חמלה (קרונא)

העולם סובל. אולם רוב האנשים עוצמים את עיניהם ואוטמים את אוזניהם. הם אינם רואים את שטף הדמעות הבלתי פוסק שזורם בחיים; הם אינם שומעים את קריאת המצוקה שמתפשטת בעולם ללא הרף. הצער או השמחה הקטנים של עצמם חוסמים את מבטם, מחרישים את אוזניהם. נתונים לאנוכיות, לבם הופך נוקשה וצר. כשהוא נוקשה וצר, כיצד יוכלו לשאוף לאיזו תכלית גבוהה יותר, להבין שרק שחרור ההשתוקקות האנוכית יביא לידי חירותם מן הסבל?
זוהי החמלה אשר מסירה את הבריח הכבד, פותחת את הדלת לחירות, הופכת את הלב הצר לרחב כרוחב העולם. החמלה נוטלת מהלב את המשקל הלֵאֶה, את הכובד המשתק; היא מעניקה כנפיים לאלו שנאחזים בחבלי הַשְׁפֵלָה של העצמי.
באמצעות החמלה, נותרת עובדת הסבל נוכחת וחיה בתודעתנו, אפילו בזמנים שאנו באופן אישי חופשיים ממנו. היא מעניקה לנו את ההתנסות העשירה של הסבל, וכך היא מחשלת אותנו שנפגוש בו מוכנים כאשר הוא כן נופל בחלקנו.
החמלה מפייסת אותנו עם גורלנו בכך שהיא מראה לנו את חייהם של אחרים, לעתים קרובות קשים בהרבה משלנו.
הביטו בשַׁיָּרָה האינסופית של היצורים, בני אדם וחיות, נושאים בעול הצער והכאב! העול של כל אחד מהם, אף אנו נשאנו אותו בימים עָבַרו, במשך הסדרה הבלתי נתפסת של לידות חוזרות ונשנות. הביטו בכך, ופִתחו את לבכם לחמלה!
והאומללות הזאת עשויה בהחלט להיות גורלנו אנו פעם נוספת! זה אשר אין בו חמלה כעת, יום אחד יזעק לה. אם הזדהות עם אחרים איננה, יהיה צורך לרכוש אותה בהתנסות ארוכה וכואבת. זהו החוק הכביר של החיים. משידעתם זאת, הגנו על עצמכם!
היצורים החיים, משוקעים בבורות, אבודים בהזיה, נחפזים ממצב אחד של סבל למשנהו, מבלי לדעת את הסיבה האמתית, מבלי לדעת את דרך המפלט ממנה. התובנה הזו של החוק הכללי של הסבל היא היסוד האמתי לחמלה שלנו, לא איזו עובדה מבודדת של סבל.
לפיכך החמלה שלנו תכלול את אלו אשר ברגע זה אולי מאושרים, אך פועלים בתודעה מרושעת ולוקה בהזיות. במעשיהם הנוכחיים נחזה מראש את מצב המצוקה העתידי שלהם, והחמלה תתעורר.
החמלה של האדם החכם אינה הופכת אותו לקורבָּן הסבל. מחשבותיו, דבריו ומעשיו מלאים רחמים. אולם לבו לא נַד; ללא שינוי הוא נותר, שָׁלֵו ורגוע. אחרת כיצד יהיה הוא מסוגל לעזור?
מי יתן וחמלה כזו תופיע בלבנו! חמלה שהיא אצילוּת נשגבת של הלב והשכל אשר יודעת, מבינה ונכונה לעזור.
חמלה שהיא כח ומעניקה כח: זאת החמלה הנעלה ביותר.
ומהי ההתגלמות הנעלה ביותר של החמלה? להראות לעולם את הדרך לקץ הסבל, הדרך שעליה הצביע, שאותה צעד והגשים עד שלמוּת, הוא, המְרוֹמָם, הבודהא.