השלמות של הסבלנות (קהנטי פארמיטה)

בהיקהו קנטיפאלו (Khantipalo), יליד 1932 באנגליה, מהאבות המייסדים של הבודהיזם באוסטרליה, התחיל את דרכו כנזיר בתאילנד, שם למד עם מורים כאג’אהן מהא בוהה. בשנת 1973 עבר לאוסטרליה שם היה שותף להקמת מרכזי המדיטציה Wat Buddharangsee בסידני, ו Wat Buddha Dhamma בניו סאות’ וולס, שם כיהן המורה הבית במשך 14 שנים. אחרי כ- 30 שנים פשט את הגלימה והתעמק בלימודי הבודהיזם המהאיאני בעיקר דזוגצ’ן טיבטי. ב-2010 חזר להיות נזיר, הפעם במסגרת מסורת הבודהיזם המהאיאני הויטנאמי. במהלך השנים הוא נודע כמומחה לפאלי ופרסם ספרים ומאמרים רבים. נפטר ב-2021.

***

סבלנות היא תכונה מצוינת שמרבים לשבח בכתבי הקודש הבודהיסטיים. אפשר לפתח אותה בקלות רק כאשר חוסר מנוחה ושנאה כבר אינם שולטים בתודעה, כפי שזה קורה על-ידי תרגול מדיטציה. חוסר התמדה, הגורם לנו לנטות לעשות דברים בחיפזון וכך להחמיץ הרבה הזדמנויות טובות, נובע מאי-היכולת לשבת בשקט ולהניח לדברים להתבהר מעצמם – מה שלפעמים אכן קורה ללא ההתערבות שלנו. לאדם סבלני, הסבלנות מניבה הרבה פירות שהשאפתן, הרץ להשיג, מחמיץ. אחד מהפירות האלה הוא תודעה שקטה, שכן חוסר סבלנות מתסיס את התודעה וגורם להתפתחותן של הפרעות החרדה המוכרות בעולם המעשי המודרני. הסבלנות נושאת בשקט – זו תכונתה, והיא שעושה אותה רבת ערך כל כך באימון התודעה ובייחוד במדיטציה.

אין טעם לצפות להתעוררות מיד אחרי חמש דקות של תרגול. קפה יכול להיות אינסטנט, אבל מדיטציה לא, ונזק בלבד יכול להיגרם בניסיון לזרז אותה. במשך עידנים רבים הצטברה הפסולת, ערֵמה עצומה של אשפה מנטלית. ולכן, כשרוצים לסלקה, תחילה בכפית זעירה, באיזו מהירות נוכל לצפות שהיא תיעלם? סבלנות היא התשובה, ואיתה הנחישות להתמיד בה. המתרגל הסבלני באמת משיג תוצאות שערכן יציב, ואילו המחפש אחר “שיטות מהירות” או “התעוררות פתאומית” נידון, בגלל הגישה שלו עצמו, לאכזבה מתמשכת.

אכן, במהרה יתברר לכל מי שחוקר את הדְהַמָה כי הלימוד לא נועד לחסרי הסבלנות. בודהיסט רואה את חייו הנוכחיים כתקופה קצרה של כשמונים שנה, והאחרונה עד כה בתקופות חיים רבות כמותה. מכיוון שהוא יודע את זה, הוא מחליט לעשות כל מה שהוא יכול בחייו אלה כדי להגיע להארה. אבל הוא לא מפריז בהערכת יכולותיו; בשקט ובסבלנות הוא חי את התורה מיום ליום. מי שנחפז כשראשו קדימה אל התעוררות (או אל מה שהוא חושב שהיא), כמו שור בחנות חרסינה, לא יגיע רחוק, אלא אם כן ניחן באופי יוצא דופן ויכול לקבל עליו מחויבות שכזאת, והכי חשוב – להיות מסור למורה מדיטציה מיומן מאוד.

מי שנוהג בסבלנות לא יפגע בעצמו, אלא ילך בזהירות צעד אחר צעד לאורך הדרך. אנו לומדים שבודהיסטה יודע את זה היטב, ומטפח את תודעתו בסבלנות כך שהיא אינה מוסחת על-ידי אף אחת מההתרחשויות הלא-נעימות שקורות תדיר בעולם. הוא מחליט להיות סבלני כשהדברים אמורים בתנאים חיצוניים – לא לכעוס כשהשמש חמה מדי או כשמזג האוויר קר מדי. לא להיות מוטרד מיצורים שתוקפים את גופו, כמו חרקים ויתושים. הוא גם לא יזדעזע כשאחרים אומרים עליו מילים קשות, מילים פוגעניות או שקרים, אם בפניו ואם מאחורי גבו. הוא אינו מאבד את סבלנותו גם כשגופו נתון לעינויים, מוכה באלות, נסקל באבנים, ואפילו מול מוות; הוא יישא אותם בלא רתע; עד כדי כך איתנה סבלנותו. לנזירים בודהיסטים גם מוצע להתאמן בדרך הזאת.

במסורת הבודהיסטית, הסבלנות ידועה אולי יותר מכמה מהשלמויות האחרות. הסיבה לכך היא שממחיש אותה “סיפור לידה” בלתי רגיל. ראוי לקרוא את סיפור הלידה של קהנטיוואדי (Khantivadi), המורה לסבלנות, פעמים רבות, ולהפוך אותו למושא לרפלקציות עמוקות ותכופות. רק אדם שאצילותו יוצאת דופן, במקרה זה גוטאמה בחיים קודמים, בימים שכונה מורה הסבלנות רישי, יכול להשפיע בעדינות על שליט זועם ושיכור, שבקנאתו ובזעמו מבתר לאט את גופו של אותו אדם. אצילות כזו הייתה לבודהיסטה, ואצילות כזו, עמידה איתנה ועדינות נדרשות מכל מי ששואף להגיע להתעוררות.