“ברהמה” – גדול, נשגב, קדוש, נעלה, מבורך,…
הגדרת כוונות איננה זהה להצבת מטרות. הבנת ההבדל ביניהן עשויה להוביל לחיים טובים יותר ולפחות סבל.
פעם בחודש, לפני שאני מלמד את שיעורי המדיטציה של ערבי יום ראשון אני עורך מפגש קבוצתי לתלמידיי הקבועים. במפגשים אלו ניתנת להם הזדמנות להעלות שאלות על תרגול המדיטציה שלהם ועל יישום הדהרמה בחיי היומיום. במפגש שנערך לאחרונה, תלמידה המתרגלת מדיטציה במסירות שיתפה את הקבוצה: “יש לי כנראה בלבול בעניין השיעור של הבודהה על כוונה נכונה. אני מאוד טובה בהגדרת כוונות ובהזכרתן לעצמי, אבל אחר כך הדברים אף פעם לא קורים על פי הכוונות האלה, ואז אני מתאכזבת”.
תחילה לא יכולתי אלא לחייך בתגובה. איזו שאלה טובה! כשביקשתי ממנה לתאר את הכוונות הללו היא פרטה כמה ממטרותיה לעתיד– להיות פחות מתוחה בעבודה, לבלות יותר זמן עם משפחתה, לאזן את ענייניה הכספיים ועוד. היא סבלה מסוג של בלבול שמייסר לא מעט אנשים נבונים ומסורים: ערבוב בין שני תפקודי חיים שונים, שקל מאוד להחליף ביניהם. מטרותיה כולן היו ראויות לשבח, אך אף אחת מהן לא התאימה ללימוד של הבודהה על כוונה נכונה.
מטרות לעומת כוונות
הצבת מטרות היא מיומנות חשובה. היא קשורה ליכולתנו לדמות תוצאה עתידית בעולם או בהתנהגותנו, ואז לתכנן, להפעיל משמעת ולעבוד קשה למען השגתה. על בסיס המטרות שלנו אנו מארגנים את הזמן ואת האנרגיה שלנו; הן עוזרות לנו להתוות כיוון לחיינו. מחויבות למטרות האלה וראייתן בעיני רוחנו עשויות לעזור לנו במאמצים שלנו, אבל אף אחת מהפעילויות האלה איננה מה שאני מכנה הגדרת כוונות. הן קשורות בחיים בעתיד דמיוני ואינן עוסקות במה שקורה לנו ברגע הנוכחי. כשמדובר במטרות, ההתמקדות היא תמיד בעתיד: האם תשיג את מטרותיך? האם תהיה מאושר כאשר הן יושגו? ומה אחר כך?
הגדרה של כוונות, לפחות לפי התורה הבודהיסטית, היא פעולה שונה מאוד מהצבה של מטרות. היא איננה מכוונת לתוצאה עתידית, אלא מהווה אימון או תרגול המתמקד באופן שבו אנו “נוכחים” ברגע ההווה. תשומת ליבנו נתונה ל”עכשיו” הנוכח תמיד בזרם החיים המשתנה ללא הרף. הגדרת הכוונות שלנו מבוססת על הבנת מה הכי חשוב לנו, ועל התחייבות לפעול בעולם בהתאם לערכינו הפנימיים.
ככל שאנו משיגים תובנות באמצעות המדיטציה, מהרהרים בתבונה ומנהלים חיים מוסריים, יכולתנו לפעול מתוך הכוונות שלנו הולכת וגדלה. זהו תהליך המתחדש ללא הרף, ולכן הוא נקרא אימון או תרגול. זה לא סתם להגדיר כוונות ואז לשכוח מהן; זה לחיות אותן מידי יום.
למרות שאותה תלמידה חשבה שהיא מתמקדת בחווייתה הפנימית ברגע ההווה, היא התמקדה בעצם בתוצאה עתידית; אף שהיא הציבה לעצמה מטרות בריאות שהצביעו לכיוון חיובי, היא לא חייתה בהתאם לערכים שלה. כיוון שכך, כאשר מאמציה לא צלחו, היא נחלה אכזבה וחשה בלבול. כשזה קרה לא היה לה “בסיס של כוונה” שיעזור לה לחזור ליציבות מנטלית – לא היתה לה אפשרות לבסס את עצמה בהקשר רחב ומשמעותי יותר מאשר פעולתה המכֻוונת למטרה.
מטרות עוזרות לנו ליצור לעצמנו את מקומנו בעולם ולהפוך לבני אדם משפיעים, אבל רק מחויבות לכוונה שלנו מבטיחה שלמות ואחדות בחיינו. דרך טיפוח מיומן של כוונות אנו לומדים להציב לעצמנו מטרות נבונות ואז לעבוד קשה להשגתן, מבלי ליפול למלכודת של היצמדות לתוצאה. כמו שהצבעתי בפני התלמידה, רק דרך זכירת כוונותיו יכול אדם לחדש את החיבור עם עצמו כשהוא נתון בסערות רגשיות שגורמות לו לניתוק מעצמו. זכירה זו היא ברכה, כי היא מעניקה לחיינו משמעות שאינה תלויה בשאלה אם השגנו או לא השגנו מטרות מסוימות.
באופן אירוני, דרך קשר עם כוונותינו האמיתיות ופעולה מתוכן, אנו נעשים יעילים יותר בהשגת מטרותינו מאשר כשאנו פועלים מתוך נזקקות וחוסר ביטחון. מייד כשהתלמידה הבינה זאת היא התחילה לעבוד עם מטרות ועם כוונות כשתי פונקציות נפרדות. מאוחר יותר היא סיפרה שההיזכרות בכוונות שלה במשך היום עזרה לה להשיג את מטרותיה.
הכשרת הקרקע
מה היה קורה אילולא היינו מודדים את הצלחתנו בחיים רק לפי מה שאנו מקבלים או לא מקבלים, ובמקום זה היינו מייחסים את אותה דרגת חשיבות- או יותר- לשאלה עד כמה אנו מתואמים עם ערכינו העמוקים ביותר? מטרות טבען שהן מעוגנות במאיה (אשליה) – העולם האשלייתי. מה שאנו רוצים נראה קבוע ובלתי משתנה, אבל האמת היא שהוא משתנה כל הזמן. זה העולם שבו מארה, הקול הפנימי של פיתוי וייאוש, פורח. מטרות לעולם אינן ממלאות אותנו באופן מתמשך; או שהן מולידות מטרות חדשות או שהן קורסות. הן מבטיחות התרגשות – את העליות והמורדות של החיים – אבל הכוונה היא המעניקה לנו כבוד עצמי ושלוות נפש.
טיפוח כוונה נכונה אין פירושו נטישת המטרות שלנו. אנו ממשיכים להציב אותן לנגד עינינו, אך הן מתקיימות בהקשר הרחב יותר של משמעות, שמאפשר שקט מעבר לתנודות הנגרמות על-ידי סבל והנאה, רווח והפסד.
האמת הנאצלת הרביעית של הבודהה מלמדת כוונה נכונה כצעד השני בדרך שמונת הנתיבים: לא לגרום נזק, ולנהוג בעצמנו ובאחרים בטוב לב אוהב ובחמלה תוך חיפוש אחר אושר אמיתי, הנובע מחופש מהיאחזות ומהיצמדות. הצהרה כזאת עשויה להישמע נאיבית או אידיאליסטית, כדרך חיים המתאימה לנזירות ונזירים, אבל לא מתאימה למי שחייב לפלס את דרכו בעולמנו האכזרי והתחרותי. אך לחשוב כך זה לעשות את אותה טעות שעשתה אותה תלמידה במפגש הקבוצתי שלי.
בבחירה לחיות עם כוונה נכונה איננו מוותרים על משאלתנו להגיע להישגים או לחיות חיים טובים יותר, ואיננו מתחייבים להיות מושלמים מבחינה מוסרית. אנו כן מתחייבים לחיות כל רגע מתוך כוונה שלא לגרום נזק בפעולותינו ובמילותינו, ולאלפגוע באחרים באמצעות משלח ידנו או התנהגותנו המינית. אנו מתחברים לטוב הלב ולאצילות הטבועה בנו מטבע ברייתנו. על בסיס יציב זה של כוונה ביכולתנו לבחור להשתתף בתחרויות ובמאבקים שהחיים מציעים, עד שניגמל גם מהם.
באופן טבעי, לפעמים דברים מסתדרים לנו ולפעמים לא, אבל איננו חיים ומתים לפי התנודות האין-סופיות הללו. האושר שלנו נובע מעוצמת הכוונה הפנימית שאנו חווים. אנו הופכים לאותם אנשים בני מזל היודעים מי הם, בלי להיות תלויים באובססיית ההישגיות המאפיינת את התרבות שלנו. אנו עדיין חשים עצב, אובדן, תשוקה ופחד, אבל יש לנו אמצעי להתמודד באופן ישיר עם כל הרגשות הקשים האלה. לכן איננו חווים קורבנות, ואושרנו ושלוות נפשנו אינם תלויים בשינויים בנסיבות החיים.
שימוש בלתי ראוי בכוונות טובות
כשאני מלמד כוונה נכונה, תלמידיי שואלים אותי בדרך כלל שתי שאלות: “האם זה לא כמו להתחייב לעשרת הדיברות, רק בצורה אחרת?”, ו”מה עם הפתגם הישן שלפיו הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות?” ראשית, עשרת הדיברות הינן כללים מוסריים מצוינים לכולנו, אך כוונה נכונה איננה מהווה חוק מוסרי; היא מהווה עמדה או מצב תודעה שאנו מפתחים באופן הדרגתי. לכן, ככל שנרבה לעבוד עם כוונה נכונה, התרגול ייעשה מעודן ומעניין יותר.
בפסיכולוגיה הבודהיסטית כוונה באה לידי ביטוי כ”רצון”, שהוא הגורם המנטלי העיקרי הקובע מה נמצא בתודעתנו בכל רגע ורגע. הכוונה, פשוטו כמשמעו, משפיעה על האופן שבו אנו מפרשים את מה שחודר לתודעתנו.
קחו למשל מישהו שמתנהג בגסות ובהתנשאות בפגישת עבודה. הוא לא נעים, או לפחות אתם חווים אותו כלא נעים. במה אתם מתמקדים? האם אתם רואים את חוסר הביטחון שלו, או כמה נואש הרעב שלו לשליטה ולתשומת לב? או שאתם שמים לב רק לצרכים ולעוינות של עצמכם, ולוקחים את התנהגותו באופן אישי אף שלמעשה היא כלל אינה קשורה אליכם? אם אתם מעוגנים בכוונה שלכם, תגובתכם תהיה תשומת לב לאי-הנוחות שלו, לסבל של עצמכם וחמלה על שני הצדדים. אין זה אומר שאינכם חשים רוגז או שאתם מאפשרים לאדם הזה להשתלט עליכם, אלא שאתם נמנעים מלאבד את עצמכם בתוך שיפוט ותגובה אישית. האם אתם מרגישים את המרחב הרגשי הנוסף שגישה כזאת לחיים מאפשרת? האם אתם רואים את מגוון האפשרויות הגדול יותר להבנת קשיי החיים?
אשר לכוונות הטובות המובילות לגיהינום בפתגם המוכר, אלה כמעט תמיד קשורות לציפיות שלכם ממישהו אחר. אלה הן מטרות בכסות של כוונות, ואתם מאבדים את הכוונות הפנימיות שלכם בניסיון להשיגן. יתר על כן, פעמים רבות המטרות האלה הן רק ההשקפה שלכם על איך דברים צריכים להיות, ואתם נלכדים בתגובתיות של עצמכם.
ערבוב מניעים
נושא שקשור לפיתוח כוונה שמהווה מכשול למתרגלים רבים הוא ערבוב מניעים. בראיונות אישיים אנשים מתוודים לפעמים באוזניי על הסבל שהם חווים בזמן מדיטציה כאשר הם מגלים שכמה ממניעיהם בעבר במצבים הקשורים לחבר או בן משפחה היו לא נקיים. הם חשים כאילו הם אנשים שליליים ובלתי אמינים. לפעמים התגובה שלי היא פרפרזה על פזמון בלוז ישן: “לולא מזלי הרע לא היה לי מזל כלל”. כך גם עם מניעים; ברוב המקרים, לולא היו לכם מניעים מעורבים, לא היתה לכם כלל מוטיבציה, והייתם פשוט תקועים.
הבודהה הכיר היטב את סוגיית המניעים המעורבים. באחת הסוטרות של המג’הימה ניקאיה, “נזיר חובת הכלב” (Kukkuravatika sutta, “Dog-Duty Ascetic”), הוא מתאר כיצד “כוונות אפלות מובילות לתוצאות אפלות” ו”כוונות מוארות מובילות לתוצאות מוארות”. הוא מוסיף ואומר, “כוונות מוארות ואפלות מובילות לתוצאות מוארות ואפלות”. החיים הם כאלה, וזאת הסיבה לכך שאנחנו מתַרגלים. איננו יצורים מוארים בשלמות, ולכן הציפיות שלנו מעצמנו להיות מושלמים הן סוג של הונאה עצמית.
שכחו משפוט עצמי ופשוט עבדו עם הרגע שמתחיל עכשיו. כוונה נכונה היא שאיפה מתמדת. ראיית המניעים המעורבים של עצמכם היא צעד לקראת שחרור מבּוּרוּת ומעיוורון הנובעים מתשוקה או מסלידה. לכן קבלו בברכה הבנה כזאת, גם אם היא מכאיבה. ככל שתשפטו את עצמכם פחות על מניעיכם המעורבים, כך תוכלו לראות בבהירות גדולה יותר כיצד הם גורמים לסבל. התובנה הזאת היא המשחררת את המניעים האפלים ומפנה מקום למניעים מוארים.
טמינת זרעים של קרמה
לחלק מהאנשים ההיבט הקשה ביותר של כוונה נכונה קשור לתפקיד שהיא ממלאת ביצירת קרמה. הבודהה סיווג את הקרמה כאחד מה”דברים שאין להם שיעור”, כלומר, שלעולם לא נוכל להגיע להבנתה המלאה; ניסיון לעשות זאת לא יישא פרי. ועם זה אנחנו נקראים לעבוד עם האמת שאומרת שלכל פעולה יש גם סיבה וגם תוצאה.
הגורם העיקרי שקובע את הקרמה הוא הכוונה, לכן תרגול כוונה נכונה חיוני להשגת שלווה ואושר. בכתבים הבודהיסטיים קרמה מציינת “זרע פעולה”. פירוש הדבר הוא שכל מילה או פעולה הינה מיטיבה או מזיקה, ובאופן אוטומטי טומנת זרע להתרחשות עתידית שתבוא לידי ביטוי מלא כאשר התנאים לכך יבשילו, ממש כפי שצמח גדל כאשר תנאי השמש, המים וחומרי ההזנה מתאימים לכך.
מה שקובע אם פעולה היא מיטיבה או מזיקה הוא הכוונה ממנה היא נובעת. כשחושבים על זה, זהו היגיון פשוט. הדוגמה המקובלת היא של סכין בידי מנתח או בידי תוקף. כל אחד מהם עשוי להשתמש בסכין כדי לחתוך בבשרכם, אבל הכוונה של האחד היא לעזור לכם להחלים ואילו כוונת האחר היא להזיק לכם. ועם זאת אתם עלולים למות מהפעולה של כל אחד מהם. הכוונה היא הגורם המבדל המכריע בין שתי האפשרויות. מנקודת המבט הזאת טיפוח של כוונה נכונה משתלם ביותר.
כאשר אני מלמד כוונה נכונה אני אוהב לדבר עליה כעל כוונת הלב. החיים כה מבלבלים ומערערים רגשית שהתודעה הרציונלית אינה יכולה להבטיח כוונה טהורה לחלוטין. מה שעלינו להסתמך עליו זאת הידיעה האינטואיטיבית או “תבונת הרגש” שלנו. בזמנו של הבודהה קראו לזה בודהיצ’יטה (bodhicitta), “לב התודעה הערה”.
נאמר שזרעי הקרמה עשויים לפרוח באחד משלושה זמנים: מייד, מאוחר יותר בחיים האלה, או בחיים עתידיים. ובמהופך, מה שקורה לכם בכל רגע הוא תוצאה של זרעים שנטמנו בחיים קודמים, מוקדם יותר בחיים האלה או ברגע הקודם. תהיה אשר תהיה הרגשתכם בעניין חיים קודמים, שני הזמנים המאוחרים יותר הם תופעה של סיבה ותוצאה שאתם מכירים כאמיתית. אבל יש כאן מחשבה שרק לעתים רחוקות מדובר בה ויש לתת עליה את הדעת: כל מה שבא לידי ביטוי בחייכם כרגע מושפע מהאופן שבו אתם מקבלים אותו, והאופן שבו אתם מקבלים אותו נקבע במידה רבה מהכוונה שלכם ברגע הנוכחי.
נניח שמאוחר יותר היום צפוי לכם עימות קשה. אם לא תהיו קשובים לכוונה שלכם, אתם עלולים להגיב למצב בפעולה פיזית שתגרום נזק – אולי משום שנתקפתם בפחד, בהלה, בחמדנות או בזדון. אך כשתהיו מודעים לכוונה שלכם תימנעו מתגובה פיזית, ובמקומה ייתכן שרק תאמרו משהו לא מועיל, ותגרמו בכך הרבה פחות נזק. או אם אתם נוהגים לדבר בחריפות, עם כוונה נכונה אתם עשויים לחטוא במחשבה שלילית בלבד ולמצוא שביכולתכם להימנע ממילים שמאוחר יותר תתחרטו עליהן. כשאתם מעוגנים בכוונה שלכם לעולם אינכם חסרי אונים בתגובתכם לכל אירוע שהוא בחיים. אומנם אינכם יכולים לשלוט במה שקורה לכם, אך עם מודעות לכוונה ניתן למתן את התוצאות של מה שקורה, הן במונחי הרגע עצמו והן במונחי זרעי קרמה שאתם טומנים לעתיד.
פיתוח החלטיות
התורות הבודהיסטיות מלמדות שיש מספר מאפיינים הנקראים paramis או שלמויות, שעלינו לפתח לפני שנוכל להגיע לשחרור. אחת מהתכונות האלה, החלטיות נכונה, קשורה לפיתוח הרצון לחיות בהתאם לכוונות שלנו. באמצעות תרגול החלטיות נכונה אנו לומדים לכוון את התודעה שלנו לשמר את הערכים ואת סדרי העדיפות שלנו ולהתגבר על הפיתוי להקריב את ערכינו לטובת רווח חומרי או אישי כלשהו. אנומרוויחים מכך את היכולת להישאר נאמנים לכוונות שלנו בכל מצב.
כוונה נכונה היא כמו שריר – אנו מפתחים אותה לאורך זמן על ידי כך שאנו מפעילים אותה. כשאנו מאבדים אותה אנחנו פשוט מתחילים מחדש. אין צורך לשפוט את עצמנו או לוותר כאשר איננו מצליחים לחיות בהתאם לכוונות שלנו. אנו מפתחים את ההרגל של כוונה נכונה כך שהוא הופך לדרך חיים לא מודעת – תגובה אוטומטית בכל המצבים. כוונה נכונה היא אורגנית; היא משגשגת כאשר מטפחים אותה ונובלת כאשר היא נזנחת.
לא מזמן, אותה תלמידה דיווחה לי על התקדמות מאמציה לתרגל כוונה נכונה. היא סיפרה שבמשך כמה שנים ניהלה מאבקים בתוך מערכת היחסים שלה ונהגה לרגוז על בן-זוגה שאינו מבלה מספיק עם המשפחה ולדרוש ממנו להשתנות. יום אחד בזמן המדיטציה היא הבינה שזאת רק עוד דוגמה לדרך בה היא נלכדת ברצון ליותר ממה שיש. האמת היא שלא היה שום פסול בהתנהגותו של בעלה. היא פשוט רצתה לבלות יחד יותר ממנו. היא מייד הפסיקה לבוא אליו בדרישות ונעשתה מאושרת יותר.
זמן קצר לאחר ההבנה הזאת מצאה את עצמה התלמידה במצב בעבודה שבה כל חוסר הביטחון שלה הוצת מחדש. בפגישה בה השתתפה הוצע לנקוט פעולה שלדעתה היתה לא הוגנת, והיא חשה כעס גואה בתוכה. לפני שדיברה היא עזבה את החדר כדי להרהר.
כשחזרה היא היתה מבוססת בכוונותיה להיות לא תגובתית, לחתור להבנה ברורהולא להיקשר לתוצאה. זה איפשר לה להשתתף בפגישה בשלווה וביעילות ולומר את האמת שלה. באופן מפתיע הקבוצה הגיעה להחלטה שאף כי לא היתה לגמרי מקובלת עליה, היא יכלה לחיות איתה. “לפעמים אני זוכרת לעבוד עם הכוונות שלי,” אמרה, “אבל אז אני שוכחת לגמרי את כל הרעיון לשבועות שלמים, כאילו מעולם לא נחשפתי לידע הזה, ואיני רואה כלום חוץ מהמטרות שלי. אני אפילו לא מביאה את הכוונות שלי בחשבון”. הבטחתי לה שככה זה כמעט אצל כולם. לוקח זמן רב להפוך את הכוונה הנכונה לחלק מהחיים.
לפעמים התועלת שאתם מפיקים כאשר אתם פועלים מתוך הכוונות שלכם נראית לכם כה ברורה ומובנת מאליה שאתם נשבעים לעצמכם: “מעתה ואילך אחיה את חיי בדרך זו”, ואז אתם הולכים לאיבוד או מתרסקים, ומסיקים מכך שזה למעלה מכוחכם. תגובות רגשיות כאלה, גם אם הן מובנות, מחמיצות את הנקודה. הפיכת הכוונה הנכונה למטרה היא היאחזות במטריאליזם רוחני. כוונה נכונה היא פשוט חזרה הביתה אל עצמכם. היא תרגול של התכווננות עם החלק העמוק ביותר של עצמכם, תוך קבלת העובדה שלעתים קרובות אתם הולכים לאיבוד בתודעה המשתוקקת שלכם.
יש רק שני דברים שאתם אחראים להם בתרגול הזה: בכל יום ויום שאלו את עצמכם אם אתם נאמנים לכוונותיכם העמוקות ביותר. אם לא, החלו לעשות זאת מייד, ועשו זאת כמיטב יכולתכם. חקירתכם ומאמציכם עשויים להניב תוצאות שייראו לכם צנועות בתחילה, אך היו בטוחים שבכל פעם שאתם חוזרים ומתחברים לכוונותיכם אתם עושים צעד נוסף בכיוון מציאת האותנטיות והחירות שלכם. באותו רגע אתם זוכרים את עצמכם ומבססים את חייכם בכוונת ליבכם, וחיים את החיים הנאצלים של תורת הבודהה.
פריטים נוספים
בודהיזם – קווים במיסטיקה, חרות ועוד
מאת: רחל ששון הכיוון המיסטי בזן הוא שאינסוף הרצונות שואבים מהרצון האחד – האחדות הקוסמית. תוך ריכוז בתשומת-לב במדיטציה יש להרהר בתבונה הנעלה (פרג’ניא) האומרת שהמציאות הקוסמית היא שלווה, אינסופית, […]
הקלטת מפגש שבילים רבים דהרמה אחת: שמחה בבודהיזם זה ענין רציני
שהתקיים ב- 2 באוגוסט 2024 בהשתתפות: סנדיה בר-קמה, ד״ר אסף סטי אל-בר, ד״ר אסף פדרמן, שלמה בזם מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר ״כל שמחה שקיימת בעולם זה מקורה בשאיפה שאחרים […]
“דילמת הרועה” – על הגנה העצמית ושימוש בכוח במסורות הבודהיסטיות
לומד, מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו. מייסד MEDITATION FACTORY, מרכז בודהיסטי לתרגול ולימוד בהרצליה. *** הגנה עצמית היא […]
תקווה פחד ותרגול הדהרמה
פגש את הבודהיזם בשנת 1983, ומאז מחויבותו כלומד ומתרגל הלכה והעמיקה במסורת התהרוואדה ובמסורת הטיבטית בשנת 2003 היה שותף בהקמת תוכנית הכשרה תלת-שנתית ליועצים ברוח הדהרמה .(www.mindproject.com) במסגרת מכון ‘למה […]
לקום מהשבעה
מתרגל, ופוסע על הדרך מאז 1997 במסורת הוויפסנא והבודהיזם הטיבטי. חוקר דהרמה בת-זמננו, דהרמה מעורבת חברתית ואת המפגש בין ההגות הבודהיסטית לפילוסופיה המערבית. עבודת הדוקטורט שלו מציעה תפיסה חינוכית דיאלוגית […]