מדיניות בודהיסטית

  אין שונה ניהול מדינה מניהול הרוח הפרטית. אותם לחצים, אותם עיוותים, אותן תבניות חוזרות, אותן טעויות, קבעונות, דעות קדומות, האחזות בתבניות מחשבה חבוטות, מציאת מקלט במסלולים בטוחים אך מעופשים.

כמו ברוחנו הפרטית, ברוחנו הציבורית אנחנו מאיינים את האחר ומעמידים אותו מאחורי שלטים קלים לזיהוי, אנחנו עושים לו דמוניזציה כדי שייקל לנו לפגוע בו, להתעלם ממנו, או אף לחסל אותו. השקפת העולם הבודהיסטית, ומתוכה המדיניות הבודהיסטית, רואה שאנו איננו נפרדים מהאחר, שהוא מהווה השתקפות שלנו, המשך שלנו.

כמו ברוחנו הפרטית, ברוחנו הציבורית אנחנו מנהלים את מה שנדמה לנו שטוב לנו, לא מה שטוב למרקם האין סופי, העדין, הקסום, שקרוי העולם ושאנחנו חלק ממנו. המדיניות הבודהיסטית ערה להתהוות הגומלין, אותה אינטראקציה מתמדת, אותה זיקה עמוקה לכל היצורים החיים.

כמו ברוחנו הפרטית, גם ברוחנו הציבורית אנחנו מנהלים את המציאות המדומה שבנינו לעצמנו, ולא את המציאות כפי שהיא, אותה מציאות שלפי השקפת המדיניות הבודהיסטית היא ריקה ממשמעויות, נקייה מדעות קדומות, צלולה, דינמית, משתנה, סוררת, מפתיעה, צומת של מליארדי צמתים חד פעמיים, שרק קשב נקי יכול לו.

כמו ברוחנו הפרטית, גם ברוחנו הציבורית אנו חסרי אונים מול היוצא דופן, החדש, המשתנה, ולכן, מסביר המדיניות הבודהיסטית, אנו מנהלים תמיד את המוכר, שהוא לעולם מה שהיה, לא מה שהווה.

כמו ברוחנו הפרטית, גם ברוחנו הציבורית אנחנו מתגעגעים לעבר וחולמים על העתיד, ואלה משמשים לנו תירוץ טוב לעובדה שאיננו יכולים להיות בהווה, שבו, מראה המדיניות הבודהיסטית מצויה החוכמה כולה, רק שאיננו רואים אותה.

כמו ברוחנו הפרטית, גם ברוחנו הציבורית העיוורון והחרשות של הרוח מדריכים אותנו, ולא האורות והקולות האינסופיים. בהשקפת המדיניות הבודהיסטית אין קיום לשמאל וימין, ללאומים, עדות, השקפות, דעות, כיתות, מפלגות, השתייכויות. האם העננים נרשמו לחברות בשמיים? האם העננים הם שמאל או ימין?

כמו ברוחנו הפרטית, כמו ברוחנו הציבורית אנחנו פוחדים מן האהבה, החמלה, הנדיבות, הקשב, הנתינה של עצמנו אל כל מה שנברא, חי, קיים, ולכן ראוי.

כמו ברוח הציבורית, גם ברוח הפרטית אנחנו מושיטים יד לפצוע בשדה קרב רק כשאינו מזוהה בתלבושת ״אויב״, מונח שזר למי שמתנהל לאור המדיניות הבודהיסטית.

ברוח הזו כמו ברוח הזו תבוא לנו תקנה רק כאשר השמות שנתנו לדברים ייעלמו אל החלל הגדול ונוכל להתנהל בחלל הגדול נקיים מעריצותם הגדולה של השמות.

בנפש הפרטית, כמו במדינה, הלוואי שנוכל, כפי שמזכירה המדיניות הבודהיסטית, להקדים את הקשב למתן השם, ולא את מתן השם לקשב. כי הכל ראוי.