תשומת לב בלי מֶטַא היא משעממת

תשומת לב היא הדרך לחיות בשמחה ובשלווה.
להיות בתשומת לב לא אומר שהתודעה שלך מלאה במשהו. כאשר אתה בתשומת לב, בקשיבות – אז התודעה שלך נקיה ובהירה, ואתה חי ברגע הנוכחי.
כל התורה של הבודהה מבוססת על “תשומת לב”, על מיינדפולנס, ומי שמפתח ומטפח את תשומת הלב שלו יכול להגיע להתעוררות כבר בעולם הזה. הבודהה לימד אותנו את הדרך לפתח מודעות וחוכמה כדי שנוכל להבין את הטבע האמיתי של הקיום ולהשיג את האושר האולטימטיבי של נִיבַּאנָה.
בהקשר זה, הבודהה לימד אותנו את ארבעת היסודות של תשומת הלב, והורה כי יש לבסס את תשומת הלב בארבעה מקומות:
1. הגוף
2. הרגשות
3. תודעה
4. אובייקטים מנטליים
תשומת לב יכולה להתפתח ככוח התודעה וכוח זיכרון, אולם כאשר המודעות מתפתחת באמצעות למידה וזיכרון, השימוש בזיכרון זה לא יוכל להוביל להתעוררות. כדוגמה טובה לכך יכול לשמש המכובד אננדה. הוא היה ראש וראשון בין כל הנזירים בתשומת לב, אך לא היתה זו תשומת לב מתוך כוח התודעה, אלא תשומת הלב של כוחו של הזיכרון. נזיר כה מבריק בזיכרון! בעל כוח זיכרון שאין דומה לו בקרב אנשים לא מוארים, ועדיין, הוא לא הצליח להגיע להתעוררות עם כוח זה. הוא עדיין צריך היה לתרגל את תשומת הלב ככוח התודעה כדי להגיע להתעוררות.
כאשר אנו מתרגלים תשומת לב, אנו מסוגלים ליצור גם שלווה וגם תובנה. תשומת הלב היא תנאי הכרחי לשתיהן. אין תובנה ללא רוגע ושלוות נפש. הבודהה לימד בטכניקת הויפסנא הייחודית שלו, כי שתי אלה פועלות במקביל. בסַטיפַּטְהאנָה סוּטָה (הדרשה על ביסוס תשומת הלב), אנו רואים את השילוב הזה מההתחלה עד הסוף.
עם זאת, כאשר אנו מנסים לתרגל תשומת לב במשך ימים ולילות, אני מגלים שזו אינה משימה קלה, במיוחד עבור אנשים עסוקים, שגם כך נמצאים במירוץ להספיק את מטלות היום-יום. אנשים אלו עשויים לחשוב שזה משעמם, יבשושי או מונוטוני. הם זקוקים למשהו נוסף, משהו שמעבר. באותו אופן, לאלה עם מזג חם יותר, תשומת לב עשויה להיראות בלתי אפשרית, אפילו כאשר הם רואים את הפירות (התוצאות) של כעסם, שנאתם או טינתם.
זה המקום שבו הריכוך המצוין של מֶטַא או ידידות אוהבת הוא הכרחי. מֶטַא הוא ריכוך מרגיע כאשר אנו מתרגלים ויפסנא.
לפעמים, כאשר אנו מתרגלים ויפאסנה זה עלול להרגיש יבש וטכני. זה הזמן הטוב ביותר להשתמש במרכך המרגיע– מֶטַא.
תרגול מֶטַא בכל עת נותן נחמה נפלאה ויתרונות גדולים. הבודהה הדגיש את התוצאות של תרגול מֶטַא בשיחות רבות. בדרשה על המֶטַא הבודהה מונה את 11 היתרונות של תרגול מֶטַא.
הנקודה שאנחנו מנסים להבהיר במאמר זה היא להדגיש כי תשומת לב ללא מֶטַא אינה מספיקה. כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר בתרגול ופיתוח התודעה, שתיהן – מֶטַא ותשומת לב – צריכות ללכת יחד. זו הסיבה שבסוּטָת המֶטַא מדגיש הבודהה שצריך לשמור על תשומת הלב עם מֶטַא בנחרצות. אנחנו שרויים בה עם כל הישויות שמעלינו, מתחתינו ובכל סביבותינו, ללא הפרעה, ללא שנאה או טינה, בין אם האדם עומד, הולך, יושב, שוכב או כל עוד האדם ער. זה מה שנקרא “המשכן האלוהי” (ברהמה ויהארה).
דוגמה טובה לאיחוד של תשומת הלב וידידות אוהבת ניתנת במניבאדה סוּטָה (Manibhadda Sutta) (בסמיוטה ניקאיה, אוסף הדרשות המקובצות של הבודהה). על פי סוּטָה זו, השד מניבאדה מגיע אל הבודהה ואומר: “תמיד טוב למי שמודע. מי שמודע משגשג באושר. בכל יום טוב יותר עבור מי שמודע. והוא משוחרר מכל עוינות.”
והבודהה עונה:
“תמיד טוב למי שמודע,
מי שמודע משגשג באושר.
בכל יום טוב יותר עבור מי שמודע,
אבל הוא לא משוחרר מאיבה.
מי שתודעתו כל היום וכל הלילה
מתענגת על אי פגיעה,
למי שחש ‘ידידות אוהבת’ כלפי כל הישויות –
אין בו שום איבה.”
לכן, על פי אמירה זו, ברור כי גם אם יש לאדם תשומת לב, זה לא מספיק כדי להיות חופשי מאיבה. לשם כך נדרשת גם ‘ידידות אוהבת’ (מֶטַא). ידידות אוהבת היא אנרגיה רבת עוצמה כדי לפייס ולהכחיד כל שנאה. “השנאה לעולם לא מפויסת על ידי שנאה בעולמנו, רק על ידי אי-שנאה [של ידידות אוהבת] השנאה מפויסת”, אמר הבודהה.
ידידות אוהבת היא הדרך לחיות ידידות. בדרשה על הקשת האצבע, הבודהה אמר שאם הנזירים מתרגלים מֶטַא, לפחות למשך הזמן שלוקח להקיש באצבעות, הם ראויים לקבל את ארבעת הצרכים  הבסיסיים (בגדים, מזון, מחסה ורפואה), המסופקים על ידי הקהילה. זה נכון לגבי כל האנשים, בין אם נזירים או נזירות, בעלי בית ובעלות בית, אם הם מתרגלים תשומת לב ומיישמים מֶטַא בחיי היום-יום שלהם, אין ספק שחייהם יהיו מוצלחים ופוריים עכשיו ובעתיד לבוא. זו הסיבה שכולנו צריכים לתרגל תשומת לב משולבת במֶטַא בנמרצות.