צייתנות

את דרשותיו של המאסטר בָּאנְקֵיי פקדו לא רק תלמידי זן אלא גם אנשים מכל המעמדות והעדות. הוא מעולם לא ציטט מכתבי הבודהיזם ומעולם לא סיפק תזות חינוכיות. תחת זאת, מילותיו נאמרו ישירות מליבו אל לבבות מאזיניו.

כוהן מכת הניצ’רין  התרגז על כך שאנשים מקרב קהל מאזיניו הלכו להקואין כדי לשמוע על אודות הזן. הכוהן המרוכז בעצמו הגיע אל המקדש, נחוש להתדיין עם באנקיי.

“הי, מורה זן!” הוא קרא בקול. “חכה רגע. מי שמכבד אותך יציית למה שאתה אומר, אבל אני לא מכבד אותך. האם תוכל לגרום לאדם כמוני לציית לך?”

“בוא. שב לצדי ואני אראה לך” אמר באנקיי.

הכוהן פילס את דרכו בגאווה דרך ההמון אל המורה.

באנקיי חייך. “בוא וגש אל צדי השמאלי”. הכוהן ציית.

“לא”, אמר באנקי, “נוכל לשוחח טוב יותר אם תהיה לימיני. גש הנה”.

הכוהן צעד בגאווה לצדו הימני.

“אתה רואה”, אמר באנקיי, “אתה מציית לי. אני חושב שאתה איש עדין מאד. עכשיו שב והקשב”.