שוניאטה

מושג ה”ריקות” הוא רעיון פילוסופי מרכזי בבודהיזם, הטוען שכל התופעות בעולם, בין אם חומר או רוח, מתאפיינות בהיותן ארעיות, חלופיות ונעדרות מהות או קיום עצמי נפרד. יתרה מכך, מאחר שכל המושאים הינם תופעות שנתונות באמצעות הכרתנו, הם אינם לעולם ״דברים״ כשלעצמם, כלומר, הריקות היא המאפיין אותם, היא טבעם. למרות שרעיון הריקות מופיע כבר בבודהיזם המוקדם, את התפנית המשמעותית בהתייחסות אליו כאל תפיסת מציאות ודרך התבוננות בעולם, טבע נאגארג׳ונה, ההוגה בן המאה השלישית לספירה, שנחשב לגדול הפילוסופים הבודהיסטים ומייסד אסכולת ״דרך האמצע״ (המדהימקה), אחת ממסורות המחשבה העיקריות של הבודהיזם המהאיאני.
בחיבורו המרכזי – ״שירת השורש של דרך האמצע״ (Mūla-madhyamaka-kārikā) – זיהה נאגארג׳ונה את הריקות עם המציאות של התהוות הגומלין. באמצעות טיעונים לוגיים דיאלקטיים ושיטתיים הוא מראה כיצד תודעתנו טועה טעות בסיסית בתפיסתה את הקיום, כאשר היא מניחה את קיומם הממשי של ״דברים״. הוא הוכיח שכל מילה או טיעון על אודות העולם הוא אבסורד ו”ריק” מכל קיום עצמאי, נפרד וקבוע, מאחר שהוא יחסי ותלוי. עם זאת, היווכחות זו אינה מובילה לניהיליזם; על אף שהריקות טבועה בכל, עולמנו אינו בלתי קיים וחוויותינו הן ממשיות. למילה ולטיעון תוקף מעשי ושימושי בחיי היומיום, כל עוד אנחנו מבינים ולא מבלבלים בין המציאות היחסית – העולם הקונבנציונלי של המילים והסימנים – ובין המציאות המוחלטת, הריקה – המקום שבו דבר תלוי בדבר, ואין האחד סותר את משנהו. באופן הזה, נחשפים קוויה הדקים של דרך האמצע, הריקות שהיא התהוות הגומלין, כדרך מעשית לשחרור מן הסבל, כנתיב להתעוררות.

ריקות; מונח בודהיסטי המתאר את טבעם המוחלט של כל הדברים.

ריקות

ריקות (מקיום עצמי); מושג יסוד במסורת המהאיאנה שמציין את היעדר הבסיסיות שבתופעות ואת תלותן ההדדית המוחלטת

הביטוי המלא: ריקוּת מקיום מעצם טבען של התופעות. האמת המוחלטת, טבען הבסיסי של התופעות, האופי הסופי שלהן, ההיעדר הטבעי של קיומן של התופעות באופן בלתי תלוי, מעצם מהותן, בפני עצמן, מכוח-עצמן ובזכות עצמן. הריקות היא מה שנתפס על-ידי התודעה המשתמשת בהיגיון מנומק כאשר היא מנתחת את טבען הבסיסי של התופעות.