ריכוז ומדיטציה

ד״ר ת׳ין ת׳ין (Thynn Thynn) היא רופאה ילידת בורמה ומורת דהרמה שחיה ומלמדת בקליפורניה ארה״ב. היא מחברת מאמרים רבים בנושאים בודהיסטיים.

***

עבור אנשים רבים, פעולת הריכוז היא שם נרדף למדיטציה.זו, מן הסתם,  הסיבה שבודהיסטים רבים וטובים מרוצים, פחות או יותר, מהרעיון שכאשר הם עושים דבר מה תוך ריכוז – כגון קריאה, עבודה, משחק גולף – הם כבר בעצם מודטים. אנשים אלו צודקים חלקית, וגם טועים חלקית.

למעשה, הריכוז אינו אלא חלק מהמדיטציה. המהות של המדיטציה היא להגיע לרמה גבוהה יותר של הבנה, (פַּנייא), למתוח את התודעה מעבר לגבולות האינטלקט לעבר התחום של תובנה אינטואיטיבית, של החוכמה. ברוב המקרים , מבקשות הדיסציפלינות השונות של המדיטציה לאסוף את התודעה למצב של מיקוד בנקודה אחת  בשלבים ההתחלתיים. השיטה הראשונה בה משתמשים היא לאמן את התודעה להתרכז באובייקט יחיד.

אם מישהו בודק את פעולת הריכוז בה הוא משתמש בעבודתו או בתחביבו, הוא מיד ייווכח כי המטרה של מיומנות זו שונה למדי מזו של מדיטציה. בזמן שאנו עוסקים בעבודתנו או תחביבנו, אנו בעיקר עסוקים בלהשיג משהו מחוץ לנו, כמו הצלחה בעבודה, ניצחון במשחק גולף, השלמת ניסוי מדעי, וכו’. לעומת זאת, במדיטציה, ההישג מופנה פנימה, הישג של הבנה עצמית ותובנה רוחנית. בשלבים הראשונים של המדיטציה לפעמים יש צורך להתרכז באובייקטים חיצוניים לתודעה שלנו, כמו קצה האףנחיריים, או תנועת הבטן התחתונה, עד שהתודעה נאספת למקום אחד. סוג זה של איסוף נקודתי קורה גם בזמן שאנו עובדים או משחקים, אך זו הנקודה שבה הדמיון בין ריכוז למדיטציה מסתיים.

ריכוז הינו איסוף טהור ופשוט של התודעה, בזמן שמדיטציה הינה התודעה שנאספה ונעה קדימה לעבר פיתוח תובנת חוכמה, או ויפסנא. במדיטציה, תשומת הלב של התודעה מוסטת אוטומטית אל התודעה עצמה, ובהתאם לכך  היא מתמקדת בפעולותיה ותהליכיה שלה, המובילים בסופו של דבר לידיעה עצמית אמיתית של המודט.

למרות שניתן להגיע לצורה מסוימת של הבנה בזמן שאנו מרוכזים בעבודה או משחק, סוג זה של ידע או הבנה הינו מוגבל להבנה אינטלקטואלית בלבד, בזמן שידיעה מדיטטיבית הינה אינטואיטיבית ורוחנית. לכן שני סוגים אלה של הבנה שונים בתכלית בטבעם ומשרתים שתי מטרות שונות לחלוטין.

בריכוז טהור, ישנה תמיד דואליות בתודעה – “אני” ו”מה אני עושה”. ישנו נושא, ישנו מושא, ותהליך של עשייה. במילים אחרות, ישנו היודע, הידוע, והידיעה. גם מדיטציה מתחילה עם שלשת העקרונות האלו. אך בסופו של דבר התודעה מתעלה מעל הבחנה זו על-ידי הפניית עצמה פנימה, לתוך עצמה. חווית ההארה המוחלטת היא המצב בו ההבחנה בין היודע, הידוע, והידיעה מתפוגגת.

הבלבול בין ריכוז ומדיטציה מוביל למצבים של אפתיה וסיפוק עצמי, עליהם קשה להתגבר. לכן, הרעיון שריכוז ומדיטציה הינם זהים, הינו  אי-הבנה, שאינה עוזרת להתקדם בנתיב לשחרור, ואף עלולה לעצור את ההתקדמות הפנימית של אלה השואפים להשיגו.