוח מחזק ותומך יותר.
פחד גם יכול לצמוח בתודעתנו כאשר אנו מגלגלים תרחישי אסון ולאחר מכן מאחסנים תחזיות אלה בתודעתנו. למרות שקל לעשות זאת בנסיבות הנוכחיות, זו אינה אסטרטגיה שימושית להכלת חוכמה וחמלה. אנחנו צריכים להיפתח למה שנכון, להכיר את המניעים מאחורי התגובות שלנו, ולפעול מתוך מקום בריא ככל האפשר.
בהתחשב בסבל הקיים בעולם, ובכוחות שאנו רואים בעבודה בתודעתנו, נשאלת שאלה עמוקה: היכן נמצא המקום הבטוח הסופי? איפה מקום המפלט האמיתי שלנו? אלו הן השאלות שהבודהא הגיב עליהן במשך 45 שנות הוראה. התודעה המתעוררת היא מפלט; תורתו היא מפלט; הקשר עם יצורים חכמים הוא מפלט. שלושת התכשיטים האלה אינם חיקוי של אבני חן. הם מספקים מקום של ביטחון בעיצומם של בלבול וסערה. טיק נהאט האן כותב על “שלום בכל צעד”. אנו יכולים לתרגל שלום בכל צעד, בכל נשימה, בכל רגע. זה תלוי בנו.
אנחנו יכולים גם להתאמן באהבה ובחמלה, לטובתנו ולתועלת העולם. רק באמצעות אהבה וחמלה נפסקת השנאה. התבטאויות אלה של חסד מהוות תנאים הכרחיים לשלום. אנחנו צריכים להתחיל עם עצמנו, בחיינו שלנו, ולתת לזה לקרון החוצה ככוח לטוב בעולם. דברי הבודהה ב- מטא סוטה (סוטרת האהבה הבלתי מותנית) הם מרשם עוצמתי ותפילה לימינו אלה:
לו יהי וכל היצורים החיים יהיו מאושרים ונינוחים.
לו יהיו מאושרים ויחיו בביטחון.
לו יהי וכל היצורים, חלשים או חזקים, קטנים או גדולים, גלויים או בלתי נראים, קרובים או רחוקים, שנולדו או שעתידים להיוולד –  ללא השמטת אף אחד – יהיו מאושרים ונינוחים.
שאף אחד לא יוליך שולל את האחר, או שיבוז ליצור כלשהו בכל מצב שהוא.
שאף אחד לא יאחל רע לאחר מתוך כעס או מחלה.
אפילו כשאמא משגיחה ומגינה על ילדה היחיד, עדיין מתוך תודעה נטולת גבולות צריך להוקיר את כל היצורים החיים, להקרין ידידות על פני כל העולם.
לכן לו יהי שנטפח רצון טוב ללא גבול כלפי העולם כולו, משוחרר מרצון רע ומאיבה.