טוב פנימי: השלמות של האתיקה (סילה פארמיטה)

הנזירה אוש’ן (Hai An ,Sister Ocean) הוסמכה לנזירות בפלאם וילג’ (Plum Village) על-ידי תיק נאהט האן ב-2016.

* * *

הפארמיטה (“השלמות”) השנייה, סילה, מתורגמת כ”אתיקה” או “מידה טובה”. כיום, אנשים רבים חשים מידה רבה של התנגדות למילים אתיקה ומידה טובה. זה טבעי כאשר אנשים פגשו רק בדוגמאות שטחיות של מוסריות שמשמשות כדי לכסות על שיפוטיות ורצון לשליטה, או כדי להתעקש על העמדת פנים של הרמוניה מזויפת, שהינן כל כך מקובלות בדת ממוסדת. בשל כך הרי זה חשוב כל כך להעמיק בסילה על מנת לחשוף לאור את היופי, הכוח והשמחה של אימון אמיתי במידה טובה ובאתיקה.

במנגלה סוטה, אננדה, תלמידוובן דודושל הבודהה, שואל אותו, “מה מטרתן של המידות המיומנות? מהו גמולן?” הבודהה עונה: “מטרתן של המידות המיומנות היא חופש מחרטה, אננדה, וחופש מחרטה הוא גמולן”. בעבור אנשים רבים הבטחת חופש משמעותה חופש כספי,חופשפוליטי, או אפשרות לבחירה חופשית אישית בלתי מוגבלת. הבודהה, לעומת זאת, הבין ששחרור אמיתי מגיע מבפנים. חשבו על הזמן והאנרגיה שהאנושות בזבזה בחרטה על העבר. תקופות חיים שלמות בוזבזו! אך כאשר אנו פועלים ביושרה, ויש לנו תחושה חזקה של אתיקה, אין זה משנה מה יקרה, קל יותר לשחרר את החרטה בידיעה שעשינו כמיטב יכולתנו ולא היה דבר נוסף שהיה ביכולתנו לעשות באותה עת. זה קורא לנו להגשים את תורת הבודהה של תלות גומלין, או הוויה מותנית. היקום כולו, ואפילו בחירותינו מבוססים על אינספור תנאים, רובם מעבר לשליטתנו. ועם זאת בכל רגע אנו יכולים לבחור את התגובה הטובה ביותר שאפשרית לנו, למרות שלעתים תגובה זו תהיה מוגבלת למדי. זוהי הקריאה של סילה.

למרות שהאתיקה קרויה “שלמות”, הפרדוקס הוא שהיא דורשת מאיתנו להיות בלתי מושלמים. אחיזה באמונות קבועות או ודאות דוגמטית חוסמת את תרגול המידה הטובה, אשר מבוסס על סקרנות ופתיחות. אין זה חשוב כמה מיומנים אנו הופכים להיות, עדיין נפגוש סבל. למעשה הפרספקטיבה שלנו משתנה. מורה הזן היפני דוגן (1253-1200) כתב: “אימון בכל המידות הטובות משמעותו להתלכלך על מנת לחבק יצורים השקועים בבוץ”. יש הנחיות המוצעות בבודהיזם לתרגול השלמות של האתיקה בצורת חמשת הכללים (Precepts), נדרי הבודהיסטווה, וכללי הנזירות (Vinaya). אלו אינן דיברות, אלא הזמנות ותמוכות להעמקת תרגול האתיקה. אין צורך בדיברות מכיוון שברגע שאנו מבינים באמת את הסבל הנגרם על-ידי פעולות שאינן מיומנות, הרי שהמיומנות תטופח בשמחה. זה עלול להיות קשה לפעמים, אך למעשה המתרגל הוא שזוכה לגמול הגדול ביותר מתרגול הכללים.

יש דרכים רבות ושונות להגדיר את הכללים. לדוגמה, תרגום קלאסי מפאלי לכלל הראשון מחמשת הכללים הינו “אני לוקחת על עצמי את הכלל להימנע מפגיעה ביצורים חיים”. במסורת שלי, של קהילת פלאם וילג’, הרחבנו את הכללים לפסקאות שלמות על כל נושא, והחלפנו את שמן ל”חמשת תרגולי תשומת הלב”. הפסקה הראשונה מתחילה ב”מודעת לסבל שנגרם על-ידי פגיעה ביצורים חיים, אני מחויבת לטיפוח התובנה של קיום שלוב וחמלה, וללימוד דרכים להגן על חייהם של אנשים, בעלי חיים, צמחים ומינרלים”.

שישה-עשר נדרי הבודהיסטווה כוללים את “שלושת הנדרים הטהורים” אשר שזורים בכל דרך הסילה: “אני נשבע להימנע מעשיית כל רע. אני נשבע לעשות כל מאמץ לחיות בעירות. אני נשבע לחיות למען טובתם של כל היצורים”. המילים אינן כה חשובות כמו הכוונה לחיות במודעות מלאה ולהימנע מפגיעה כשניתן, למרות שלעולם איננו יכולים להיות ללא פגם. תרגול הכללים הינו כשלעצמו תרגיל בענווה, שהיא תכונה מהותית נוספת בדרך הבודהיות.

פיתוח סילה מעגן את התרגול שלנו בעולם. הוא מבקש מאיתנו להיות בתשומת לב באינטראקציות ובהחלטות היום-יומיות שלנו. הוא מזמן לנו נקודות להרהור כך שנביא את תשומת הלב לכל תחום של חיינו, לא רק כדי להפחית לחץ או לשפר יעילות בעבודה, אלא כדי לחיות באמת. בספרו Being Upright, טנשין רב אנדרסון, ממרכז הזן של סן פרנסיסקו, כותב, “בכל פעם שאנו מתכחשים לקשר הבסיסי שלנו עם יצורים אחרים, נדרי הבודהיסטווה מופרים”. לכן, כשאנו מתרגלים את הנדרים, אנו מאשרים את הקשר שלנו עם כל היצורים. אנו פועלים מתוך דאגה ליצורים אחרים, שכוללת גם דאגה לרווחתנו שלנו. אנו מאשרים את הטוב הפנימי שלנו. אין בכך כל קשר לריצוי של אחרים, כפי שיכול להתפרש מתפיסה שטחית של מידה טובה. מה שכן יש כאן זוהי אהבה אמיתית, לכל אחת ואחד – לעצמנו, ליקירינו, לאויבינו – כל אחת ואחד.

בטיפוח סילה, אין צורך להפוך להיות צמחוני או לוותר לאלתר על אלכוהול. במקום זה, אנו פשוט בוחנים את חיינו, וכפי שמרמזת כותרת ספרו של אנדרסון, אנו לומדים להיות זקופים (Upright). עבורי, להיות זקופה משמעותו ליישר את הגוף והרוח, תמיד לנוע לקראת נקודת איזון של יציבות בין בושה לגאווה. כמו רגל אחת המתאזנת על כדור, זו אינה נקודה סטטית שאנו מוצאים ונשארים בה, אלא תהליך דינמי שיש בו תנועה בלתי פוסקת של היענות לתנאי הרגע הנוכחי. עם השתנות התנאים, משתנה גם נקודת האיזון שלנו, אך עם התרגול אנו לומדים לחזור להיות זקופים יותר ויותר בקלות. תרגול מידות טובות בסופו של דבר גורם לתחושה טובה, אם כי כדי להגיע לרמה מסוימת, ייתכן שנדרש לנדוד דרך טריטוריות לא נוחות שבהן ההרגלים שלנו יצטרכו להשתנות. מידה טובה הינה נינוחה ומרגיעה, ומלווה בתחושה שקטה של כוח הנובע מחיבור לעולם ולא משליטה. ומכאן אמרתו של הבודהה:

מי שבאמת דואג לעצמו

עליו להימנע תמיד מהליכה בדרכים רעות,

קשה להיות נינוח

אם עשית מעשה שיש בו פגיעה. [SN 3:4]

האם אתם דואגים מספיק לעצמכם על מנת לתרגל סילה? האם את מוכנה להסתכל עמוק לתוך חייך כדי להבין שמחה אמיתית מהי? האם אתה מוכן לגלות את הטוב הפנימי שלך עצמך? אני מקווה שכן. זה שווה את זה.