לידה ומוות

מקורות

Dōgen, Eihei. “Shōji”, in: Dōgenzenjizenshū 2, Edited and annotated by Kawamura Kōdō. Tokyo: Shunjusha, 1991. 228-229.

MasutaniFumiō, trans, ed. Gendaiyakushōbōgenzō 8. Tokyo: KadokawaShoten, 1975. 190-9.

אֶיהֶי דוֹגֶן זֶנְגִ’י (1200–1253) נחשב לאב המייסד של זרם הסוטו זן ולאחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר ביפן. יצירתו העיקרית היא – שׁוֹבּוֹגֵנְזוֹ, שפירושה ‘אוצר עין הדהרמה האמיתית‘.

* * *

המונח הסינו-יפני 生死 (לידה ומוות, יפנית: שוֹגִ’י, סֶיישִי) הינו אחד מהתרגומים שנעשו למילה הסנסקריטית סמסרה, והינו נפוץ בכתבי המהאיאנה ומסורת הזן. המילה סמסרה, שמשמעותה נדודים חוזרים ונשנים בין התהוות וכיליון – לידה ומוות – תורגמה בתחילה על ידי המונח  輪廻 (גלגל מסתחרר), אך עם השנים הופיעו גם התרגומים輪迴生死   ([ה]גלגל [ה]מסתחרר של התהוות וכיליון) ו- 生死海 (ים הלידה והמוות).

החיבור “לידה ומוות” הינו הקצר ביותר באוסף חיבוריו של מורה הזן היפני איהי דוגן 永平道元 (1200-53), ונחשב בעיני רבים לאחת מיצירותיו המרכזיות. תאריך כתיבתו אינו ידוע, אך לאור סגנונו והרטוריקה המתומצתת המאפיינת אותו, יש הסבורים כי נכתב כשדוגן היה בראשית שנות הארבעים לחייו, כשלימד במנזר קוֹשוֹגִ’י שבעיר קיוטו, אם כי יתכן שאף מוקדם מכך. כיום מופיע החיבור כמספר 92 במהדורת 95 הכרכים של אוסף “אוצר עין הדהרמה האמיתית” (正法眼蔵 שוֹבּוֹגֶנְזוֹ), וכמספר 2 באוסף 28 הכרכים.

החיבור מציג את פרשנותו של דוגן למה שמכונה פעמים רבות במסורות הזן כ”סוגיה הגדולה של לידה ומוות” (生死大事 שוֹגִ’י-נוֹ-דָיגִ’י). עבור דוגן, לידה ומוות אינן קטגוריות דואליסטיות נפרדות, אלא תהליך חוזר-ונשנה של התהוות וכיליון: כל שיש הוא לידה ומוות בלתי פוסקים. ההתרחשות הרגעית של התהוות וכיליון ( 刹那生死סֶצוּנָה-שוֹגִ’י) היא המאפשרת את התהוותן של התופעות, והיא גם המובילה להתכלותן. מוות קיים כל עוד ישנה לידה, וכל לידה מתאפשרת בחסד התכלותן של התופעות התומכות בה. חשוב להדגיש כי דוגן אינו רואה את הקטגוריות הדואליסטיות של לידה ומוות כמוטעות, אלא מצביע על עובדת התהוותן ההדדית. לכן, דוגן טוען, יש לקבל לידה כלידה ומוות כמוות ובתוך כך להבחין היטב בתלותם.

* * *

“כיוון שבודהה הוא בלידה ומוות, אין כל לידה ומוות”. בנוסף נאמר: “כיוון שבודהה אינו בלידה ומוות, הרי שאינו אובד בלידה ומוות”. אלו מילותיהם של שני המורים קיוֹסָן וג’וֹסָן. אל תקל בערכן – אלו מילותיהם של קודמינו אשר מימשו את הדרך.1

זה אשר שואף להיחלץ מלידה ומוות צריך להבהיר לעצמו היטב את משמעותן של מילים אלה. לתור אחר בודהה מחוץ ללידה ומוות פירושו לנדוד אל ממלכת הדרום בעוד עגלתך מכוונת לצפון, או כמו לנסות ולהבחין בדובה הגדולה בעוד מבטך אל עבר הדרום. כך רק תיטמע יותר ויותר בלידה ומוות, ותאבד את דרך השחרור. הבן כי לידה ומוות הם עצמם נירוואנה: אין לידה ומוות להימנע מהם; אין נירוואנה לשאוף אליה. רגע של הבנה שכזו הוא עצמו שחרור מלידה ומוות.

המחשבה כי לידה נעה אל מוות היא שגויה. לידה היא הרף – יש לפניה ויש אחריה. לכן בבודהה דהרמה [נהוג לומר כי] לידה פירושה הלא נולד. גם סוף הוא הרף – יש לפניו ויש אחריו. לפיכך, סוף פירושו בלא כל סוף. ברגע הנולד אין דבר פרט לנולד, וברגע הסוף אין דבר פרט לסוף. לכן, כשהנולד מופיע קבל אותו כנולד, כשהסוף מופיע קבל אותו כסוף. אל תמנע ואל תאחז.

לידה ומוות הם חייו של הבודהה. להתכחש לכך פירושו לאבד את חיי הבודהה. עם זאת, לאחוז ברעיון הזה פירושו להיוותר רק עם צורה חלולה של בודהה. בלא הימנעות ובלא אחיזה – רק כך חודרים את תודעת הבודהה. הדבר חומק מחשיבה ושפה. פשוט הנח לגוף-נפש להיות כמות שהוא והיכנס למשכנו של הבודהה, התנהל כמותו והלך בדרך כמותו, בלא התנגדות [לקיומך], בלא שקלול [לתמורה]. כיצד תיוותר כבול [לדמיונות] תודעתך אם תעשה זאת?

ישנה דרך קלה להיות בודהה: המנע מכל רע, אל תאחז בלידה ובמוות, חוש חמלה עמוקה כלפי כל היצורים, כבד את קודמיך ונהג באדיבות כלפי תלמידך, אל תחמוד ואל תמנע, אל תחשוש ואל תשקע בחרטה. זה אשר נוהג כך מכונה בודהה. מעבר לכך, אין דבר אחר שעליך להבין.

1 השמות והמונחים המופיעים בתרגום הינם ביפנית, אלא אם כן מצוין אחרת. דוגן פותח בציטוט מילותיהם של קיוֹסָן זֶנְאֶה (夾山善會 סינית: גָ’שָן שֶנְהוּי, 805-881) ו-ג’וֹסָן שִינאֶי (定山神英 סינית: דִינשָן שֶנְינְג, 771-853). לפי דוגן, מילים אלה מבטאות את תובנתם העמוקה של צמד מורי הצ’אן. דוגן מתייחס אליהם כאלה אשר מימשו את הדרך (得道の人 טוֹקוּדוֹ-נוֹ-הִיטוֹ). ביטוי זה יכול להיתרגם גם כהתעוררות.