למען הפסקת האש שבלב – ננו אקטיביזם

למען הפסקת האש שבלב – ננו אקטיביזם / מכתב מיעקב רז

פורסם ב- 21 ביולי 2014 מאת פסיכו-דהרמה

“חברים יקרים,

׳הכל בוער׳,  אמר הבודהה בדרשה המפורסמת שלו. אכן, הכל בוער. בחומר. ברוח.

פעולות רבות ומבורכות מתקיימות בימים אלה כדי להיות עם המלחמה הקשה הזאת. פעולות של דיבור, השקטה. מדיטציה. כמה מן הפעולות האלה מתקיימות בתוך קהילת הדהרמה, ואחרות ללא קשר לדהרמה.

חלק מן הפעולות חד פעמיות, אחרות מתקיימות כפעולה מתמשכת. ההצעה כאן איננה במקום פעולות אחרות שנעשות. היא השלמה להן, היא בצידן, ואולי בבסיסן.

אני מציע לעשות פעולה מתמשכת, יום יום ושעה שעה, וללא הפסק, למען הפסקת האש שבלב. ההתמדה תהיה כמו האימון היומיומי שלנו – מתמיד, קטן, בהיר. כמו שאיפה. כמו נשיפה. עם כל מי שאנחנו באים איתו במגע.

אני מציע שכל אחד מאיתנו יעצור, יום יום ולפי היכולת, בכל התכנסות שאנחנו שותפים לה. אני קורא לעצור את עצמנו ואת המתכנסים, כדי להתבונן רגע  – כדי לראות את האש, לראות נכוחה את השנאה המתפשטת, ולראות האם יש פעולה קטנה שאפשר לעשות כדי לתרום לריפוי. אורכה של העצירה יכול להיות  דקה, או שתיים, או יותר. לפי העניין.

אני לא מתכוון לקהילות הדהרמה, אלא לכל מקום שאנחנו בו. דוגמאות מחיי שלי בימים אלה:

בפתיחה של הרצאות לקהל הרחב; בהתכנסות של הורים בענייני מעון היום של יוני; בישיבה אקדמית באוניברסיטה; בישיבת ייעוץ בחברת הייטק; בפגישות ייעוץ פרטיות; בישיבות הסנגהה, כמובן; בכיתות לימוד באוניברסיטה; בפגישת וועד הבית; בפגישה חברית; בפגישת אקראי עם חבר בקמפוס, שבמהלכה הופיעה התלהמות [לא חשוב לאיזה כיוון ומאיזה כיוון] בהמתנה לרופא; במונית; ועוד ועוד. כמעט כל מקום פעילות במשך היום.

אני לא מתכוון לרכילות על החדשות. אני לא מתכוון להטפה על שלום. אני לא מתכוון להבעת דעותיי הפוליטיות או הרוחניות ; אני לא מתכוון להביא את הצד הצודק. הרי אש השנאה המתרחשת עכשיו היא מתקיימת בכל.

אני מציע לעצור…לדקה, שתיים, או חמש, את ההתנהלות שמתקיימת לה כאילו כל זה קורה בחדשות ולא אצלנו פנימה. הרי אני לא יכול לבוא ולדבר על הבודהה, על רוחניות, דרך האמצע, תשומת לב לשאיפה ולנשיפה, תיקון הביוב, תוכנית הלימודים של מזרח אסיה, או מצוקותיו האישיות של מישהו כאילו כל זה לא קשור למתרחש באזורנו.

כשאני עוצר ומבקש שתי דקות, אנשים עוצרים. אינני מביא שם דעות לכאן או לכאן. אני רק מבקש להביא את ההצעה להפסקת האש שבלב של כל אחד ואחד. העצירה יכולה להיעשות בדיבור נכון, בצניעות, בלי הטפה, בלי מחשבה שאני יודע באמת איך לפתור, או מה הן דעותיי הפוליטיות.

ואז – אנשים מקשיבים. אנשים מציעים לעשות משהו. יש שמתנגדים ולא מבינים מה זה שייך לביוב. ויש שרואים נכוחה, פתאום, בכאב גדול, את עומק האש המפעילה אותנו.

אי אפשר להפריד בין העולמות. אף פעם. לא כל שכן עכשיו. אני לא יכול אחרת, אלא לעצור עם כל אחד הנקרה בדרכי. לרגע. לראות ולהתבונן מה מתרחש עכשיו ומהו הצעד הקטן שאפשר לעשות אחרת.

לעתים קרובות העצירה עצמה עושה עבודה.

אפשר לנשום יחד. אפשר לראות את הפחד, הכעס, השנאה, התקווה, היאוש, האמירות המתלהמות, את חסימת הלב על ידי השקפות שנראות כל כך נכונות. אפשר לראות את המנעדים העדינים של העיוורון שאנחנו לא נותנים עליו את דעתנו.

אני מתכוון למעשה פוליטי קטן, שאינו של שמאל ולא ימין, ולא מכאן ולא משם, אלא מן המקום שיביא מעט הפסקת אש של הלב. מעשה פוליטי קטן, שארכו דקה או שתיים. כמה פעמים עשינו את זה השבוע?

ועוד דבר, לכל אחד מאיתנו מעגלים רבים שהוא חלק מהם או מנחה אותם. אנחנו מנחים, אנחנו מלמדים, מטפלים, עומדים בראש וועדות, משפיעים בשכונה או במקום העבודה, יש לנו חברים, אנשים מקשיבים לנו פה ושם. נבקש מכל אחד מהם לעשות משהו דומה. שהיא או הוא יעצרו בבית, בשכונה, בוועדה, בהתכנסות למדיטציה.יום יום, בעדינות, בדיבור נכון, בידיעה שנידחה או שנהיה ללעג לעתים. אבל יהיו כאלה שיקשיבו, ויעצרו.

נהפוך את זה לפעולה יומיומית כמו מדיטציה, כמו ניקוי הגוף. לא לבד. עם אחרים. כל האחרים באשר הם. שדומים לנו שלא דומים לנו, שבצד שלנו, שלא בצד שלנו. נהפוך את העצירה הזאת לאימון יומיומי. לא במבצעים גדולים, אלא כמעשה של שגרה, הצלה וריפוי צנוע של עצמנו ושל סביבתנו. יום יום ושעה שעה, באקטיביזם זעיר וללא הרף. כמו הנשימה“.

בקידה ובאהבה

יעקב רז