הדרשה על ההיאחזות

בסוואטהי.
“נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בצורה, על התבססות בצורה, על מציאת אחיזה בצורה. אם יופיע מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בתחושות, התבססות בתחושות, מציאת אחיזה בתחושות. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על היאחזות בתפיסה, התבססות על תפיסה, מציאת אחיזה בתפיסה. עם מעט עונג ייתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, מי שנאחז אינו חופשי; מי שאינו נאחז חופשי. נזירים, כאשר ההכרה נשענת, ייתכן שהיא נשענת על ידי היאחזות בדפוסים המנטליים, מתבססת בדפוסים המנטליים, מוצאת אחיזה בדפוסים המנטליים. עם מעט עונג יתכן שהיא תסתעף, תכביר ותפליג.
נזירים, אם מישהו יאמר: ‘חוץ מהצורה, חוץ מהתחושה, חוץ מהתפיסה, חוץ מהדפוסים המנטליים, אני מזהה הכרה שהולכת ובאה, מופיעה ונעלמת, מסתעפת, מכבירה ומפליגה’. זה לא ייתכן.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של הצורה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התחושה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של התפיסה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיהם של הדפוסים המנטליים, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
נזירים, אם נזיר נטש את ההשתוקקות לתכונותיה של ההכרה, עם נטישת ההשתוקקות חדל הבסיס להתקיים, ולהכרה אין עוד על מה להישען.
כאשר להכרה זו אין בסיס, כאשר היא אינה מכבירה ואינה לובשת צורה, היא חופשייה. כאשר היא חופשייה היא יציבה; כאשר היא יציבה היא מסופקת; כאשר היא מסופקת הוא אינו מוטרד. כיוון שהוא אינו מוטרד הוא מגיע לניבאנה בעצמו. הוא יודע: חוּסלה [אפשרות] הלידה [הנוספת], הדרך הרוחנית הגיעה אל סופה, מה שיש לעשות נעשה, שוב לא אחזור לכאן.”