אמון. אחת מ״חמשת היכולות״ (אינדריה) – איכויות…
אתם קוראים מלים, הנמצאות קרוב לוודאי באתר אינטרנט, בתוך אוקיינוס גדול של מידע. התודעה שלנו יוצקת את מחשבותיה לתוך מלים, כך שאפילו בקיומנו הפרטי מתקיים זרם גדול של מלים. לכן עלינו לשאול: איך אנחנו מדברים? מה אנחנו יכולים לומר? מה כדאי לנו לומר? איך לטהר את המלים כך שהן תבאנה לנו ולזולתנו ברכה ולא מכאוב?
קודם כל, כדאי שנהיה מודעים לכוחן ולריקנותן של מלים. כוחן גלוי. תחשבו על כוח מלותיו של פוליטיקאי המצית את רגשותיהם של מיליוני אנשים, מערער את בטחונם, מזרה פחד מפני אויב דמיוני או קיים, מזמין אלימות. תחשבו על משפט פוגע שספגנו פעם ואנחנו סוחבים אתנו במשך שנים. תחשבו על אווירת הביקורתיות וה”ירידות” המקובלות כל-כך בחברה הישראלית – אלה דברים שפוגעים בשמחת החיים שלנו. מצד שני, המלים הן ריקות. הן מציינות דברים, אבל אינן דברים. המלים הן המפה, אבל לא השטח. במובן הזה, מלים אף פעם לא מספקות אותנו, ואם ברצוננו לבטא דבר-מה עמוק או מעודן יותר, אנחנו לעתים מוצאים את עצמנו חסרי מלים. ט.ס.אליוט, אחד המשוררים הגדולים בשפה האנגלית, הודה כי “בזבזתי עשרים שנה… בניסיונות ללמוד להשתמש במלים; כל ניסיון היה התחלה חדשה, וסוג נוסף של כשלון, הסתערות נוספת על הבלתי ניתן לביטוי עם ציוד גרוע ומתפרק…” אין זה פלא, איפוא, שמורים רוחניים רבים מלמדים בשתיקה ומוסרים את תורתם בתקשורת לא מילולית. או שאתה תופס את זה, או שלא. צ’ואנג צו, חכם דאו עתיק, אמר כי המלים לעולם אינן מוסרות את המציאות. ‘תראו לי את האדם שוויתר על המלים, אני רוצה להחליף אתו מלה”. במלים אחרות, אנחנו משתמשים בכלי שפה הלא מושלמים האלה מחוסר ברירה.
אם כן, מהו הדיבור הנכון? הבודהה הגדיר את הדיבור הנכון כאחד משמונה הדרכים העיקריות המובילות להארה. לכן עלינו לקחת את זה מאוד ברצינות, אל לנו לשים את זה בצד ולפעול מתוך הנחה כי חיי רוח או דת נגמרים במדיטציה או בתפילה, ואחר-כך מותר לנו לצרוח על רעינו, לשקר למס הכנסה, לזרות שנאה בין בני אדם, להבטיח הבטחות שקר ללקוחותינו כדי למכור דברים, וכיוצא בזה – והכל יימחל לנו בגלל היותנו אנשים רוחניים. בודהה הגדיר את הדיבור הנכון באופן הבא:
אם זה לא נכון ולא עוזר, אל תגיד את זה.
אם זה נכון, אבל לא עוזר, אל תגיד את זה,
אם זה לא נכון, אבל זה עוזר, אל תגיד את זה,
אם זה נכון ועוזר, תמצא את הזמן המתאים.
ואו! זאת הגדרה תובענית מאוד. נדמה שרק מלאך יכול לעמוד בדרישות כאלה. האם עלינו להיות נזירים כדי לשמור על סטנדרט כל-כך גבוה של דיבור? אני לא חושב כך. הנה ההסבר. המשימה הראשונה היא לפתח מודעות לדיבור שלנו. להיות יותר קשובים לדברים שאנחנו אומרים. זה כשלעצמו הופך את הדיבור לתרגול רוחני. מה פירוש הדבר? פירוש הדבר, להיות יותר ערניים כלפי מקור המלים בתוכנו, ולפעולה של המלים שלנו הן עלינו והן על הזולת. מלים הן תוצאה של מחשבה, המושפעת רבות מרגש ומתחושות. המחשבות עצמן עולות מתוך התודעה או הדעת בדומה לגלים העולים מן האוקיינוס בעודם עשויים מאותו החומר כמו האוקיינוס המוליד אותם. התודעה הנה טהורה, היא טבע הבודהה שלנו, היא קיומנו הטהור. אבל כשהתודעה מקבלת ביטוי צורני במחשבות ואחר-כך במלים, היא לובשת את הזכרון שלנו, את ההתניות, האישיות, המנהגים והדפוסים שלנו. על מנת לטהר את הדיבור, עלינו להרחיב את המודעות שלנו לשני הכיוונים – אל מקור המלים ואל השלכותיהן.
הנה כמה דוגמאות המבהירות את העניין. כל הדוגמאות הללו מקורן באנשים שפגשתי בתווך זמן של כמה שעות. במקרה אחד, איש צעיר שפגשתי פנה אליי בדיבור מאוד מהיר ואינטליגנטי. הרגשתי שהוא לא משאיר לי פתח להכניס מלה. בעודו ממשיך לדבר אליי בקצב מסחרר, הרגשתי שהוא הודף אותי באופן כמעט פיזי בעזרת סילון המלים שלו. התמלאתי חמלה כלפיו, הרגשתי שהוא יוצר סביבו חומה המגנה על ‘אני’ פצוע, מונעת מאחרים לגעת בו; הרגשתי, כמה בודד ולא נאהב הוא חש מעבר לחומה. התרגול שהיה עוזר לו הוא להתבונן, באהדה וללא שיפוט, באופן שבו הדיבור שלו מרחיק את הזולת, ובאותו זמן לפגוש ולהכיר את הפגיעות שלו מעבר לחומת המלים. כעבור זמן קצר פגשתי אישה שדיברה אתי על עבודתה. דיבורה היה מלא בביקורתיות עוקצנית ובהאשמות כלפי אחרים, כלפי כמעט כל העולם, החל מראש הממשלה וכלה בפועל ניקיון. זה הרגיש כמו ענן של שליליות. התרגול המתאים לה היה לשים לב כיצד הביקורתיות שלה חוזרת אליה ‘בהפוכה’ וגורמת לקשרים להיות כואבים ומאכזבים, ולהכיר את הכאב הפנימי המושלך על אחרים. קשב לדיבור (mindfulness of speech) היה עוזר לה לשים לב, מתי הדיבור שלה יוצר סביבה תנאים חיוביים, וההבחנה הזאת הייתה מקדמת אותה.
תרגול של מודעות הדיבור יכול להביא אותנו לחווית הרגע הזה, שהוא נפלא, מפתיע ואפילו מקודש. מלה מהתנ”ך יכולה להיות קדושה בעיני יהודי, כשם שסימן שנוצר ממשיכת מכחול מקרית יכול להיות קדוש בעיני נזיר זן. מה שיוצר את הקדושה הוא הריכוז העמוק. אם אנחנו מודעים באמת, שקר יכול לגרום לנו תחושה של משהו מאוד גס, קשה ומכאיב. לעומת זאת, מלה שנאמרת באופן נכון, שמעודדת ומחזקת את האחרים, תורגש מיד כרגע של שמחה ונחת. היא יוצרת אווירה חיובית המתרחבת לכל עבר. היא נשלחת החוצה כדי לעזור לאחרים. היא נשלחת פנימה כדי להאיר את חיינו הפנימיים, נשלחת לתוך העתיד כדי לזרוע זרעים שיטיבו עם כולם, ומקדמת את הקארמה שלנו לעבר השלמות
פריטים נוספים
בודהיזם – קווים במיסטיקה, חרות ועוד
מאת: רחל ששון הכיוון המיסטי בזן הוא שאינסוף הרצונות שואבים מהרצון האחד – האחדות הקוסמית. תוך ריכוז בתשומת-לב במדיטציה יש להרהר בתבונה הנעלה (פרג’ניא) האומרת שהמציאות הקוסמית היא שלווה, אינסופית, […]
הקלטת מפגש שבילים רבים דהרמה אחת: שמחה בבודהיזם זה ענין רציני
שהתקיים ב- 2 באוגוסט 2024 בהשתתפות: סנדיה בר-קמה, ד״ר אסף סטי אל-בר, ד״ר אסף פדרמן, שלמה בזם מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר ״כל שמחה שקיימת בעולם זה מקורה בשאיפה שאחרים […]
“דילמת הרועה” – על הגנה העצמית ושימוש בכוח במסורות הבודהיסטיות
לומד, מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו. מייסד MEDITATION FACTORY, מרכז בודהיסטי לתרגול ולימוד בהרצליה. *** הגנה עצמית היא […]
תקווה פחד ותרגול הדהרמה
פגש את הבודהיזם בשנת 1983, ומאז מחויבותו כלומד ומתרגל הלכה והעמיקה במסורת התהרוואדה ובמסורת הטיבטית בשנת 2003 היה שותף בהקמת תוכנית הכשרה תלת-שנתית ליועצים ברוח הדהרמה .(www.mindproject.com) במסגרת מכון ‘למה […]
לקום מהשבעה
מתרגל, ופוסע על הדרך מאז 1997 במסורת הוויפסנא והבודהיזם הטיבטי. חוקר דהרמה בת-זמננו, דהרמה מעורבת חברתית ואת המפגש בין ההגות הבודהיסטית לפילוסופיה המערבית. עבודת הדוקטורט שלו מציעה תפיסה חינוכית דיאלוגית […]