מפגש מקוון בסדרת מפגשי שבילים רבים – דהרמה אחת: ״טבע-בודהה״ – מהו טבעך לפני שנולדת?

משתתפים: ד״ר סטיבן פולדר, ד״ר עודד ארבל, ד״ר אסף סטי אל-בר, ירון בהיר שיבר

מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר

” … הבודהה אמר שהתודעה זוהרת, אך מוכתמת בזיהומים שבאים והולכים.

כשהאמירה הזאת מוּצאת מהקשרה, היא עשויה להתפרש כרומזת לכך שהתודעה ערה מטבעה.

אבל בהקשר הנכון הבודהה פשוט אומר שגם אם התודעה הוכתמה, הזיהום אינו מוטבע בה לעד. כשהתנאים לזיהומים מסולקים, התודעה חוזרת לזהור.”

(מתוך “חופש מטבע בודהה”, טניסארו בהיקהו”, באתר ”בודהיזם בישראל”)

” … כשביכולתכם להכניע בענווה את הכרתכם ולהיות כנים בכל רגע ורגע, אתם מייצרים תמיד פרג’ניא (חוכמה עמוקה), מעבר לאשליה ולערות; כשאתם משתחררים הן מן הממשות והן מן הכזב, אתם רואים את טבע- הבודהה. אז אתם משיגים את הבודהיות במילה אחת. עקרון העוצמה שבנדר הוא ההגות המתמדת ביישום המעשי.”

(מתוך “הסוטרה של חוי-ננג”. הוצאת אבן שושן)

שני הציטוטים למעלה, מצביעים על גישה שונה למושג “טבע-בודהה”.

בבודהיזם המוקדם, במיוחד בקאנון הפאלי, המושג של “טבע-בודהה” אינו קיים במפורש, באותה צורה שבה הוא מופיע מאוחר יותר במסורות המהאיאנה.

הבודהיזם המוקדם מדגיש ש”לכל היצורים יש פוטנציאל להתעוררות”, אבל הפוטנציאל הזה נתפס כמשהו שצריך לטפח באמצעות תרגול, לא כמהות.

בהקשר זה, ניתן אולי לומר על “טבע-בודהה” כי הוא מהדהד כאן דווקא את הרעיון של “אנטא” – העובדה שאין (לנו) טבע מולד כלשהו.

לעומת זאת, “טבע-בודהה” על פי מסורות בודהיסטיות מאוחרות (מהאיאנה ובודהיזם טיבטי) הוא משמעותי ובא לידי ביטוי בכל רגע ורגע בחיינו. על פי מסורות אלו, ניתן אולי לומר כי “ריקות” ו”טבע-בודהה” חד הם או שהטבע של ריקות הוא טבע-בודהה.

הטבע הזה הריק והקורן, יחד עם החמלה הקורנת תמידית – כולם יחדיו, הם טבע-בודהה.

במפגש זה נשמע על גישות ופרשנויות שונות להבנת המושג “טבע-בודהה”, ועל הדרכים להיעזר בו ככלי להגשמת חופש, כפי שאלו מגיעים לידי ביטוי במסורות הבודהיסטיות השונות.