סוטרת הלוטוס

זוהי אחת מהסוטרות החשובות ביותר של בודהיזם המהאיאנה, פופולרית בעיקר בסין וביפן.
הזרם של טיאן-טאיי בסין (TIEN-T’AI) / טנדאיי ביפן (TENDAI) וכן הזרם של ניצ’ארין NICHAREN)) מתבססים עליה ורואים בה טקסט מקודש המסכם את כל לימודי הבודהה.

סוטרת הלוטוס מוכרת ומקובלת גם על יתר אסכולות המהאיאנה האחרות, מכיוון שמבחינתן, היא כוללת בתוכה את תמצית לימודי המהאיאנה: הדוקטרינה לגבי הטבע הנעלה (TRANSCENDENTAL NATURE) של הבודהה והאפשרות לשחרור אוניברסלי (של כל הברואים).

היא נחשבת במהאיאנה כסוטרה מציגה ומסכמת את כלל הלימודים שנתן הבודהה, זאת בניגוד לסוטרות הינאיאנה (הסוטות של הקאנון הפאלי / הבודהיזם המוקדם – תהרוואדה וכו’) הכוללים, לשיטת המהאיאנה, רק חלק מלימודים אלו.

נאמר כי הסוטרה הזו ניתנה על ידי הבודהה בסוף חייו (הסוטרה האחרונה שלימד) בפסגת הר הנשרים, לפני קהל אינסופי של סוגי ישויות בעלות תודעה (אנשים רגילים, ארהנטים, בודהיסאטוות ואלים), וכי היא מסכמת את כל הלימודים האחרים שנתן בחייו. היא הועלתה על הכתב סביב שנת 200 לספירה.

בסוטרה זו, הבודהה מראה כי ישנן שיטות רבות שבעזרתם ניתן להגשים הארה (התעוררות, ערות BODHI), אבל יש להן רק תקפות זמנית ומטבען הן כולן זהות.

שלושת “המרכבות” (TRIYANA) להארה, המרכבה של “השומעים” (שראוואקה SHRAVAKA), של “בודהות שקטים” (פראטייאקה בודהה, PRATYEKABUDDHA) ושל “בודהיסאטוות” (BODHUSATTVA) נבדלות זו מזו רק באופן בו הן מאמצות את היכולות השונות של ההולכים בדרך.

הבודהה לימד את שלושת המרכבות הללו רק כסוג של “אמצעים מיומנים” (אופאייה, UPAYA), אבל למעשה יש רק מרכבה אחת – מרכבת הבודהה – שמובילה להארה ומכילה הן את הדרך של הינאיאנה והן את הדרך של מהאיאנה.

השקפה זו מוצגת במשל הידוע על הבית הבוער שממנו האבא רוצה לחלץ את בניו המשחקים בתוכו. היות והם מתעלמים מקריאותיו, הוא מבטיח לכל אחד, בהתאם לנטיותיו, עגלה רתומה לאנטילופה לעז או לשור, אם ייענו לקריאותיו יפסיקו לשחק ויצאו מהבית. כאשר, בזכות הטריק הזה, הם נענים לקריאותיו ויוצאים מהבית הבוער, הוא מעניק לכל אחד מהם מתנה יקרה ונדירה – עגלה רתומה לשור לבן.

סוטרת הלוטוס גם מדגישה את חשיבות האמון (שרדהה SHRADDHA בסנסקריט, SADDHA בפאלי) בדרך לשחרור, כי (רק) בזכותו הבודהה והבודהיסאטוות יכולים להציע את עזרתם.

פרק נפרד בסוטרת הלוטוס מוקדש לבודהיסאטווה אוולוקיטשווארה (AVALOKITESHVARA) ובו מוסברת בפירוט ובבהירות העזרה שניתנת על ידי הבודהיסאטוות.

בסוטרה זו, הבודהה אינו מוצג כדמות היסטורית, אלא כהגשמה של דהרמהקייה (DHARMAKAYA), שהיא נצחית. כל יצור שותף לטבע נעלה ועל-ארצי זה של הבודהה ולכן ביכולתנו להפוך לבודהה, כלומר למוארים, באמצעות טבענו האמיתי שכבר קיים אצלנו כפוטנציאל ורק ממתין להגשמה.