הזן של מספר הסיפורים

אֶנְצ’וֹ  היה מספר סיפורים ידוע. סיפורי האהבה שלו סחררו את ראשיהם של כל מאזיניו. כאשר סיפר סיפור על מלחמה, היה זה כאילו המאזינים עצמם היו בשדה הקרב.

יום אחד פגש אנצ’ו ביָאמָאוֹקָה טֶשּוּ, אדם מן השורה לשליטה שהבנתו את  הזֶן היתה קרובה לשלמות. “אני מבין”, אמר יאמאוקה, “שאתה מספר הסיפורים הטוב ביותר בארץ ושאתה גורם לאנשים לבכות או לצחוק כפי רצונך. ספר לי את הסיפור האהוב עלי על ילד האפרסק. כשהייתי קטן נהגתי לישון לצד אמי, ולעתים קרובות היא סיפרה לי את האגדה הזו. באמצע הסיפור הייתי נרדם. ספר לי אותו בדיוק כפי שסיפרה לי אותו אמי”.

אנצ’ו לא העז לנסות זאת. הוא ביקש זמן ללמוד. כמה חודשים לאחר מכן, הלך ליאמאוקה ואמר: “אנא, תן לי לנסות לספר לך את הסיפור”.

“ביום אחר”, ענה יאמאוקה.

אנצ’ו היה מאוכזב קשות. הוא העמיק את לימודו ושוב ניסה. שוב ושוב דחה אותו יאמאוקה. בכל פעם שאנצ’ו התחיל לדבר, עצר אותו יאמאוקה ואמר: “אתה עדיין לא כמו אמי”.

לקח לאנצ’ו חמש שנים עד שהצליח לספר ליאמאוקה את האגדה כפי שאמו סיפרה לו אותה.

כך לימד יאמאוקה את אנצ’ו מהו זֶן.