האמת הנאצלת השניה

א. “צמא” (טנהא) כמקור של דוקהא

“האמת הנאצלת הראשונה” מדברת על “דוקהא”, שלעתים קרובות מקובל לתרגם כ”סבל” (תרגומים נוספים שהוצעו למונח “דוקהא” הם אי-נחת, תסכול, חוסר סיפוק, קושי לשהות עם מה שעולה).

אנו נשתמש במאמר זה במונח “דוקהא” (ולא במונח “סבל”), משום ש”סבל” במשמעותו היומיומית היו רק אחד משלושת הרבדים של “דוקהא”, כפי שמוגדרים ב”אמת הנאצלת הראשונה”:

(1) דוקהא כ”סבל רגיל ” – קושי, כאב וסבל  גופניים ורגשיים

(2)  דוקהא כ”תולדה של שינוי “- בגלל הארעיות והשינוי מתמיד של המציאות

(3) דוקהא כ”מצבים מותנים“-בגלל שכל התופעות הן מותנות וחסרות מהות, האיכות של דוקהא טמונה בהן

האמת הנאצלת השנייה (במילותיו של הבודהא)- כפי שהופיעו בדרשה (הראשונה)  אל 5 הפרושים:

“וזוהי האמת הנאצלת של המקור של דוקהא: זה הצמא/ההשתוקקות (TANHA) שיוצר קיום מחדש והתהוות מחדש, שכרוך בחמדנות ללא גבול, אשר מוצאת עונג מחודש, פעם פה ופעם שם:

(1) צמא לתענוגות החושים (קאמה טנהא)

(2) צמא להתקיים ולהיות (בהאווהא טנהא)

(3) צמא לאי קיום והכחדה עצמית (ויבהאווה טנהא)”

אותו “צמא” (השתוקקות, חמדנות, תאווה) – מבטא את עצמו בדרכים שונות
ורבות, שהן המקור לכל הצורות של הסבל וההמשכיות של היצורים החיים.

ב. אין לבלבל בין תשוקה לבין “צמא” (השתוקקות- טנהא)

חשוב להבין כי “התשוקה” עצמה- איננה גורם לסבל. תשוקה הינה דבר טבעי, אשר קיים וצריך להיות קיים ואם לא היה לנו תשוקות, לא היינו מסוגלים לחיות

כך למשל:

– כאשר יש לנו תשוקה לאוכל – זה דבר חיובי, אנחנו חייבים לאכול כדי להתקיים.

– כאשר יש לנו תשוקה לישון – זה דבר חיובי, אנחנו חייבים לישון על מנת לתפקד באופן שפוי ובצורה יעילה

– כאשר יש לנו תשוקה להצליח – זה דבר חיובי, אנחנו משתמשים ביכולת להצליח, כדי להגשים  את עצמנו

הבלבול שקיים, הוא בין “התשוקה” -שכאמור איננה מה שגורם למצב של דוקהא  (סבל) -לבין “הצמא” (טנהא) שהוא הגורם לדוקהא.

“צמא” (או השתוקקות ) נוצר אחרי “התשוקה” (הרגש), בדרך כלל באופן אוטומטי (ומיידי) ובגלל חוסר תשומת לב/ בורות (על כך נדבר בפירוט- באמת הנאצלת השלישית, אבל אינו “הכרחי” (אפשרי שהוא לא ייווצר)

ג. 108 סוגי “צמא” והיאחזות

שלושת האינטרפטציות הבסיסיות שלמדנו הן:

(1) “קאמא טנהא“–צמא לתענוגות חושים

(2)  “בהאווא טנהא”-צמא “להמשיך ולהיות” מתוך משיכה  למצבי קיום  רוויי תענוגות חושים , שקשור אסוציאטיבית (“מחובר”) לתפישת עולם “אטרנליסטית” (ההנאה מתענוגות- שמבוססת על האמונה/ המחשבה שהן לעולם לא יסתיימו) וגם (אינטרפטציה נוספת) היצמדות ל”עולמות החומר/ הצורה” (רופא בהאווא)

(3) “ויבהאווא טנהא“- צמא “להפסיק להיות” מתוך דחייה של מצבי קיום נטולי תענוגות החושים/ רוויי סבל, שמבוסס על התפישה של “ניהיליזם” (הנאה מתענוגות החושים תוך מחשבה/ התייחסות אליהם כאילו הם נעלמים/ נכחדים לאחר המוות) וגם (אינטרפטציה נוספת) היצמדות ל”עולמות ללא צורה” (א-רופא בהאווא).

הבודהיזם “ממפה” 108 סוגי “צמא”:

שלושת סוגי צמא אלו יכולים להיות קשורים לכל אחד מ 6 בסיסי החושים = 18 סוגי צמא

18 סוגי הצמא אלו מופיעים בהקשר (התייחסות) לאובייקטים פנימיים ולאובייקטים חיצוניים = 36 סוגי צמא

36 סוגי הצמא הללו יכולים להיות בהקשר (התייחסות) לעבר, להווה, ולעתיד = 108 סוגי צמא

ד. האם צמא” הוא הסיבה הראשונה לדוקהא?

אין להתייחס אליו (ל”צמא”) כאל “הסיבה הראשונה לסבל”, מאחר  ו”סיבה ראשונה” אינה אפשרית בבודהיזם, שעל פיו כל דבר הוא יחסי ותלוי הדדית (מותנה).

אפילו אותו “צמא” (טנהא) אשר נחשב לגורם ולמקור של דוקהא -התעוררותו (סמודייה) תלויה בדבר מה אחר- ב”תחושות” (ודנה) שגם הן מתעוררות כתוצאה מ”מגע” (פהסא) וכן הלאה (וכך מתנהל מעגל “ההתהוות המותנית”-פטיצ’א סמופאדה- שידובר  עליו בנפרד).

חשוב לזכור כי אותו “צמא” כולל לא רק היבטים הנתפסים כ”שליליים” (כמו: השתוקקות/ היצמדות לתענוגות החושים, ולעושר ולכוח) אלא גם השתוקקות והיצמדות לדברים שנראים כ”חיוביים” כמו לרעיונות ולאידיאלים, לדעות
ולתיאוריות, למושגים ולדעות (דהאמה טנהא).