שמונה התופעות של העולם הזה

שמונה התופעות האלו, נזירים, מניעות את גלגלי העולם, והעולם מונע על ידי שמונה התופעות הללו. אילו שמונה?

הישג ואובדן, תהילה וחרפה, שבח וגנאי, נוחות ואי נוחות. אלו, נזירים, שמונה התופעות המניעות את גלגלי העולם והעולם מונע על ידי שמונה התופעות האלו.

נזירים, האדם הרגיל שלא שמע אחרת פוגש גם את ההישג וגם את האובדן, הוא פוגש את התהילה ואת החרפה, את השבח והגנאי, את הנוחות ואת אי הנוחות.

גם התלמיד הנאצל ששמע אחרת פוגש את ההישג ואת האובדן, הוא פוגש את התהילה ואת החרפה, את השבח והגנאי, את הנוחות ואת אי הנוחות.

אם כך, נזירים, מהו ההבדל בין האדם הרגיל שלא שמע את ההנחיות לתלמיד הנאצל? מה מבחין ביניהם? מהם המאפיינים השונים של כל אחד מהם?

“המכובד! עבורנו הבודהה הינו המקור של שיעורי הדהרמה, המדריך שלהם והמנחה. לכן, כבודו, יהיה זה טוב אם המכובד עצמו יוכל להבהיר את המשמעות של ההצהרה הזו. כאשר הנזירים ישמעו את המשמעות מהמכובד בעצמו, הם יזכרו אותה.”

“במקרה כזה, נזירים, הקשיבו היטב ושימו לב לדברי!”

“כפי שתאמר, המכובד!” ענו הנזירים. כך אמר המכובד:

נזירים, כאשר האדם הרגיל שלא שמע אחרת פוגש בהישג, הוא אינו חושב כך: הנה פגשתי הישג, ההישג הזה הינו ארעי, נגוע בסבל, והוא תופעה משתנה הוא אינו מכיר את ההישג כפי שהוא קיים באמת.

כאשר הוא פוגש אובדן, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי אובדן. האובדן הזה הינו ארעי, נגוע בסבל, והוא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את האובדן כפי שהוא קיים באמת.

כאשר הוא פוגש תהילה, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי תהילה. התהילה הזו הינה ארעית, נגועה בסבל, והיא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את התהילה כפי שהיא קיימת באמת. כאשר הוא פוגש חרפה, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי חרפה. החרפה הזו הינה ארעית, נגועה בסבל, והיא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את התהילה כפי שהיא קיימת באמת.

כאשר הוא פוגש שבח, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי שבח. השבח הזה הינו ארעי, נגוע בסבל, והוא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את השבח כפי שהוא קיים באמת. כאשר הוא פוגש גנאי, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי גנאי. הגנאי הזה הינו ארעי, נגוע בסבל, והוא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את הגנאי כפי שהוא קיים באמת.

כאשר הוא פוגש נוחות, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי נוחות. הנוחות הזו הינה ארעית, נגועה בסבל, והיא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את הנוחות כפי שהיא קיימת באמת. כאשר הוא פוגש אי-נוחות, הוא אינו חושב באופן זה: הנה פגשתי אי-נוחות. אי-הנוחות הזו הינה ארעית, נגועה בסבל, והיא תופעה משתנה. הוא אינו מכיר את אי-הנוחות כפי שהיא קיימת באמת.

עבור אדם כזה, כאשר ישנו הישג, התודעה טרודה בו לחלוטין, כאשר יש אובדן, התודעה טרודה בו לחלוטין, כאשר יש תהילה או חרפה, שבח או גנאי, נוחות או אי-נוחות, תודעתו טרודה בהם לחלוטין.

הוא מתלהב כאשר מופיע הישג ומתמרמר כאשר מתרחש אובדן. באופן דומה הוא מתלהב כאשר מופיעים תהילה, שבח ונוחות, ומתמרמר כאשר מופיעים חרפה, גנאי או אי-נוחות.

בצורה כזו, מכיוון שהוא שקוע כולו בקבלה ודחייה, הוא אינו חופשי מלידה, זקנה ומוות, מצער, ייסורים, סבל, מכאוב ומצוקה נפשית. אני מכריז כי הוא לא יהיה חופשי מסבל.

נזירים, כאשר התלמיד הנאצל ששמע אחרת פוגש בהישג הוא חושב כך: הנה פגשתי הישג, ההישג הזה הינו ארעי, נגוע בסבל, והוא תופעה משתנה. הוא מכיר את ההישג כפי שהוא קיים באמת.

בצורה דומה הוא חושב כאשר הוא פוגש באובדן, בתהילה ובחרפה, בשבח ובגנאי, בנוחות ובאי-הנוחות.

לכן תודעתו אינה טרודה כולה בהישג, אינה טרודה כולה באובדן, בתהילה ובחרפה, בשבח ובגנאי, בנוחות ובאי-הנוחות. הוא אינו מתלהב כאשר מופיע הישג ואינו מתמרמר כאשר מתרחש אובדן. באופן דומה הוא אינו מתלהב כאשר מופיעים תהילה, שבח ונוחות, ואינו מתמרמר כאשר מופיעים חרפה, גנאי או אי-נוחות. מכיוון שהוא אינו שקוע כולו בקבלה ובדחייה, הוא חופשי מלידה, מזקנה וממוות, מצער, ייסורים, סבל, מכאוב ומצוקה נפשית. אני מכריז כי הוא חופשי מסבל.

זה, נזירים, ההבדל בין האדם הרגיל שלא שמע אחרת לתלמיד הנאצל ששמע אחרת. זה מה שמבחין ביניהם. אלו המאפיינים השונים של כל אחד מהם.