התרגול כמרחב של התבודדות ושל יחד על חברות רוחנית וסנגהה עם תמי ברקאי

“אננדה, עליכם לחיות כשאתם אי לעצמכם, מפלט לעצמכם, מפלט שאין בלתו; … שרוי בהתבוננות בגוף כגוף ומתרגל בנחישות, מתוך מודעות והבחנה מלאה, בעודו מניח לאי-שביעות הרצון ולתאווה כלפי העולם… בהיותם אי לעצמם… הם אלו השואפים להתמיד בתרגול, בשבילי הם מצויים מעבר לחשיכה (המנטלית)”…

אננדה אמר למבורך: זוהי מחצית החיים הקדושים, אדון: חברות נפלאה, שותפות נפלאה, אחוה נפלאה”… “אל תאמר זאת, אננדה. חברות נפלאה… היא למעשה כל החיים הנעלים”.

הדרשה על החולה, תרגום: קרן ארבל

התרגול הבודהיסטי נתפס לא פעם, גם בקרב ההולכות וההולכים בדרך, כמעשה פנימי ואישי מאד, לעתים מנוגד או מנוכר להקשר החברתי של האדם – הדימוי של מתרגל/ת בעיניים עצומות על הר נידח, שהשאירו מאחוריהם את כל מה שחיבר אותם לאחרים.

העמקה בתרגול דורשת התמסרות לידיעת החוויה הישירה – זו שמתקיימת בתודעת המתרגל/ת ולא נוכל להכירה ללא הפניית הקשב פנימה.

עם זאת, היא מזכירה לנו שוב ושוב להכיר, להעריך ולטפח את השותפות, החברות, ידיעת התהוות המותנית שכל תנועה מנטלית שלנו לוקחת בה חלק, והאפשרות שלנו לטפח את השחרור והרווחה של כל מי שחיינו נוגעים בחייו.

בקורס זה נבחן בתרגול, לימוד, שיח והרהור משותף, את ההנחות הללו ואת המרחב העצום והתומך שניתן לנוע בו ללא סתירה, בין התרגול האישי, המתבודד והשקט, לבין לקיחת חלק בחיים ערים של חברות לדרך.