אם יש תאווה

בסוואטהי.
“נזירים, ישנם ארבעה סוגים של מזונות לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד. איזה ארבעה? [הראשון], אוכל, גס או מעודן; השני, מגע; השלישי, כוונה אינטלקטואלית; הרביעי, הכרה. אלו ארבעת סוגי המזון לקיומם של יצורים חיים שכבר נולדו או לאלה שעומדים להיוולד.
נזירים, אם יש תאווה למזון של אוכל, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת, נוחתים שם וצורה. היכן שנוחתים שם וצורה, צומחים מבנים רצוניים. היכן שצומחים מבנים רצוניים, יש יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שיש יצירה של קיום מחדש בעתיד, יש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד. היכן שיש לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
אם, נזירים, יש תאווה למזון של מגע, או למזון של כוונה אינטלקטואלית, או למזון של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
נניח, נזירים, שאמן או צייר, היה משתמש בצבע או בלק או בכורכום או באינדיגו או בארגמן, כדי ליצור דמות של גבר או של אישה, מושלמת בכל פרטיה, על קרש מוקצע היטב, או על קיר או על בד. כך גם, אם יש תאווה לחומר המזין של אוכל, או לחומר המזין של מגע, או לחומר המזין של כוונה אינטלקטואלית, או לחומר המזין של הכרה, אם יש עונג, אם יש השתוקקות, הכרה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
אם, נזירים, אין תאווה למזון של אוכל, למזון של מגע למזון של כוונה אינטלקטואלית, למזון של הכרה,אם אין עונג, אם אין השתוקקות, הכרה אינה נוחתת שם ואינה מתגברת.
היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת, לא נוחתים שם וצורה. היכן שלא נוחתים שם וצורה, לא צומחים מבנים רצוניים. היכן שלא צומחים מבנים רצוניים, אין יצירה של קיום מחדש בעתיד. היכן שאין יצירה של קיום מחדש בעתיד, אין לידה, אין הזדקנות ואין מוות בעתיד. היכן שאין לידה, הזדקנות ומוות בעתיד, אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.   
נניח, נזירים, שהיה בית או אולם עם גג משופע, עם חלונות בצידו הצפוני, הדרומי והמזרחי. כאשר השמש זורחת וקרן שמש חודרת דרך החלון, היכן היא תנחת?
על הקיר המערבי, אדון מכובד.
אם לא היה קיר מערבי, היכן היא היתה נוחתת?
על הקרקע, אדון מכובד.
אם לא היתה קרקע, היכן היא היתה נוחתת?
על המים, אדון מכובד.
אם לא היו מים, היכן היא היתה נוחתת?
היא לא היתה נוחתת בשום מקום, אדון מכובד.
כך גם, נזירים, אם אין תאווה למזון של אוכל… למזון של מגע… למזון של כוונה אינטלקטואלית… למזון של הכרה… הכרה אינה נוחתת שם ומתגברת. היכן שהכרה אינה נוחתת ומתגברת… אני אומר, זה אינו מלווה בצער, מצוקה וייאוש.