סוטרת הלב: משנת החוכמה השלמה

כך שמעתי: פעם אחת שכן הבודהה רב החסד בפסגת הנשרים, בראג’גרהה, יחד עם עדה גדולה של נזירים [ממסורת התהרוואדה] ועדה גדולה של בודהיסטוות [ממסורת המהאיאנה]. בזמן זה שרוי היה הבודהה, אדון העולמות, בסמאדהי, איסוף הרוח המכונה התובנה העמוקה והרחבה.

באותה עת הילך אוולוקיטשוורה, הבודהיסטווה הכל רואה, שהווייתו ערות, בפרג’ניא פארמיטא, החוכמה השלמה והעמוקה. תוך כך התבונן בחמשת המצרפים, ראה נכוחה שגם הם ריקים מקיום עצמי וניתר באחת מכל מצוקות הסבל. או אז, בהשראתו של הבודהה, הצמיד שאריפוטרה הזקן את כפות ידיו במחווה, ושאל את הבודהיסטווה הנעלה אוולוקיטשוורה: “בן המשפחה הטובה [של תלמידי הבודהה] המשתוקק ללכת בדרך הפרג’ניא פארמיטא, החוכמה השלמה והעמוקה, כיצד יוכל ללמוד זאת?”

מששאל זאת, השיב אוולוקיטשוורה הנעלה, הבודהיסטווה שהווייתו גדולה, לשאריפוטרה הנכבד: “הו, שאריפוטרה, כאשר בן למשפחה הטובה הולך בדרך האימון העמוק של החוכמה השלמה, עליו לראות כי טבעם של חמשת המצרפים ריק מקיום עצמי.”

“שאריפוטרה, צורה היא ריקות, ריקות היא צורה. צורה אינה שונה מריקות, ריקות אינה שונה מצורה. זה שהנו צורה הוא ריקות, וזה שהנו ריקות הוא צורה. וכך גם לגבי התחושות, התפיסות, הנטיות הקודמות וההכרות. באותו האופן, שאריפוטרה, תכונתן של כל התופעות היא ריקות; הן אינן נוצרות ואינן כלות; אינן עכורות ואינן צלולות; אינן מלאות ואינן חסרות.

“לפיכך, שאריפוטרה, בריקות אין צורה, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין הכרות. אין עיניים, אין אוזניים, אין אף, אין לשון, אין גוף, ואין שכל. אין צבע, אין קול, אין ריח, אין טעם, אין מוחש ואין מושג. אין תחום העין [אין תחום האוזן, תחום האף, תחום הלשון, תחום הגוף] ואין תחומי הכרה. אין ידיעה שגויה ואין הכחדת הידיעה השגויה [וכך לגבי המבנים המנטליים, התודעה, השם והצורה, ששת החושים, המגע, התחושות, הצימאון והתשוקה, ההיאחזות, ההתהוות והלידה], אין הזדקנות ומוות ואין הכחדת ההזדקנות והמוות. אין סבל, אין מקור [לסבל], אין הכחדה [של הסבל], ואין דרך [להכחדת הסבל]; אין ידיעה, אין השגה ואין אי השגה.”

“אי לכך, שאריפוטרה, בזכות אי ההשגה, ומשנסמכו על החוכמה השלמה, מוסרת מכשלת התודעה של הבודהיסטוות. משום שלתודעתם אין כל מכשלה, הם אינם מפחדים. הטעות ותקוות השווא מהם והלאה, והם מגשימים לחלוטין את הנירוואנה. כל הבודהות שבשלושת הזמנים ובשלושת העולמות, שנסמכים על החוכמה השלמה והולכים בדרכה, ניעורים במלואם להארה המושלמת שאין נעלה ממנה.”

“לכן, המנטרה של שלמות החוכמה היא המנטרה של הידיעה הגדולה והבהירה, המנטרה שאין נעלה ממנה, המנטרה שמשתווה רק למה שלא ניתן להשוותו, המנטרה שפותרת במלואו את כל הסבל. משום שאין בה שקר, היא ידועה כאמיתית. לכן המנטרה של החוכמה השלמה נאמרת כך:

[אום] גטה, גטה, פארגטה, פארסמגטה, בודהי סוואהא

[הלך, הלך, הלך מעבר, הלך כל כולו מעבר, ערות, הא!]

“כך, שאריפוטרה, צריך הבודהיסטווה לומר בשעה שהוא מתאמן בחוכמה השלמה העמוקה”.

אז קם הנעלה מן הסמאדהי העמוק ואמר בשבחו של הבודהיסטווה אוולוקיטשוורה: “נאה דרשת. נאה דרשת, בן המשפחה. אכן זה כך. אכן זה כך. כך יש לומר; כך יש להתאמן בחוכמה השלמה.” ברגע זה הצטרפו גם הטטהאגטות בשמחה ובהערכה. משאמר אדון העולמות את דברו, נמלאו שמחה שאריפוטרה הזקן ואוולוקיטשוורה הבודהיסטווה הנעלה והאצילי, וכל הסובבים; האלים, בני האדם, האסורות [היצורים השמימיים], והגנדהרוות [המוזיקאים השמימיים] נמלאו שמחה והערצה לנוכח דבריו של הבודהה.