אציל, ובהקשר הבודהיסטי כינוי לאדם משוחרר.
העימות הגדול בדהרמה המודרנית: הגישה הפסיכולוגית-הדרגתית, תנועת המיינדפולנס והראייה הלא-דואלית
מבוא: שני אופקים (והסטה אחת) בתורת השחרור
המפגש בין הבודהיזם למערב הוליד מחלוקת פילוסופית, פדגוגית ואתית עמוקה. בלב המחלוקת עומדת השאלה: מהי מטרתה המרכזית של הדהרמה?
להלן ניתוח סדור של קווי ההגנה של תנועת האינסייט, הביקורות מתוך הזרמים הקלאסיים, והביקורת הנוקבת והמקיפה על תנועת המיינדפולנס המודרנית.
חלק א’: כיצד מגינה תנועת האינסייט על עמדתה?
תנועת האינסייט (המיוצגת על ידי הוגים ומורים כגון ג’ק קורנפילד, ג’וזף גולדשטיין ושרון זלצברג) אינה דוחה לחלוטין את הראייה הלא-דואלית, אך היא מעמידה מנגנון ארגומנטטיבי ופדגוגי המצדיק את הגישה הטיפולית-הדרגתית:
1. הטיעון הפדגוגי: הדרגתיות מול “קפיצה למים העמוקים”
תנועת האינסייט טוענת כי ההשקפה הלא-דואלית (“אין אני”, “אין מה לתקן”, “הכל כבר שלם”) היא אמנם האמת המוחלטת (Paramartha-satya), אך עבור רוב בני האדם היא אינה שימושית ואף מסוכנת פדגוגית.
2. חשיפת ה”מעקף הרוחני” (Spiritual Bypassing)
זוהי התקפת-הנגד החזקה ביותר של התנועה (במיוחד מפי ג’ק קורנפילד).
3. הטיעון האתי והחמלה (Karuna)
התנועה מעמידה במרכז את ארבעת המצבים המצוינים (Brahmaviharas), ובמיוחד את החמלה והאהבה החומלת (Metta).
אמיתות הסבל בחוויה: עבור האדם הסובל, הסבל הוא אמיתי לחלוטין. התעלמות מהנרטיב של הסבל בשם “ראייה אונטולוגית עליונה” מתפרשת אצלם כחוסר חמלה וכהתנשאות תיאורטית.
4. נאמנות לדרשות המקוריות (Pāli Suttas)
תנועת האינסייט נשענת על הקאנון הפאלי וטוענת כי הבודהה עצמו פעל כרופא (Bhisakka): הוא לא אמר בדרשתו הראשונה “אין סבל”, אלא הגדיר את הסבל, מצא את סיבתו והציע דרך מעשית ומודרגת להפסקתו.
חלק ב’: מי יצא נגד תנועת האינסייט?
הביקורת על תנועת האינסייט לא הגיעה מזווית אחת, אלא מורכבת מקואליציה של מורים במסורות המזרחיות הקלאסיות, אקדמאים, ומבקרים חברתיים. הטענה המרכזית של כולם היא שתנועת האינסייט ביצעה “פסיכולוגיזציה” (Psychologization) ורדוקציה לדהרמה – היא לקחה תורת שחרור רדיקלית והפכה אותה לטכנולוגיה של שיקום נפשי והסתגלות.
1. המורים הטיבטיים: ביקורת על “הדילול” והיעדר הראייה הלא-דואלית
מורים במסורות הטיבטיות (דזוגצ’ן ומהאמודרה) ראו בגישת האינסייט שיטה מצומצמת, שנשארת כלואה בדואליות של “צופה ומסתכל” במקום לקפוץ אל השחרור.
2. מורי זן קלאסיים: ביקורת על הליניאריות והאחיזה בתוצאה
במסורת הסוטו-זן (Sōtō Zen), הועלתה ביקורת נוקבת על התפיסה שהמדיטציה היא “כלי” להשגת תוצאה (תובנה או ריפוי).
חלק ג’: הביקורת המורחבת על תנועת המיינדפולנס המודרנית (McMindfulness)
אם תנועת האינסייט השתמשה בפסיכולוגיה כדי לתרגם את הדהרמה, תנועת המיינדפולנס החילונית (שהחלה בתוכנית ה-MBSR של ג’ון קבט-זין והתפשטה לתאגידים, לצבא ולמערכות החינוך) עקרה את הדהרמה לחלוטין משורשיה.
הביקורת על תנועת המיינדפולנס חריפה ונוקבת בהרבה, והיא מגיעה מארבעה חזיתות מרכזיות:
1. ביקורת האתיקה: עקירת ה-Sīla וההפרדה מהחמלה
בבודהיזם הקלאסי, מיינדפולנס (Sammā Sati – תשומת לב שלמה) אינה פועלת בחלל ריק; היא חלק מהדרך המתומנת, המבוססת באופן הדוק על מוסר ואתיקה (Sīla) ועל כוונה לשחרור כל היצורים.
2. הביקורת הסוציולוגית: McMindfulness והפוליטיזציה של הסבל
מבקרים חברתיים (כדוגמת רונלד פורסר בספרו McMindfulness, ודייוויד לוי) טוענים כי המיינדפולנס התאגידי משמש כגלולת הרגעה קפיטליסטית.
3. הביקורת המדעית והנוירו-רדוקציוניזם
תנועת המיינדפולנס נשענת בחזקה על מחקרי מוח (fMRI) ונוירו-פלסטיות כדי לתקף את עצמה.
4. הסכנה הקלינית: “נזקי המיינדפולנס” ובורות טיפולית
חוקרים מודרניים (כגון ד”ר בריטני פולקון מProject Varieties of Contemplative Experience באוניברסיטת בראון) חשפו את הצד האפל של תרגול מיינדפולנס מנותק:
חלק ד’: מטריצת ההשוואה המשולשת
|
מימד ההשוואה |
הגישה הבלתי-דואלית (זן / דזוגצ’ן / מדיאמקה) |
הגישה הטיפולית-הדרגתית (תנועת האינסייט / Vipassana) |
תנועת המיינדפולנס המודרנית (MBSR / McMindfulness) |
|
מטרת העל |
התפכחות אונטולוגית, ראיית המציאות כפי שהיא (Yatha-bhuta). |
התמרת הסבל בחמלה, עיבוד פסיכולוגי ובניית מודעות. |
הפחתת מתחים, שיפור התפקוד, פוקוס והיגיינה נפשית. |
|
מעמד הסבל |
אשליה, קונסטרקט ואופאיה (Opaya) הנובעת מבורות. |
תופעה חריפה וממשית בחוויה הדורשת מענה וריפוי. |
סימפטום פיזיולוגי/נפשי שיש לנהל ולמזער. |
|
התייחסות ל”אני” |
פירוק אשליית הסובייקט; העיסוק בו בטיפול הוא בריחה. |
בנייה וייצוב אגו בריא לפני פירוקו הדרגתי. |
חיזוק תפקוד האגו בתוך נסיבות החיים והעבודה. |
|
מסגרת אתית |
אתיקה נובעת מאליה מתוך זיהוי אי-הנפרדות. |
ארבעת המצבים המצוינים (Brahmaviharas) ואתיקה מסורתית. |
ניטרליות אתית; עקירת ה-Sīla לטובת שימוש טכני. |
|
הסכנה המרכזית |
“מעקף רוחני” (Spiritual Bypassing), נתק רגשי. |
ניתוח יתר פסיכולוגי, עיר מקלט משמשת לשפץ-אגו. |
דיסוציאציה, הסתגלתנות לקפיטליזם, שטחיות נוירולוגית. |
סיכום
הקשת שנפרסת כאן מציגה את מנעד הגלגולים של תורת הבודהה במערב:
הביקורת המשולבת מבהירה כי ככל שהתרחקנו מהראייה האונטולוגית הבלתי-דואלית אל עבר השימושיות הטיפולית והמסחרית, הדהרמה איבדה את עומקה הרדיקלי – ובמקום לשחרר את האדם מהסיפור של ה”אני”, היא הפכה למנגנון המשוכלל ביותר לתחזוקתו.
לומד מלמד ומתרגל בודהיזם טיבטי, מאהמודרה ודזוגצ’ן, תלמידו של קרמה צ’גמה רינפוצ’ה וסנגטרול רינפוצ’ה – שושלת הקגיו.
מעבר לתיקון הנפש: הדהרמה כהתפכחות אונטולוגית והשיבה אל ההוויה הכוללת מבוא מאמר זה מציע קריאה רדיקלית בדהרמה הבודהיסטית, השוללת את התפיסה המודרנית המצמצמת של הדהרמה כפרגמטיזם של “שחרור מסבל” או […]
הכלוב והשפיות המולדת: עמדתו של צ’וגאם טרונגפה על הפסיכולוגיה המערבית והדרך הבודהיסטית ניתוח מבוסס מורשת הדהרמה והפסיכולוגיה הקונטמפלטיבית מבוא: דיאלוג מורכב מול פער אונטולוגי יחסו של מורה הבודהיזם והדזוגצ’ן הטיבטי, […]
בריטריט ניתן בדרך כלל דגש רב לפרקטיקות התבוננות שונות, על התכלית ועל הפילוסופיה של מדיטציה. אנו לא מרבים לחשוב על הבסיס שמייצב את התודעה ואת הלב באופן שפותח אותם לדרך […]
בימינו אנשים יוצאים מגדרם כדי לחפש ‘חסד’ (merit באנגלית, puñña בפאלי). ונדמה שהם תמיד עוברים דרך וואט פה פונג (Wat Pah Pong). אם הם לא עוצרים כאן בדרך למקום כלשהו, […]
קטע מתוך מפגש של שאלות ותשובות שנערך עם אג’אהן סוקהיטו במרכז דהאמהראמה בניו דלהי, בחודש יוני 2019: תלמידה: נאמר שהדרך החוצה ממעגל הלידה המחודשת היא באמצעות ראייה דרך בורות, אשלייה. אם […]