אומנות ההזדקנות

שאילה שליו, תלמידה ותיקה של המסטר לזן תיך נהאט האן, והוסמכה על ידו כמורת דהרמה ב-2010. התקבלה למסדר “לב אחד “(OI)  משנת 2002. מלמדת בודהיזם, מיינדפולנס ומנחה קבוצות. פעילה במעורבות-חברתית דרך הדהרמה, וחובבת מוסיקה, גינון, קריאה וצ’י-גונג.

ברוך שליו, תלמידו של המכובד תיך נהאת האן והוסמך על ידו להיות דהרמאצ’ריה בראשית 2011. כיום הוא מלמד את דרך תשומת-הלב, מנחה סדנאות לימוד ומפגשים קבוצתיים, מלווה רוחני ליחידים ועורך טקסי חתונה.

 *  *  *

תיך נהאט האן ציין בפנינו לא אחת, שהבודהה נתמך על ידי סוג של שאיפה, מעין תשוקה, סוג של אנרגיה, למזער את מידת הסבל הקיים בעולם, להביא לידי התמרה, ריפוי ושמחה – בעצמנו ובאחרים. ושאנרגיה זו, שאיפה זו – חשובים.

והוסיף, שכאשר אנו יודעים איך לעשות זאת, נזכה בהרבה יותר אנרגיה, שמחה ושאיפה להתמיר את מה ששלילי בתוכנו, ונזכה ביותר יכולות להתמיר את המצב סביבנו. דבר זה, הינו רלוונטי לכל גיל.

עלינו להיוולד כנולדים מחדש בכל רגע של חיינו. יש אנשים שיאמרו, “אני זקן מדי להתחיל מחדש.” אך אם נביט לעומק, נראה שזה אפשרי בכל גיל.

במהלך חיינו עשינו שגיאות. כבני אדם, זה בלתי נמנע. אפשר וגרמנו סבל לאחרים, ופגענו באהובינו, בעמיתינו, ואנו מתחרטים. אך תמיד אפשרי בשבילנו להתחיל מחדש, ולהתמיר שגיאות. לשגיאות יש תפקיד במהלך הלימוד שלנו, ואל לנו להיתפס בכלא של האשמה עצמית, בגלל שגיאות שעשינו בחיינו.

באם אתה יכול ללמוד מהשגיאות, אתה כבר הצלחת להתמיר זבל לפרחים, למען השמחה שלך, של אבותיך וגם של הדורות הבאים. הרבה פעמים שגינו בגלל חוסר מיומנות, לא בגלל שרצינו להזיק.

זוהי אומנות ותרגול, לעשות את ההתמרה. אך רצון, זה לא מספיק. עלינו להיות אומנים בתרגול שלנו. הליכה, נשימה, אכילה, הקשבה עמוקה, דיבור, עשייה, אלו הם חלק מאומנות החיים. ובזכות היותך אומן טוב, תוכל לייצר הרבה אושר ושמחה סביבך, ובתוכך. על כולנו ללמוד את אומנות החיים. זו לא שאלה של רצון טוב, זו שאלה של אומנות.

הלימוד הבודהיסטי מאד ברור. “חוסר המיומנות ניתן להתמרה. כאשר ההתמרה של התודעה מתרחשת, נהיה יותר מיומנים. נהיה אומנים.”

כאשר המיינד בהתמרה, השחרור כבר שם. יש לנו הרגלים שמונעים מאתנו להיות נוכחים. אנו חוזרים על הרגלים שלנו ללא תשומת לב, ללא כל מחשבה. טבעם של הרגלים אלה, שככל שנעשה משהו יותר פעמים, נעשה את הדבר הזה יותר ויותר. אך ההתמרה אפשרית. טאי טוען שהליכת מדיטציה ברציפות במשך שלושה שבועות, כבר מביאה אותנו למצב שכאשר נצטרך לעמוד בתור לאחר מכן, או נהיה בשדה תעופה, כבר נהיה הרבה יותר רגועים.

הרב דוד זלר ז”ל, ירושלמי שהספיק בחייו להיות מורה למיינדפולנס ומדיטציה יהודית, בודהיסט, ומטפל, מספר בספרו על קורות חייו. בין היתר, הוא מספר על ההתמרה של “אנרגיית ההרגלים” שלנו, דרך פרשנות מעניינת ששמע על אברהם אבינו מפיו של הרב שלמה קרליבך ז”ל. כאשר נאמר לאברהם “לך לך”, פירושו הוא גם ללכת לעצמך האמיתי ולנשמה שלך. כי “לך לך”, פירושו המילולי גם “לך לעצמך”, להיכנס פנימה. וכאשר אברהם ראה אנשים זרים שעברו במדבר, קרא לעברם “חכו, אדונים”, ופנה וביקש “אנא הרשו לי לרחוץ את רגליכם”, והוא גם האכיל אותם. קרליבך ציין שהשורש של המילה ‘רגל’ זהה לשורש של המילה ‘הרגל’. והוא עודד את שומעיו לפתוח את ליבם למה שאברהם אומר, “אנא הרשו לי לרחוץ את רגליכם,” קרי, להתמיר את ההרגלים שלכם – אחר כך תוכלו לשבת תחת העץ.

הבודהה, טאי, חוקרי מדעי המוח, ומסתבר שגם אבותינו, תמימי דעים שהרגלים ניתנים לשינוי, ובכל גיל.

שינוי הרגלים עשוי לעזור לנו במיוחד בהיותנו בני אדם החיים בחברה המשופעת בטראומה והמנוהלת בתבנית של הישרדות. ההתמרה האישית הינה בחירה בדרך שמובילה לשחרור ממתחים, וליותר שמחה, אושר ותקווה.

רבים שהגיעו לכך דרך הניסיון האישי שלהם, וביניהם גם כאלה הנמנים על הגיל השלישי, מעידים על עצמם שמעולם לא הרגישו מאושרים ונינוחים כמו בשלב הזה של חייהם. ניכרים שינויים בולטים בדפוסי התנהגות, בהתכוונות, וביחסי הגומלין במשפחה ובקהילה.

הבודהה, לפני מותו עודד את כולנו למצוא את המפלט בתוך עצמנו, לא לחפש בחוץ. הכל מצוי בנו, עלינו רק לגלות את המדיטציה, ויכולתנו לזהות ולחבק את הרגשות המגוונים שלנו, את הפחד, ואת החוכמה הפנימית.

היתרונות של תרגול תשומת-לב והיכולות שלנו לחבק את כלל הרגשות שלנו, כולל פחד, הינם חלק מחכמת ההזדקנות. כל אלו נכחו בשיחה שהנחינו בכינוס המשמעותי של “חכמת ההזדקנות”, שנערך בכליל. רבים שיתפו מתוך נסיונם האישי בדוגמאות מחייהם ועל כך שכאשר מצליחים להיות ברגע ההווה – זהו רגע של קסם. החכמה של להיות מסוגלים לחוות ולהעריך את רגע ההווה, הינה גם תוצאה של ההכרה שכולנו וכל מה שסביבנו נתון לשינוי. העוצמה של ההכרה במציאות זו, יוצרת הערכה של מה שקיים, ומעצימה אותנו בגילוי משמעות החיים.