בצד הנכון

יעקב רז, פרופסור אמריטוס ללימודי יפן וזן בודהיזם באוניברסיטת תל אביב ומחברם של ספרים ומאמרים רבים בנושא בודהיזם וזן בודהיזם. הקים במשותף עם הפסיכולוג נחי אלון את ‘פסיכו-דהרמה’ – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. שותף בפעילויות רבות לקידום הידברות וסובלנות בחברה הישראלית.  

***

לעתים, ביני לביני, נדמה לי שאני בצד הנכון
אני בעד המדוכאים ונגד המדכאים. בעד צדק חברתי כמובן
בעד השלום ונגד המלחמה
אני מנסח מכתבים וחותם על אחרים
כולם, כמובן, בצד הנכון
אני פועל בחמלה, בקשב
מתנגד לשימוש בכוח

בצד הנכון לגמרי

לא מסתפק בישיבה על הכרית
מנסה לפעול מול אי שוויון ואי צדק ואטימות ועוולה גלויה וסמויה
וזו ההגשמה היומיומית
של שבועת הבודהיסאטווה שקיבלתי עלי

ובכל זאת, לפעמים אני מוטרד.
אני בצד הנכון. אז למה אני מוטרד?

ומשהו לוחש לי
הטרדה שלך אינה בשל היותך בצד נכון
או חלילה, בצד הלא הנכון

הטרדה שלך היא בשל היותך בצד כלשהו

*
גם אם הוא באמת נכון, הצד הזה
נכון לעכשיו
הוא נמצא כאן
ולעומתו יש שם

שם היריב, שהוא, כמובן, בצד הלא נכון
ואני, בצד הנכון, מנהל נגדו מאבק נכון

ופתאום יריב, פתאום מאבק
מילים שמכות שורשים עדינים
צודקים מאד
והצד הנכון מתעצם בצדקתו
ולא מבחין בהתקהות העור
בהתעבות העורקים
מעט, לא הרבה
המילים נכונות, הרגש נכון
התודעה חוקרת, בוחנת נכון
מטילה ספק, אבל צודקת
אפילו הטלת הספק נכונה

אבל אולי היא לא רואה
שהצד הנכון
לפעמים יוצא
להרוג נכון

כי הוא יודע באופן נכון
מי אויב השלום, עם מי לא נשב –
הממסדים וממשלות הזדון, וכיוצא באלה

יש גבול, אומר הנכון
הקם להורגך וכולי
והרחמן על אכזרים וכולי
ועניי עירך וכולי
וציר הרשע, כמובן
אפילו אלוהים בצד הנכון
הוא רחום ורחמן
פורש סוכת שלום
רק בצד הנכון

וכל אלה גבולה של חמלה

ומנגד, הלא נכון
הפנים שלו ברורים, קווי המתאר חדים
סימנים שאין בהם ספק
כמה נכון שהוא לא נכון

הוא לא שר אף פעם
אף פעם לא כואב לו, הוא
לא צוחק, אף פעם לא מגרד לו
הוא רק לא נכון

אבל איך שרה אם איראנית שירי ערש לתינוקה, ככה, ליד הצעצועים
איך עושים הדרוזים תרגילים באלגברה
מה מספרים הרוסים מאשדוד עלינו, הישראלים, אחר הצהריים מול הים
איך נראית תל אביב מכיוון עזה או בני ברק
מה זה די-ג’יי בשביל תלמיד ישיבה,
ומהו בית המקדש עבור הנערה מהביסטרו
מה מספר הערבי יליד יפו על יפו, מה אומרות לו האבנים הגדולות
שליד שוק הפשפשים
מה אנחנו יודעים על אהבת הארץ של מתנחלים, שמאלנים, פלסטינים.
בדואים ואחרים
ומי הם כל אלה
מי נתן בהם שמות ומתי נתנו בהם את כל הסימנים האלה
שסגרו עלינו את חייהם

ואיך האנשים האלה נוגעים באצבע רועדת בלחיו של החולה,
על הכרית, בפעם האחרונה, בשעה שעיניו כלות כבר ללכת מכאן

איך מקוננים האנשים האלה על המת, ככה, על הספה,
בין הכוס שרק עכשיו שתה ממנה, לבין הספר בצרפתית שעוד פתוח,
וכל מה שהותיר אחריו, והמלים הותיר אחריו עוד לא יושבות
ובצער אין ספק

באיזה צד הוא, הצער
מה הפנים המקוריים שלו

אולי הם דומים לשלי, כמעט תאומים
אותו הדבר ולך מצא את ההבדלים
ואם כך באיזה צד אני

אילו רגשות טעמים ניחוחות ריקודים צבעים תפילות
שירים וחלומות מעוררת האדמה הזאת בלב כל אחד ואחד מדייריה
ואיזה צד זה. כמה הוא נכון. כמה הוא לא נכון.

ולפני שאני נחפז אל מעשי הנכונים
אולי, לרגע
אפשר
בלא צד