להיות מוכן לטעות

עד כמה אנחנו מוכנים ללמוד מהטעויות שלנו? זה היבט מכריע בתרגול – המוכנות לזהות מתי פספסנו את המטרה והפתיחות לטעות. זה לא תמיד קל לתרגל כך. אני חושב שרבים מאתנו מגיעים עם התניות על כמה חשוב להיות תמיד צודק. אנחנו יכולים לגדול בתחושת בושה – אם אני לא עושה הכל בצורה מושלמת כל הזמן, משהו לא בסדר איתי. למיטב הבנתי, מעטים הם האנשים ברי המזל שלמדו בילדותם שזה בסדר גמור לטעות. בקהילה הזו, לרבים מאתנו רצון חזק המתבטא בדרכים שונות. נוכחים כאן מנהיגים רבים כך שלפעמים זה קשה לשבור את הפרדיגמה הקלאסית הזו, הדרך שאני חושב שעלינו לעשות זאת, זו הדרך הנכונה.
אנחנו מתחילים לפרק את הפרדיגמה הזו דרך למידה שזה בסדר שאנחנו לא צודקים כל הזמן ועל ידי שימוש בהערכה עצמית כנה כדי לבחון את עצמנו. זה מאפשר לנו לומר או קיי, אולי בגלל שכל האחרים עושים את זה בצורה שונה, עלי להתייחס לכך, או, מספר אנשים מצביעים על כך שהחטאתי את המטרה – אולי אני צריך/ה לחשוב לעומק על מה שקרה. זה סימן לחוזק פנימי. אני מאמין שאנשים ערים מאמצים את הגישה זו. אותם אנשים שחדרו לתפיסת הלא-עצמי יכולים לראות שאין “אני” או “שלי” שצריך להגן עליו. הם יודעים שזאת לא בעיה אם הם לא תמיד צודקים.
בסופו של דבר זה עניין של מיומנות. או שזו מיומנות שרכשנו, או שלא, או שאולי קיבלנו אותה על עצמנו באופן חלקי – אבל זה לא משהו אישי. כפי שלואנג פור פסאנו (אג’אהן פסאנו) אמר, גם אחרי שהבודהה התעורר, הוא כל הזמן עשה שינויים והתאמות. לפעמים הוא קבע כללים, רק כדי להבין במועד מאוחר יותר שצריך לשנות אותם. במקרים אלו הוא היה קורא לנזירים להתאסף, מסביר להם את הצורך לשנות את הכלל, ומעדכן אותו בהתאמה. מיד לאחר התעוררותו, הבודהה נטה לא ללמד. על פי הסיפור, האל ברהמה סהמפטי הבחין כי זו נטייתו של הבודהה, ירד מממלכת הברהמה, הופיע אל מול הבודהה ואמר: “בבקשה שקול זאת מחדש. קיימים כאלו שיש ביכולתם ללמוד!”. הבודהה חשב,  אולי יש דרך ללמד אחרים להתעורר למה שאני התעוררתי. אז גם בנקודה זו, הוא התאים את עצמו מחדש, והוא בטח לא לקח את זה אישית.
זוהי מחשבה שראוי להקדיש לה תשומת לב. במהות, זוהי תזכורת עבורנו להיות כנים עם עצמנו – בין אם זה בקשר לחיי קהילה, למשמעת הנזירית, לתרגול, לתפיסות ולדעות לגבי איך דברים אמורים להיעשות, או לתרגול המדיטציה האישי – אנחנו יכולים לשאוף לנקודת מבט יותר פתוחה ומאוזנת. אנחנו עושים זאת על ידי התבוננות כנה על החוויות הפנימיות שלנו, על ידי כך שנאפשר לעצמנו לשהות עם הפחדים מטעויות, ולומר לעצמנו, או קיי, אני צריך לעשות שינוי; אני צריך להסתגל. ואז פשוט לשחרר את זה ולהסתגל. כשזה קורה והשינוי נעשה, אנחנו יכולים להמשיך הלאה ולא לדאוג לזה כל כך.