מאמץ במדיטציה

כמה מאמץ אנו צריכים להביא לתרגול המדיטציה שלנו? מורי זן מדברים לפעמים על “מאמץ נטול מאמץ” ו”פשוט לשבת” במדיטציה. כמה קשה אנחנו צריכים לנסות כאשר אנחנו מתרגלים מדיטציה?
כאשר מדובר במדיטציה, המאמץ שלך לא צריך להיות אקראי או עיוור. זהו צריך להיות מאמץ מחויב. לפני שאתה[1] מתחיל לתרגל, אתה צריך לשקול: “האם זה הרגע הנכון עבורי לתרגל מדיטציה?” נניח שזה זמן לא מתאים; הטלוויזיה מרעישה, אנשים מתרוצצים. לא משנה כמה קשה תנסה, לא תצליח לעשות את התרגול. לכן, אתה צריך להבין את המצב ולהיות מודע לזמן ולמקום המתאימים לתרגול.
ברגע שאתה בוחר את המקום ואת הזמן לתרגל, אנא גייס כל גרם של מאמץ כדי להתגבר על עצלות, נמנום, חוסר מנוחה, דאגה וכן הלאה. אלה נפוצים מאוד ומהווים חסמים שכיחים. בבודהיזם, אנו קוראים להם “מכשולים”, שכן הם מעכבים את ההתקדמות שלנו. כאשר המכשולים מתעוררים, אל לנו להתעצל. אנחנו לא צריכים לחשוב, “ובכן, זה פשוט יותר מדי קשה. אני מבזבז את זמני. החומר הזה תמיד מגיע וחוסם אותי כשאני מנסה לעשות מדיטציה. אני מוותר.” במקום זאת עלינו לעודד את עצמנו ולחדש את המאמץ בישיבה.     כך למשל, אתה יכול לומר לעצמך: “אני יכול לעשות את זה. זה אפשרי. אני יכול להתגבר על העייפות שלי, אני יכול לעבוד עם הנפש חסרת המנוחה הזאת. אני רואה אנשים אחרים שלמדו איך לעשות את זה. אני יכול לעשות את זה בעצמי.” אם כן, אתה חייב להפעיל את עצמך, אתה חייב לנסות לנער את עצמך ולומר לעצמך: “היי, אתה! אל תשתפן!”
באשר ל”מאמץ נטול המאמץ”, ובכן, זו עצתו של אדם עצלן. אין דבר כזה מאמץ נטול מאמץ. דברים לא באים אלינו בקלות כמו האוויר. מצד שני, עצלות, נמנום, תאווה, חמדנות – הם באים אלינו באופן טבעי מאוד! דברים טובים לא באים אלינו באופן טבעי. יש לנו אותם בטבע שלנו, אבל אנחנו חייבים לעבוד קשה כדי לעורר אותם. הצרה היא שהמוח שלנו הוא כמו מים. המים תמיד מוצאים את דרכם למקום הנמוך ביותר. באופן דומה, מוחנו נוטה לגרור אותנו אל מצבי התודעה הנמוכים ביותר – לרעיונות הבסיסיים, לפרקטיקות עצלות, לדרך הקלה. אבל אם נלך בדרך זו, אנחנו בסופו של דבר נרד לטמיון מכל “האשפה” של המוח! לכן, אנו חייבים להגביר את עוצמת המאמץ שלנו באמצעות חזרה על אותם הדברים שוב ושוב ושוב, עד שנשיג אותם. עלינו להביא מחויבות לתרגול המדיטציה שלנו, למרות הקושי בכך.
בבודהיזם ישנם שלושה שלבים של מאמץ. בפאלי, השלב הראשון נקרא arambhadhatu. זה אומר “אלמנט ההתחלה”. כאשר אתה קורא ספר מעורר השראה על מדיטציה או כאשר מתקיים דיון מעורר השראה עם חבר או מורה על תרגול בודהיסטי, אתה עשוי להיות נלהב ולהתחיל מדיטציה מיד. עם זאת, כמה שבועות או חודשים מאוחר יותר, המאמץ וההתלהבות שלך עלולים לדעוך. כיצד ניתן להימנע מכך?
זה המקום שבו השלב השני של המאמץ מגיע: nikkamadhatu. זה בעצם אומר להמשיך עם המאמץ שלך ביתר שאת. בשלב זה אתה צריך לדבוק בתרגול המדיטציה ולעשות זאת במסירות ובקביעות. גם אז, אתה יכול להיות יכול להגיע לעצלות או הססנות. במקרה כזה אתה צריך לשחק עם ה”קלף” האחרון שלך. אתה יכול לעשות לעצמך שיחת עידוד, אבל גם להיות תקיף עם עצמך: “זהו זה! אני לא זז מהכרית הזאת גם אם הגב שלי הורג אותי! בסדר, אז אני חסר מנוחה – ראיתי את זה קודם. בסדר, עכשיו הברכיים שלי כואבות – גם את זה חוויתי. אני יכול לשבת בזה. אני יכול לעבוד עם זה. תהפכו אותי לשלד ועדיין לא אעזוב!” זהו המאמץ השלישי שנקרא parakkkamadhatu. “parak” הוא גבורה. בכוחות מזוינים, אתה מוזמן להביא את הגבורה ואת האומץ לעבודה שלך. גם המודטים זקוקים למאמץ כזה.
לפעמים אנשים באים לכאן לקהילת בהאוונא (Bhāvanā Society)[2] עם כל הכוונות הטובות כדי לעשות מדיטציה. הם מזמינים מקום חודשים מראש על מנת לבוא ולהישאר במשך שבוע,   שבועיים, או חודש. ואז כמה ימים לאחר מכן, הם אומרים לי: “אוי, בהנטה, אני צריך ללכת. שכחתי שאני חייב לחזור כי יש לי את העבודה הזאת לעשות ו … ” או שאתה יכולל לחוות ריטריט של מדיטציה מעוררת השראה, לחזור הביתה ולהתחיל לתרגל. שבועות או חודשים לאחר מכן, ההתלהבות והנחישות שלך עלולים להיחלש לנוכח שגרת ומטלות היום-יום. במקרים כאלה, הזכר לעצמך: אתה יכול לעשות זאת. ראה את הדוגמה של המורים שלך ושל מודטים אחרים. חפש את התמיכה של קבוצות ישיבה, השתתף בריטרטים בקביעות. כי, באמת, ובסופו של דבר: כאשר אתה לוקח את הזמן להתאמן, כאשר אתה מחויב, הקדש את כל האנרגיה שאתה יכול לגייס.
ציטוט בפאלי: Āraddhaviriyassāyaṃ dhammo nāyaṃ dhammo kusītassa. (AN. Vol. 4,3)
תרגום: הדהרמה היא למי שאנרגטי, לא עבור מי שעצלן.

[1] התרגום הנו בלשון זכר מטעמי נוחות אולם הטקסט מופנה, כמובן, לכל המגדרים

[2] מנזר וקהילה בודהיסטית הממוקמת במערב וירג’יניה, ארה”ב. לפרטים נוספים היכנסו: http://www.bhavanasociety.org/