הצגת הדברים הקצרה

878.   רבים המכנים עצמם חכמים
          מאמצים השקפה, כל אחד לעצמו, ומתווכחים:
          “מי שיודע כך יודע את הדרך,
          המגנה זאת חסר הגשמה”.
879.   כאשר הם מתווכחים באופן הזה
          באומרם “אחרים טיפשים וחסרי הבנה” –
          מי מביניהם דוברי אמת ?
          כולם הרי חושבים עצמם חכמים !
880.   אם מי שלא יודע את האמת של מישהו אחר
          הוא טיפש, בהמה בעלת חוכמה נחותה,
          אז כולם טיפשים שחוכמתם עלובה !
          בוודאי שכל אלה מאמצים השקפות
 
881.   אם אלה המתווכחים מתוך השקפותיהם
          הם המטוהרים בחוכמה, הנבונים והפיקחים,
          אין ביניהם אף לא אחד נחות בחוכמה,
          שהרי ההשקפות שלהם שוות.
882.   אני אינני אומר כך, כפי שהילדים אומרים זה לזה.
          הם הופכים את השקפתם הפרטית לאמת
          ובשל כך מכנים את האחרים “טיפש”
883.   את מה שהאחרים מכנים “אמת”
          אחרים מגדירים כריק ושקר.
          כך הם מתווכחים ומדברים –
          מדוע הפרושים אינם אומרים דבר אחד ?
884.   “אחת היא האמת, אין שנייה” –
          כך עשוי אדם להתווכח עם אדם אחר.
          רבים מהללים את האמת הפרטית שלהם –
          לכן הפרושים אינם אומרים דבר אחד.
885.   מדוע רבים מדברים על אמיתות,
          מבקשים להתווכח ומחשיבים עצמם נבונים ?
          האמיתות והתובנות רבות ומגוונות –
          אנשים אלה רק שקועים בהיגיון
886.   אין כלל אמיתות נצחיות, רבות ומגוונות,
          אלא באמצעות תפיסה.
          לאחר שעיצבו את הגיונם בינות להשקפות,
          הם מלמדים דרך קוטבית של אמת ושקר.
887.   כשהוא נשען על הנראה, הנשמע, הנֶהגה, או על מוסר
          ונדרים,
          הוא מסתכל בבוז.
          מעוגן בדעתו הוא מגחך ואומר:
          “האחר טיפש, לא נבון”.
888.   באמצעות אותו הדבר שבאמצעותו הוא מגדיר אחר כטיפש,
הוא מגדיר את עצמו כנבון.
בו ברגע, מתוך עצמו,
הוא מדבר על עצמו כנבון ועל האחר כמגונה.
889.   הוא הגשים עצמו לחלוטין מכוח השקפתו,
          שיכור מגאווה, מוצף גאווה, משוח בשבח עצמי,
          עבורו הגשמה היא עניין של השקפה.
890.   האומר שאדם אחר נחות,
          נחות בחוכמה יחד עמו.
          אם מעצמו האדם חכם ויודע,
          אין כלל טיפשים בין הפרושים.
891.   מכאן, שאלה המגנים אמת אחרת
          הינם מחוסרי הגשמה המחטיאים את הטוהר.
          כך ממש מתווכחים התועים, כל אחד בדרכו –
          הם רק מתענגים על תשוקתם להשקפות
892.   האומרים “הטוהר אצלנו”
          אינם מוצאים את הטוהר בדרכים אחרות,
          כך התועים מעוגנים כל אחד בדרכו,
          מדברים בעוז על דרכם
893.   המדבר בעוז על דרכו
          מזמין לעצמו מאבק מול מי שאליו הוא מתייחס כ’טיפש’,
          בהגדירו את האחר כטיפש וכבעל דרך נטולת-טוהר.
894.   מעוגן בהחלטתו, לאחר שהעריך עצמו כגבוה,
          הוא פונה אל הוויכוח בעולם.
          לאחר שנטש את כל ההחלטות,
          אדם אינו פונה עוד אל המאבק.