מתוך: הדרשה על ייצוב תשומת הלב

Satipaṭṭhāna-sutta, Majjhima Nikāya 10

***

וכיצד, נזירים שוהה בתודעה הנזיר המתבונן בתודעה?

כאן, נזירים, את התודעה ((citta שיש בה תשוקה, הנזיר יודע כ”תודעה בעלת תשוקה”. או את התודעה נטולת התשוקה, הוא יודע כ”תודעה נטולת תשוקה”. או את התודעה הכועסת, הוא יודע כ”תודעה כועסת”. או את התודעה נטולת הכעס, הוא יודע כ”תודעה נטולת כעס”. או את התודעה המבולבלת, הוא יודע כ”תודעה מבולבלת”. או את התודעה נטולת הבלבול, הוא יודע כ”תודעה נטולת בלבול”. או את התודעה הטרודה, הוא יודע כ”תודעה טרודה”. או את התודעה האסופה, הוא יודע כ”תודעה אסופה”. או את התודעה שעברה את המעבר הגדול, הוא יודע כ”תודעה שעברה את המעבר הגדול”. או את התודעה שלא עברה את המעבר הגדול, הוא יודע כ”תודעה שלא עברה את המעבר הגדול”. או את התודעה שיש גבוהה ממנה, הוא יודע כ”תודעה שיש גבוהה ממנה”. או את התודעה העליונה, הוא יודע כ”תודעה עליונה”.[1] או את התודעה המרוכזת,הוא יודע כ”תודעה מרוכזת”. או את התודעה המפוזרת, הוא יודע כ”תודעה מפוזרת”. או את התודעה המשוחררת, הוא יודע כ”תודעה משוחררת”. או את התודעה שאיננה משוחררת, הוא יודע כ”תודעה שאיננה משוחררת”.

כך הוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי פנים. או שהוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתודעה. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בתודעה. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בתודעה. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תודעה”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתודעה הנזיר המתבונן בתודעה.

______________________

[1]הפרשן מבין את התודעה “שעברה את המעבר הגדול” (או “שהלכה לגדולה”) כזו שמגיעה למצבי הג’האנה ולמצבי הריכוז חסרי הצורה (rūpa, arūpa). התודעה “שיש גבוהה ממנה” (sauttara, היה אפשר גם לתרגם פשוט “גבוהה”), היא תודעת החושים, זו של “עולם התשוקה” (kāmāvacara), וזו “העליונה” (anuttara, “שאין גבוהה ממנה”), מתייחסת שוב לרמות של הג’האנה בעלת הצורה או חסרת הצורה (rūpāvacāra, arūpāvacāra)