השלמות של הנחישות (אדהיטאנה פארמיטה)

ברברה אובריאן (Barbara O’brien) מתרגלת זן בודהיזם מאז שנות ה-80, תלמידתו של מאסטר הזן ג’ון דיידו לורי (John Daido Loori). היא כותבת על בודהיזם בכתבי עת רבים, ומחברת הספר The Circle of the Way.

* * *

אַדְהִיטְָאנָה היא מילה בפאלי המתורגמת בדרך כלל לאנגלית כ”נחישות” או לפעמים כ”התמדה”. שורשיה בפאלי הן מילים שפירושן “בסיס”, “רצון” או “החלטיות”. כשמינית בעשר השלמויות במסורת התהרוואדה היא מתארת את ההחלטה הנחושה ללכת בדרך הבודהה.

נחישות מכונה לעיתים עמוד השדרה של עשר השלמויות. ללא נחישות, הדרך עשויה להיראות קשה ותובענית מדי, והמבקש ללכת בה ייכשל.

הבודהה ההיסטורי דיבר על אדהיטאנה כדברים שרוצים בהם. ייתכן שהטקסט המוקדם ביותר במסורת הפאלי שבו נזכרה אדהיטאנה הוא סנגיטי סוטה ((Saṅgītisutta [דיגהה ניקאיה 33]. כאן הבודהה דיבר על אדהיטאנה כעל ארבעה דברים שיש לרצות או להיות החלטי בקשר להם: לפתח תובנה, להבין אמת, להסיר מכשולים ולשכון בשלווה.

הדוגמה של הבודהה

סיפור ההתעוררות של הבודהה הוא דוגמה לנחישות. מסופר שכשהנסיך סידהרתא ישב תחת עץ הבודהי במדיטציה עמוקה, הוא פוּתה על ידי השד מארה. מארה שלח את היפות בבנותיו לפתות את סידהרתא, אבל סידהרתא לא זז ממקומו. אחר כך שלח צבא עצום של שדים להסתער על סידהרתא, אבל אפילו אז הוא לא נע ולא זע.

אז טען מארה שמן הצדק שהמקום הזה של ההתעוררות יהיה שייך לו ולא [יהיה בהישג ידו של] בן תמותה, וכל צבא השדים של מארה צעק, “אנחנו העדים שלו!” מארה התריס כלפי סידהרתא – החיילים האלה מעידים עלי, מי יעיד עליך?

סידהרתא הושיט את יד ימינו לגעת באדמה, והאדמה עצמה דיברה, “אני מעידה עליך!” וברגע זה מארה נעלם.

אנחנו יכולים להרהר בסיפור הזה כשאנו מרגישים מיואשים או כשהנחישות שלנו מתערערת. התעוררות אינה נחלתם של בני אדם מעטים, מיוחדים. באיזשהו אופן היא זכותו המולדת של כל אדם.

נחישות כשלמות

השלמויות ערוכות בסדר מסוים מכיוון ששלמות אחת מוליכה לבאה אחריה. אבל, למעשה, כל השלמויות תומכות בכל השלמויות האחרות. איננו מתקדמים מאחת לאחרת רק אחרי שהשגנו שליטה מלאה בזו שקדמה לה, מאחר שכולן דרושות כדי לפתח במלואה כל אחת מהן.

בפרשנויות רבות במסורת התהרוואדה נאמר שנחישות מקומה אחרי השלמות של האמת מפני שלפיתוח אמת לכלל שלמות דרושה נחישות, ומפני שהבנה בלתי מעורערת של אמת מחזקת את הנחישות. אחרי הנחישות באה השלמות של התכוונות אוהבת, או מטא. התכוונות אוהבת מעצימה את הנחישות לתרגל למען רווחתם של אחרים ולפעול לשחרורם מסבל.

אבל, לא די לומר שכל השלמויות תלויות בנחישות, גם הנחישות נתמכת על ידי כל השלמויות האחרות. נחישות ללא הכיוון וההקשר של שאר השלמויות יכולה בקלות לגרום לנו לסטות מהדרך הנכונה.

נחישות ומאמץ נכון

השלמות של הנחישות קשורה למאמץ נכון בדרך כפולת השמונה. אף על פי שהנחישות צריכה להיות איתנה, דרך שמונת הנתיבים מלמדת אותנו שתרגול מיומן אין פירושו שנכלה את כוחנו.

הבודהה לימד שהתרגול צריך להיות כמו כלי מיתר מכוונן היטב. אם המיתרים רפויים מדי, הם לא ישמיעו צליל. אם הם מתוחים מדי, הם ייקרעו. התרגול צריך להזין אותנו, לא לרוקן. שאפתנות ומאמץ לא תמיד מניבים פירות; הם צריכים להיות מודרכים על ידי חוכמה וחמלה, לרבות חמלה לעצמנו.