עקרון הארעיות (אניצ’ה)

בתקופת הבודהה, לפני שנים רבות, הוזמנו הבודהה וקבוצה מנזיריו לארוחת צהריים אצל בעלת בית בשם סופהוואדה. בתום הארוחה פנה הבודהה לבעלת הבית והסביר- “כשאת נותנת לאדם אוכל את עושה עמו ארבעה חסדים:

1. האוכל עוזר להאריך את חייו.

2. האוכל מעצב מבנה גופו ומאפשר לו יופי וחן.

3. האוכל גורם לו לאושר ושמחה.

4. האוכל מספק את צרכי גופו ומחזק את בריאותו.

לפי חוק הפעולה והתגובה- הריהו חוק הקארמה, ברגע שאת מאפשרת ארבע איכויות אלו, ארבע האיכויות יגדלו בך”.

מי ייתן ותגדלנה גם בכם ארבע האיכויות הללו.

הנזירים משתמשים בברכה זאת לעיתים תכופות, ועל כן ברצוני לפתוח את שיחת הדהרמה של היום לאורה.

לפי התפיסה הבודהיסטית ישנם שלושה אלמנטים המרכיבים את קווי האופי של כל הקיים: שינוי מתמיד, סבל, חוסר עצמיות.

מאחר שכל דבר בטבע נתון לשינוי (הראשון משלושת המאפיינים), כך גם חמשת המצרפים המרכיבים אותנו בני האדם (גוף, רגש, זיכרון, תבניות מנטאליות ותודעה). בכל רגע ורגע נתון משתנים הם בכוח הקארמה, ובכל רגע ורגע מתכלים ומתחדשים- תאים נוצרים ומתים, שיער נושר וצומח, חומר נכנס לגוף וחומר יוצא- בכל רגע נתון הגוף שלנו מת ונולד מחדש, כמוהו גם התהליך המנטאלי. גם ברגע המוות בו הגוף והמיינד נפרדים, ממשיכים המצרפים להשתנות לפי כוח הפעולה והתגובה בסאמסארה ללא הפסקה: הגוף מתפורר, ממשיך להשתנות ונשאר כחומר פיסי בקיום, וכך גם האלמנטים המנטאליים- ממשיכים ומשתנים, נאחזים שוב בגוף חדש וממשיכים להתהוות כייצור.

לפי תפיסה זו ניתן להבין כי בבודהיזם אין לידה ומוות, או יותר מדיוק- לידה ומוות מתרחשים בכל רגע ורגע נתון. לכן לפי התפיסה הבודהיסטית אין גם ראש השנה, יש התחדשות ודעיכה רגעית. באחת הסוטרות מסופר כי לפני שנהיה נזיר הלך סאריפוטה (יד ימינו של הבודהה) ברחוב וראה את אסאז’י- אחד מחמשת התלמידים המוארים הראשונים של הבודהה. התרשם מאוד סאריפוטה ממראהו והתנהלותו השקטה של הנזיר המואר והרגיש כי טומן הוא בחובו חוכמה עליונה. פנה אליו סאריפוטה בשאלה- “מי הוא המורה שלך ומה עקרון תורתו?” ענה המואר אסאז’י: “אני נזיר חדש ואיני יודע לתאר את עיקרי התורה”. מאחר וחכם היה סאריפוטה עד מאוד ענה: “תפקידך לומר את שאתה יודע ותפקידי הוא להבין”. ענה אסאז’י שמורהו הוא הבודהה ועיקרי תורתו שכל דבר בטבע נולד, נשאר זמן מה ודועך, נולד, נשאר זמן מה ודועך… ברגע ששמע זאת סאריפוטה, הבין את עקרון הארעיות עליו דיברנו וברגע שהבין “נכנס לדרך” או הפך לסוטהפאן- אדם אשר השיג את השלב הראשון בהארה.

אני מאחל לכולכם כי מי ייתן ובזכות כל הדברים הטובים שאתם עושים- התרגול וההליכה בדרך- גם אתם תמצאו כולכם את האושר האמיתי.