איזון נפש נבון

טניסארו בהיקהו הוא נזיר ממוצא אמריקאי במסורת נזירי היער של תאילנד. הוא הוסמך לנזירות בשנת 1976 על-ידי מורו, אג’אהן פואנגג’וטיקו, מתלמידיו של מאסטר המדיטציה הנודע, אג’אהן לי דהמהדארו. בשנת 1991 הוא סייע בהקמת מנזר Metta Forest Monastery בסן דיאגו, קליפורניה, שהוא עומד בראשו. טניסארו בהיקהו הוא מתרגם פורה של רבים מכתבי הקאנון הפאלי, ומחברם של ספרים חשובים רבים.

* * *

בכל ערב לפני שאנו מודטים, אנו מזמרים את ארבעת הלכי הרוח הנעלים (הבְּרַהְמָה-וִיהַארָה): התכוונות אוהבת – “הלוואי שכל הישויות החיות יהיו שמחות”; חמלה – “הלוואי ולא יסבלו ממתח וכאב”; שמחה בשמחתם – “הלוואי ולא יאבדו את האושר שמצאו.”

ולבסוף באה השתוות הנפש (איזון נפש). במקום להגיד, “כל הישויות החיות יכולות ללכת לעזאזל, זה לא ענייני,” המזמור אומר, “כל הישויות החיות הן הבעלים והיורשים של פעולותיהן.” איך בדיוק המחשבה הזאת קשורה להשתוות הנפש? שימו לב שהיא אחרונה ברשימה. במילים אחרות, אתה מתחיל בטיפוח של התכוונות אוהבת, חמלה ושמחה בשמחת האחר. אבל אז אתה מגיע לנקודה שבה אתה מבין שיכולה להיות לך התכוונות אוהבת כלפי אנשים אבל הם לא שמחים. יכולה להיות בך חמלה כלפיהם ועדיין הם לא משתחררים מסבלם. אתה יכול לשמוח בשמחתם אבל הם ינצלו את זה לרעה. הם מנצלים לרעה את כוחם, הם מנצלים לרעה את עושרם. אתה מתחיל להבין שיש מגבלה למה שאתה יכול לעשות, לא רק למען אחרים אלא גם למען עצמך.

במקום הזה נכנסת ההתבוננות על הקרמה. אתה מבין שדברים מסוימים הם תוצאה של קרמה מהעבר ואין ביכולתך לשנות אותם. קרמה של אנשים אחרים מגבילה אותם; הקרמה שלך מגבילה אותך. עליך לחיות באופן מעשי במסגרת אותן המגבלות. אתה יכול למתוח קצת את הקצוות, להרחיב את המעטפת כדי לראות עד כמה אתה יכול לעבוד למען אושרך ואושרם של אחרים, אבל מגיעה הנקודה בה המעטפת מתנגדת. אתה מבין שיש גבול למה שאתה יכול לעשות בכל זמן נתון. יש גבול למה שאתה יכול לעשות עם האנרגיות והכישרון שלך. הגישה הנכונה אם כן, היא לשים בצד את המקומות שבהם אתה לא יכול לעזור או לשנות, כך שתוכל להתמקד במקומות בהם אתה יכול.

זה מה שעומד מאחורי המזמור על הקרמה: לאפשר לך תחושה של סדר עדיפויות, להזכיר לך מה חשוב. יש לך מלאי מוגבל של אנרגיה, מלאי קצוב של זמן קצוב בחיים הללו. אתה עוזר היכן שאתה יכול, אבל אם אין ביכולתך לעזור, אין סיבה לדאגה, אין סיבה לסבול בשל כך. אין טעם לבזבז את האנרגיות שלך במקומות בהם אין ביכולתך לשנות, כי האנרגיות שלך מוגבלות. השתוות הנפש היא היכולת לחיות בשלום עם העיקרון של הקרמה כך שתוכל לתפקד בתחום הגבולות שלה ולהשתמש באנרגיות שלך בתבונה. זה חלק מהכוונה באמירה, “כל מה שאתה עושה לטוב או לרע, אתה תהיה היורש של מעשיך.” עליך לקבל את העיקרון של הקרמה אם אתה מתכוון להיות מיומן בשימוש ביכולות שלך.

הלימוד על השתוות הנפש אינו מייעץ לאמץ גישה של אדישות קרירה. הוא  מזכיר לך בפשטות מהו סדר העדיפויות שלך, מהן מגבלותיך, ועליך לפעול בתחום של מגבלות אלה. במילים אחרות, אם עולה בעיה שמקורה בקרמה של עברך, אתה מבין שאין בכוחך לשנות זאת. מה שאתה כן יכול לשנות, מה שאתה יכול לעצב זה מה שאתה עושה ברגע זה. אז התמקד בכך.

יש פסוק בו הבודהה מדבר על דרכים מיומנות ודרכים שאינן מיומנות ללמד ולחשוב על קרמה. דרך שאינה מיומנת היא לומר שכל אחד שגורם לעוול סופו שיגיע לגיהינום; כל מי שעושה דבר רע הולך לסבול. אתה מסתכל לאחור ומבין שאתה, כמו כל אחד אחר, עשית כמה דברים רעים בחייך: הזמנים בהם פעלת לפי כוונות פחות אצילות ופחות יפות מהכוונות הטובות ביותר שלך. אם תדגור על הטעויות הגדולות שלך, תמצא את עצמך בספירלה שיורדת מטה, מטה, מטה. זה לא עוזר לך בכלל. מה שאתה צריך לעשות זה להזכיר לעצמך שלמרות שיש קרמה מהעבר, יש גם קרמה חדשה, לוח חדש. אתה חופשי לבחור ברגע זה להתנהג במיומנות ככל הניתן. הנח בצד את כל הפעולות הלא מיומנות שעשית בעבר. החלט שאינך מתכוון לבצע אותה שגיאה שנית. והתקדם קדימה. אין זאת שאתה מתכחש לשגיאותיך. אתה מודה בהן. זה לא שאתה אדיש להן. אתה מבין ששגיאה זו שגיאה ושאינך רוצה לחזור עליה.

אבל אם אתה דוגר על השגיאות שעשית בעברך, אתה לא משאיר לעצמך את האנרגיה הדרושה להתנהג בצורה מיומנת ברגע הזה. זו שאלה של סדר עדיפויות: על מה אתה הולך למקד את האנרגיות שלך כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר? מטרתה של ההתבוננות שמחברת בין עקרון הקרמה והשתוות הנפש היא להתארגן לפעולה כך שתוכל להתמקד מיד במעשיך ברגע זה.

כאן נמצא גרעין האמת. זה הבסיס למבנה של המציאות. כאשר אתה מתמקד בכאן ובעכשיו, אתה לא לכוד בכל ה-“מה היה אם” לגבי העבר: “מה אם הייתי עושה כך? מה אם לא הייתי עושה את זה?” כל ה-“מה אם” לגבי העבר הם בזבוז זמן מסיבי. ה “מה אם” החשוב הוא: “מה אם אתנהג בצורה מיומנת עכשיו?” נסה את זה.

בודהיזם אינו מלמד שרירות לב. הוא מתחיל עם רצון טוב. הסתכל על הדרך: זו דרך של עבודה על רווחתך ורווחת הסובבים אותך, דרך לשים קץ לסבל. זהו רצון טוב שיוצא לפעולה בשיא העוצמה. הלימוד של השתוות הנפש נועד לוודא שהרצון הטוב שלך לא ירד מהפסים, לא יכלה את עצמו, לא יבזבז זמן וילך לאיבוד בדרכים צדדיות לא מיומנות.

במילים אחרות, הבודהה אינו אומר לך להיות אדיש לגבי הבחירות שלך ברגע הזה, או לומר “למי אכפת מה אני עושה ברגע הזה?” אל לך לחשוב כך. עליך לתת לרצון טוב, חמלה, ושמחה בשמחת אחרים לשלוט על הבחירה שלך איך להתנהג ברגע זה – וברגע זה וברגע זה, בעוד הרגע הזה ממשיך לנוע דרך הזמן. אסור לך להיות אדיש לכך. צריכה להיות תחושה חזקה של השתוקקות, מטרה, ונחישות לגבי עשיית הפעולה המיומנת ביותר שאתה יכול לעשות בכל רגע שאתה מודע לבחירות העומדות בפניך. עליך להכריח את עצמך להיות יותר ויותר מודע במדויק לגבי הבחירות שאתה עושה. זה דורש מאמץ ואנרגיה.

פיתוח השתוות הנפש חוסך במשאבים שלך בכך שאתה יכול למקד אותם בנקודה בה הם היעילים ביותר, היכן שבאמת יעשו הבדל. אתה מפתח השתוות נפש בנוגע לדרך רק אחרי שהשגת את המטרה. אפילו השתוות הנפש שאתה מרגיש כאשר השגת את המטרה: ישנה התעלות מעבר לכך, במה שהכתבים מכנים “ללא הַכְוַונָה”. במילים אחרות, אתה מבין שהשתוות הנפש היא בחירה שאתה עושה: אלה הדברים שאתה הולך לשים בצד; אלה הדברים שאתה הולך להתמקד בהם. עליך לאפשר לעצמך לא להתעסק עם הדברים אשר אתה שם בצד. כאשר הדרך הושלמה לבסוף, זו הנקודה בה גם היא נכנסת לממלכה של השתוות הנפש. אתה יכול לשחרר אותה. אל תנסה לכוון כלום, גם לא את האפשרויות של השתוות הנפש. זו הנקודה בה התודעה זוכה בשחרור.

אז אתה מפתח השתוות נפש אוניברסלית בקבלך את העקרונות של הקרמה, אבל בישום שלהם לגבי ברירות העבר וההווה אתה זקוק להשתוות נפש סלקטיבית עד לנקודת הסיום של הדרך. בדרך זו, במקום להיות אדיש לחלוטין לכל – מצב שזהה לאדם מת – השתוות הנפש הופכת לכלי חשוב ששומר אותך חי ופעיל, ומבטיחה שכל האנרגיה והפעולות שיש לך להקדיש ברגע הזה מנוצלות בדרך הטובה ביותר. אחרת אתה תמשוך את עצמך מטה ע”י לקיחת יותר מידי אחריויות, יותר מידי דאגות. כאשר זה קורה, לא ניתן להשיג דבר. רק כאשר אתה יכול למקד את האנרגיות שלך תגיע לתוצאות.

כאשר אתה מטפח את המדיטציה שלך, נסה להביא את התודעה לריכוז כך שהיא יכולה לשהות במצב של שוויון נפש שממנו אתה ממשיך את העבודה. במילים אחרות, בנקודה זו  יש לך שלווה פנימית לכל דבר, לצד הפיתוח של תובנה. אזי השתוות הנפש גם מגנה עליך בשלב זה.

אַגַ’אן פוּאַנג אמר פעם, “אם אין לך השתוות הנפש של ג’האנה, התכוונות אוהבת תגרום לך לסבל,” כי אתה רואה כמה מוגבלת היכולת שלך לעזור לאנשים אחרים. אתה ממשיך להיתקל במגבלות שנוצרו על ידי קארמת העבר שלך בדיוק ברמת היכולת שלך להטיב עמהם בכל רגע. אתה גם עלול להיתקל במגבלות קרמתיות של העבר וההווה שלהם. אם אתה מפתח את השתוות הנפש המתאימה למגבלות אלו, אתה חוסך לעצמך את הסבל הנגרם בגללן. אתה פשוט מזהה אותן ועוקף אותן למקומות שאפשריים לך.  השתוות הנפש היא דרך חשובה להזין אותך בהליכתך בדרך, להעניק לך כוח, להבטיח שההתכוונות האוהבת שלך למענך ולמען האחרים לא תתבזבז ותונחה בדרך הנכונה.

אל תחשוב על השתוות הנפש כעל הלך רוח קר וחסר לב. זו פשוט דרך מאוד ריאלית לראות את הדברים. שים לב שבארבעת הלכי הרוח הנעלים, שלושת האחרים מתחילים ב -“הלוואי שכל הישויות החיות יהיו כך, או כך.” אבל כשמגיעים לרביעי, המחשבה היא “כל הישויות החיות הן הבעלים של פעולותיהן.” אין כאן הלוואי, זו רק הצהרה על עובדה. אתה מכיר במציאות, אתה מכיר במגבלות בממלכת הסיבתיות שבה אנו פועלים, ואתה מחליט לעבוד במסגרת המגבלות בדרך היצירתית והיעילה ביותר האפשרית.

פעם מישהו כתב ספר על בודהיזם שנקרא הלב הנבון. זה בדיוק מה שארבעת הלכי הרוח הללו מנסים לפתח: לב נבון, תבונה בדרך שבה הלב שלך, הרצון שלך, והמוטיבציה שלך מתפקדים בחייך כך שתפיק מהם את המרב. והשתוות הנפש היא זו שהופכת את התבונה הזו לאפשרית.