המורה הגדול

בעודנו עושים מדיטציה, אנו לומדים אודות עצמנו, אפילו בעודנו משחררים תחושה של “אני” כזה שחווה. הבנה זו, כפי שמציין המורה הסרי-לנקי הנכבד גונרטנה, עונה על שאלתנו הראשונה – “מה היא מדיטציה?” – ומובילה לטרנספורמציה האישית אשר עונה על שאלתנו הבאה, “לשם מה לעשות מדיטציה?”
מדיטציה מכונה “המורה הגדול”. היא כאש המתיכה ומזקקת מתכת יקרה בתהליך איטי של הבנה. ככל שתבין יותר, כך תוכל להיות גמיש וסובלני יותר. ככל שתבין יותר, כך תוכל להיות חומל יותר. תהיה כהורה מושלם או כמורה אידיאלי. אתה מוכן לסלוח ולשכוח. אתה מרגיש אהבה כלפי אחרים כיוון שאתה מבין אותם. ואתה מבין אחרים כיוון שהבנת את עצמך. אתה התבוננת עמוק פנימה וראית את האשליה העצמית ואת חולשותיך האנושיות שלך. אתה ראית את האנושיות שלך עצמך ולמדת לסלוח ולאהוב. כאשר למדת מהי חמלה לעצמך, החמלה לאחרים מגיעה מאליה. מודט מנוסה השיג הבנה מעמיקה של החיים, והוא באופן בלתי נמנע מתייחס לעולם באהבה עמוקה ובלתי שיפוטית.
מדיטציה היא במידה רבה כעיבוד קרקע חדשה. כדי להפוך יער לשדה, ראשית עליך לכרות את העצים ולעקור את גדמי הגזעים. לאחר מכן אתה חורש את האדמה ומדשן אותה. אז אתה מפזר את הזרעים ולבסוף אתה קוצר את היבולים. כדי לעבד (לטפח) את תודעתך, ראשית עליך לכרות את הגורמים המפריעים העומדים בדרכך, לעקור אותם מן השורש כך שלא יצמחו מחדש. אז אתה מדשן אותה. אתה דוחק אנרגיה ומשמעת אל תוך אדמת התודעה. לאחר מכן אתה טומן את הזרעים ולבסוף אתה קוצר את יבוליך – הם האמונה, המוסריות, תשומת הלב  והתבונה.
אמונה ומוסריות, אגב, הם בעלי משמעות מיוחדת בהקשר זה. הבודהיזם אינו דוגל באמונה במובן של להאמין בדבר כיוון שהוא כתוב בספר או מיוחס לנביא או שלימד אותה בר-סמכא. המשמעות כאן קרובה יותר לאמון, לבטחון. היא ידיעה שמשהו הוא נכון כיוון שראית שהוא “עובד”, כיוון שצפית בדבר עצמו בתוכך. באותו אופן, מוסריות אינה ציות טקסי לאיזשהו קוד התנהגות שנכפה עליך באופן חיצוני. אלא היא דגם התנהגותי בריא שסיגלת לך כהרגל. דגם שבחרת לאכוף על עצמך במודע ומתוך רצון חופשי, כיוון שאתה מזהה שהוא עדיף מאשר התנהגותך הנוכחית.
מטרת המדיטציה היא טרנספורמציה אישית. אתה הנכנס אל התנסות המדיטציה “מצידה האחד” אינו אותו אתה היוצא “מצידה השני”. המדיטציה משנה את אופייך בתהליך של סנסיטיזציה (לחילופין: בתהליך בו אתה הופך רגיש יותר), על ידי כך שהיא גורמת לך להיות מודע באופן עמוק למחשבות, למילים ולמעשים שלך. היהירות שלך מתאדה והאנטגוניזם שלך מתייבש. תודעתך הופכת רגועה ושלווה.  וחייך נעשים חלקים יותר. לפיכך, מדיטציה הנעשית כיאות מכינה אותך לפגוש את תהפוכות (לחילופין: את העליות והמורדות של) החיים. היא מפחיתה את המתח שלך, את פחדך ואת דאגתך.  אי השקט נסוג והתשוקה מתמתנת. דברים מתחילים להסתדר וחייך נעשים “דאייה” במקום מאבק. כל זה קורה באמצעות ההבנה.
מדיטציה מחדדת את הריכוז שלך ואת כוח החשיבה שלך. ואז, בהדרגה, המניעים והמכניקה התת-הכרתיים שלך הופכים ברורים לך. האינטואיציה שלך מתחדדת. הדיוק של מחשבתך גדל, ובהדרגה, אתה מגיע לכדי ידיעה ישירה של דברים כפי שהם באמת, ללא דעה קדומה וללא אשליה. אם כך, האם זו סיבה מספקת כדי לטרוח? בקושי. ישנה רק דרך אחת בה תדע אם מדיטציה שווה את המאמץ. למד לעשותה כהלכה, ועשה אותה. תיווכח בעצמך.