אני חושב שאני קיים

אנדרו אולנדצקי (Andrew Olendzki), Ph.D., מלומד בודהיסטי, מורה וסופר. התמחה בלימודים בודהיסטיים באוניברסיטת לנצ’סטר באנגליה, בהווארד ובסרי לאנקה. מנהל בפועל של מרכז המדיטציה Barre Center  במסצ׳וסטס. הוא העורך של כתב העת Insight Journal .
* * *
    
חמש הדרכים בהן אינני שייך לעצמי
אולי לבודהה היתה תובנה עמוקה של חוסר העצמיות של כל התופעות, אך אני מרגיש, בוודאות, כמו איזה עצמי. כשאני מתבונן יותר מקרוב, אני יכול לראות לפחות חמש דרכים, במיוחד, שתומכות בתחושה הזו של להיות עצמי.
ראשית, אני מרגיש כאילו אני הדייר שבגוף שלי, זה שגר בתוכו. כשאני עומד כאן, אני מוצא את עצמי במרכזו של העולם שאני בונה ככל שחוטים שונים של מידע תחושתי מחוברים לתוך משמעות עקבית. וכשאני חוצה את החדר, נראה שמערכת בונת-עולם זו נעה ביחד עם גופי. אין לי ברירה אלא לראות את הגוף הזה כבסיס העולם שאני בונה, ולהרגיש באופן מושלם ובלעדי מזוהה אתו.
שנית, יש לי תחושה חזקה שאני המוטב של כל גווני החישה המתעוררים עם כל רגע של חוויה, האחד שחווה גם הנאה וגם כאב. כשהתחושה נעימה, אני הנהנה מתענוג זה; כשהיא כואבת, אני הקורבן של הכאב, זה שהכאב קורה אצלו. אין מישהו אחר שסובל מכאב השיניים הזה, ורק לי יש גישה ישירה לשביעות הרצון העליזה שאני מרגיש כשאני נהנה מיופיה של השקיעה הזו.
שלישית, אני האומן, האדם שמבטא את עצמי. ג׳ון לנון צדק כנראה כשאמר, ״אין דבר שאתה שר שאי אפשר לשיר אותו״, אך אני עדיין מרגיש שאני מלחין ומבצע משהו מיוחד, רב הזמן. גם אם יצירותיי צנועות, אני מרגיש שהן באות באופן בלעדי ממני. בתוך כל אחד מאיתנו פועל מספר יצירתי, וכשאנו משתמשים בידנו (או בעט, במכחול, בכלי המוזיקלי, וכד׳), יש הרגשה מוחשית שאנו מבטאים את עצמנו.
רביעית, אני גם מרגיש כמו מפעיל, האחד שבוחר, שמבצע את הבחירות, וחווה את תוצאות הפעולות האלה. לפעמים אני עושה טוב, לפעמים אני מזיק, אך בשני המקרים יש לי התחושה שאני האדם שפועל בעולם ובו בזמן גם האחד שאחראי לפעולות אלה. כשהתוצאה חיובית, השבחים מגיעים לי; כשהיא מצערת, בדרך כלל (אך לא תמיד) אני מוכן לשאת באשמה. ובאמת, למילים כגון החלטה, פעולה, ואחריות יש משמעות רק כשיש אדם שבוחר את הבחירה, שעושה את המעשה, ושנושא בתוצאות.
החמישית והאחרונה, אינני יכול להימנע מהתפיסה שאני סוג של תמצית, שאני איכשהו מורכב מהמודעות של כל מה שמניתי ויותר מזה. העובדה הפשוטה שההכרה היא ״נתונה״, העובדה הגלויה שרגעים של מודעות מתעוררים ונעלמים במהירות, בזה אחר זה, בזרם המיוחד הזה של חוויה, מספקת בסיס לתחושה רציפה של העצמי. אני הוא זה שבו הכול תלוי, זה שסביבו מתגבש הכול, לב ליבו של כל מה שמתרחש כאן ועכשיו כאנוכי.
האם כל בניית-העצמי הזו אומרת שאני קשה תפיסה במיוחד ואיני מסוגל להבין את תורת הבודהה לגבי העדר העצמי? ממש לא. בעצם, כל ההנחות האלה טבעיות ויש לצפות את קיומן. אולם, אין הן לגמרי כפי שהן נראות.
הבודהה מעולם לא אמר שאין עצמי, אלא שהעצמי הוא אשליה. כשהוא מסווג את הצדדים התופעתיים האמיתיים של החוויה המתגלים במדיטציה, הבודהה מפרק את העצמי הנראה לחמישה מצרפים או סיווגים. כל אחד מהם משמש בסיס לבניית העצמי, לבניית התחושה שיש אדם ש…, אך כל אחד מהם לא מתקרב להיות באמת העצמי. המצרפים של צורה חומרית, תחושה, תפיסה, תצורות מנטליות והכרה משמשים כבסיס לאימוץ שלנו את ההשקפה שאנו האדם שהוא הדייר, המוטב, האומן, המפעיל והתמצית, אך בעצם תפקידים אלה מתפתחים מבלי להיות שייכים לאף אחד, מבלי להיות לטובתו של מישהו, ומבלי להוות עצמי בכל צורה אחרת. השקפה כזו נפוצה ביותר, מובנת ואולי אפילו בלתי נמנעת. ואף על פי כן אין היא אלא השקפה.
חמש הנחות אלה מהוות, ביחד, את אם כל ההשקפות, ההשקפה של העצמי כישות שקיימת באמת. בפאלי קוראים לזה סקאיה דיטהי וכששאלו את הבודהה איך הדבר הזה מתעורר, הוא ענה, בפשטות, שזה מתעורר כשאנו מתייחסים למצרפים כאל ״זה שלי, זה אני, זה העצמי שלי״. (מג’הימה ניקאיה 148).
במלים אחרות, העצמי הוא ההשלכה של הבעלות על כל החוויות (זה הגוף שלי, אלה הרגשות שלי, התפיסות שלי, המבנים המנטליים שלי, זו ההכרה שלי). חמשת המצרפים קורים באמת – אין שאלה לגבי זה. אלא שהם לא שייכים לי. החוויה מתרחשת, אך האדם שהוא הבעלים שלה הוא מבנה פיקטיבי. אם העצמי נוצר בפשטות כזו, הוא גם נזנח באותה פשטות. באותו טקסט, הבודהה אומר שישנה דרך מעשית שמובילה להיפסקות תפיסת העצמי כישות שבאמת קיימת: להתייחס למצרפים כ-״זה לא שלי, זה לא אני, זה לא העצמי שלי״.
מדוע תפנית בתפיסה, שנראית כה קטנה, גורמת להבדל כה גדול? מתברר שהרבה מהנזק שאנו גורמים לעצמנו ולאחרים נגרם על ידי ההרגשה הזו של בעלות ושל הזדהות. אם מישהו היה לוקח משהו שאינני מרגיש שום קשר אליו, הייתי לגמרי בלתי מוטרד. אך אם הוא היה לוקח ממני משהו יקר לי, משהו שלגביו יש לי הרגשה עמוקה של שייכות, דבר זה יעורר מיד את החמדנות, השנאה וצרור של הרגשות והתנהגויות שקשורות לכך ושהן לגמרי שליליות.
גישת העצמי גורמת סבל, גישת הלא-עצמי לא גורמת סבל. זה עד כדי כך פשוט. זו התובנה העיקרית של הבודהה, והכוונה היא שתחקור אותה בחוויה שלך, כפי שנוהגים לומר.