הדרשה על ייצוב תשומת הלב

כך שמעתי. פעם אחת האדון שהה בקורו, בכפר של אנשי קורו בשם קמסה-דהמה. שם הוא פנה אל הנזירים באומרו “נזירים”. “אדון” ענו הנזירים. האדון אמר:
ישנה דרך אחת, נזירים, לטיהור היצורים, למעבר מעבר לצער ולכאב, לסיום הסבל והמצוקה, להגעה אל ההבנה הנכונה, להגשמת הניבּאנה, והיא ארבעת בסיסי המודעות. ומהם הארבעה?
כאן, נזירים, לגבי הגוף, הנזיר המתבונן בגוף שוהה, בוער בנחישות[1], בעל תשומת לב, מודע, לאחר שזנח את המשיכה והדחייה[2] כלפי עולם.
לגבי התחושות, הנזיר המתבונן בתחושות שוהה, בוער בנחישות, בעל תשומת לב, מודע, לאחר שזנח את המשיכה והדחייה כלפי עולם.
לגבי התודעה[3], הנזיר המתבונן בתודעה שוהה, בוער בנחישות, בעל תשומת לב, מודע, לאחר שזנח את המשיכה והדחייה כלפי עולם.
לגבי התופעות, הנזיר המתבונן בתופעות[4] שוהה, בוער בנחישות, בעל תשומת לב, מודע, לאחר שזנח את המשיכה והדחייה כלפי עולם.
וכיצד, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף?
כאן, נזירים, נזיר שהלך אל היער, שהלך לשורש עץ, שהלך לבקתה ריקה, יושב כשהוא מסכל את רגליו, מניח את גופו זקוף ומעמיד את תשומת הלב מלפנים. בתשומת לב (sato) הוא שואף. בתשומת לב הוא נושף. בעודו שואף שאיפה ארוכה, הוא יודע “אני שואף שאיפה ארוכה”. או[5] בעודו נושף נשיפה ארוכה, הוא יודע “אני נושף נשיפה ארוכה”. או בעודו שואף שאיפה קצרה, הוא יודע “אני שואף שאיפה קצרה”. או בעודו נושף נשיפה קצרה, הוא יודע “אני נושף נשיפה קצרה”. הוא מתרגל “בעודי חש את כל הגוף, אשאף”. הוא מתרגל “בעודי חש את כל הגוף, אנשוף”. הוא מתרגל “בעודי משקיט את התצורות הגופניות, אשאף”. הוא מתרגל “בעודי משקיט את התצורות הגופניות, אנשוף”.
כפי שמסובב[6] מיומן או תלמידו, בעודו מושך משיכה ארוכה, יודע “אני מושך משיכה ארוכה.” או בעודו מושך משיכה קצרה, הוא יודע “אני מושך משיכה קצרה”. באותו האופן, נזירים, הנזיר השואף שאיפה ארוכה, יודע “אני שואף שאיפה ארוכה”. או בעודו נושף נשיפה ארוכה, הוא יודע “אני נושף נשיפה ארוכה”. או בעודו שואף שאיפה קצרה, הוא יודע “אני שואף שאיפה קצרה”. או בעודו נושף נשיפה קצרה, הוא יודע “אני נושף נשיפה קצרה”. הוא מתרגל “בעודי חש את כל הגוף, אשאף”. הוא מתרגל “בעודי חש את כל הגוף, אנשוף”. הוא מתרגל “בעודי משקיט את התצורות הגופניות, אשאף”. הוא מתרגל “בעודי משקיט את התצורות הגופניות, אנשוף”.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ.[7] או שהוא שוהה בעודו מתבונן[8] בתופעות (dhamma) הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.[9]
וכן, נזירים, בעודו הולך, הנזיר יודע “אני הולך”, או בעודו עומד, הוא יודע “אני עומד”, או בעודו יושב, הוא יודע “אני יושב”, או בעודו שוכב, הוא יודע “אני שוכב”. הוא יודע כל מצב ומצב בו גופו נמצא כפי שהוא.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וגם, נזירים, הנזיר קשוב ([10]sampajāna-kārī) כאשר הוא בא וכאשר הוא הולך, הוא קשוב כאשר הוא מביט קדימה או אחורה, הוא קשוב כאשר הוא מותח [איבריו] או מכנס אותם, הוא קשוב כאשר הוא נושא את גלימתו, את כותנתו ואת קערתו, הוא קשוב כאשר הוא אוכל, שותה, לועס וטועם, הוא קשוב כאשר הוא עושה את צרכיו ומטיל את מימיו, הוא קשוב כאשר הוא הולך, עומד, יושב, שוכב,נותר ער, מדבר או שותק.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וגם, נזירים, הנזיר סוקר[11] את הגוף הזה ממש, מכפות הרגליים ומעלה, משערות הראש ומטה, ועד קצה העור, המלא במיני זוהמה מרובים –”בגוף הזה יש: שערות ראש, שערות גוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, גידים, עצמות, מח עצם, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעיים, פדר, קיבה, צואה, מיצי מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן,[12] דמעות, רוק, נזלת, סחוס ושתן”.
בדיוק, נזירים, כמו שק פתוח משני צדיו המלא במינים שונים של תבואה, דוגמת אורז מזנים שונים[13], סוגי שעועית ושומשום, ואדם חד-עין פותח את השק וסוקר את הדגנים תוך כדי שהוא משליך אותם: “אלה הם זני אורז, אלה שעועית, אלה שומשום”. כך, נזירים, הנזיר סוקר את הגוף הזה ממש, מכפות הרגליים ומעלה, משערות הראש ומטה, ועד קצה העור, המלא מיני זוהמה מרובים –”בגוף הזה יש: שערות ראש, שערות הגוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, גידים, עצמות, מח עצם, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעיים, פדר, קיבה, צואה, מיצי מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן, דמעות, רוק, נזלת, סחוס ושתן”.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וכן, נזירים, הנזיר מהרהר בגוף, כפי שהוא נמצא, כפי שהוא מונח, ביחס ליסודות: “יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש, יסוד האוויר, נמצא בגוף הזה”. בדיוק כפי שקצב מיומן או תלמידו של הקצב, לאחר שהרג את הפרה וביתר אותה, יושב במפגש דרכים [על-מנת למכור את מרכולתו], כך בדיוק, נזירים, הנזיר סוקר את הגוף, בגוף, כפי שהוא נמצא, כפי שהוא מונח, ביחס ליסודות: “יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש, יסוד האוויר, נמצא בגוף הזה”.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וכן, נזירים, כפי שאם נזיר יראה גופה שהושארה באזור איסוף גופות[14], מזה יום, יומיים, שלושה, והיא נפוחה ומעוותת, לאחר שהכחילה, כך עליו להתמקד בגוף הזה [שלו]: “גם הגוף הזה [שלי] – זה אופיו, זה אופן הקיום שלו, מצבו אינו שונה”.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וכן, כפי שאם הנזיר היה רואה גופה שהושארה באזור איסוף גופות, והיא נאכלת על-ידי עורבים, או על-ידי נשרים, או על-ידי נצים, או על-ידי כלבים, או על-ידי נמרים, או על-ידי פנתרים, או על-ידי תנים, או על-ידי מיני יצורים שונים, כך עליו להתמקד בגוף הזה [שלו]: “גם הגוף הזה [שלי] – זה אופיו, זה אופן הקיום שלו, מצבו אינו שונה”.
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וכן, נזירים, כפי שאם הנזיר היה רואה גופה שהושארה באזור איסוף גופות, שלד עם בשר ודם, קשור בגידים… שלד נטול בשר מרוח בדם, קשור בגידים… שלד ללא בשר ודם, קשור בגידים… עצמות נפרדות מפוזרות בכל כיוון – עצם היד במקום אחד, עצמות כף הרגל באחר, עצם העקב במקום אחר, עצם השוק במקום אחר, עצמות החזה, עצם האגן, עצם הכתף, הצלעות, עצמות עמוד השדרה, עצמות הצוואר,הלסת, השיניים, עצמות הראש – כל אחת במקום אחר, כך עליו להתמקד בגוף הזה [שלו]: “גם הגוף הזה [שלי] – זה אופיו, זה אופן הקיום שלו, מצבו אינו שונה”.[15]
כך הוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי חוץ. או שהוא שוהה בגוף בעודו מתבונן בגוף כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בגוף. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בגוף. או שמתבססת אצלו המודעות “יש גוף”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בגוף הנזיר המתבונן בגוף.
וכיצד, נזירים, שוהה בתחושות הנזיר המתבונן בתחושות?
כאן, נזירים, בעודו חווה תחושה נעימה (sukha[16]], הנזיר יודע “אני חווה תחושה נעימה”. או בעודו חווה תחושה בלתי נעימה (dukkha), הוא יודע “אני חווה תחושה בלתי-נעימה.” או בעודו חווה תחושה שאיננה נעימה או בלתי-נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה שאיננה נעימה או בלתי-נעימה”. או בעודו חווה תחושה גופנית נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה גופנית נעימה”. או בעודו חווה תחושה נפשית נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה נפשית נעימה” או בעודו חווה תחושה גופנית בלתי-נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה גופנית בלתי-נעימה”. או בעודו חווה תחושה נפשית בלתי-נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה נפשית בלתי-נעימה”. או בעודו חווה תחושה גופנית שאיננה נעימה או בלתי-נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה גופנית שאיננה נעימה או בלתי-נעימה”. או בעודו חווה תחושה נפשית שאיננה נעימה או בלתי-נעימה, הוא יודע “אני חווה תחושה נפשית שאיננה נעימה או בלתי-נעימה”.
כך הוא שוהה בתחושות בעודו מתבונן בתחושות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתחושות בעודו מתבונן בתחושות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתחושות בעודו מתבונן בתחושות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתחושות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בתחושות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בתחושות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תחושות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתחושות הנזיר המתבונן בתחושות.
וכיצד, נזירים שוהה בתודעה הנזיר המתבונן בתודעה?
כאן, נזירים, את התודעה ((citta שיש בה תשוקה, הנזיר יודע כ”תודעה בעלת תשוקה”. או את התודעה נטולת התשוקה, הוא יודע כ”תודעה נטולת תשוקה”. או את התודעה הכועסת, הוא יודע כ”תודעה כועסת”. או את התודעה נטולת הכעס, הוא יודע כ”תודעה נטולת כעס”. או את התודעה המבולבלת, הוא יודע כ”תודעה מבולבלת”. או את התודעה נטולת הבלבול, הוא יודע כ”תודעה נטולת בלבול”. או את התודעה הטרודה, הוא יודע כ”תודעה טרודה”. או את התודעה האסופה, הוא יודע כ”תודעה אסופה”. או את התודעה שעברה את המעבר הגדול, הוא יודע כ”תודעה שעברה את המעבר הגדול”. או את התודעה שלא עברה את המעבר הגדול, הוא יודע כ”תודעה שלא עברה את המעבר הגדול”. או את התודעה שיש גבוהה ממנה, הוא יודע כ”תודעה שיש גבוהה ממנה”. או את התודעה העליונה, הוא יודע כ”תודעה עליונה”.[17] או את התודעה המרוכזת,הוא יודע כ”תודעה מרוכזת”. או את התודעה המפוזרת, הוא יודע כ”תודעה מפוזרת”. או את התודעה המשוחררת, הוא יודע כ”תודעה משוחררת”. או את התודעה שאיננה משוחררת, הוא יודע כ”תודעה שאיננה משוחררת”.
כך הוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי פנים. או שהוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתודעה בעודו מתבונן בתודעה כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתודעה. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות המתכלות בתודעה. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והמתכלות בתודעה. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תודעה”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתודעה הנזיר המתבונן בתודעה.
וכיצד, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות?
כאן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לחמשת המכשולים (nīvaraṇa). וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לחמשת המכשולים?
כאן, נזירים, כאשר יש בו כמיהה להנאה חושית (kāma-cchanda), הנזיר יודע “יש בי כמיהה להנאה חושית”. או כאשר אין בו כמיהה להנאה חושית, הוא יודע “אין בי כמיהה להנאה חושית”. וכאשר יש[18] היווצרות של כמיהה להנאה חושית שלא נוצרה קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כמיהה להנאה חושית שנוצרה – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כמיהה להנאה חושית שננטשה – הוא יודע אותה.  
כאשר יש בו תוקפנות (byāpāda), הוא יודע “יש בי תוקפנות”. או כאשר אין בו תוקפנות, הוא יודע “אין בי תוקפנות”. וכאשר יש היווצרות של תוקפנות שלא נוצרה קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של תוקפנות שנוצרה – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של תוקפנות שננטשה – הוא יודע אותה.
כאשר יש בו עצלות ואדישות (thīna-middha), הוא יודע “יש בי עצלות ואדישות”. או כאשר אין בו עצלות ואדישות, הוא יודע “אין בי עצלות ואדישות”. וכאשר יש היווצרות של עצלות ואדישות שלא נוצרו קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של עצלות ואדישות שנוצרו – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של עצלות ואדישות שננטשו – הוא יודע אותה.
כאשר יש בו ריגוש עודף ודאגה (uddhacca-kukkucca), הוא יודע “יש בי ריגוש עודף ודאגה”. או כאשר אין בו ריגוש עודף ודאגה, הוא יודע “אין בי ריגוש עודף ודאגה.” וכאשר יש היווצרות של ריגוש עודף ודאגה שלא נוצרו קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של ריגוש עודף ודאגה שנוצרו – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של ריגוש עודף ודאגה שננטשו – הוא יודע אותה.
כאשר יש בו ספק (vicikicchā), הוא יודע “יש בי ספק”. או כאשר אין בו ספק, הוא יודע “אין בי ספק”. וכאשר יש היווצרות של ספק שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של ספק שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של ספק שננטש – הוא יודע אותה.
כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות.[19] או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.
וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לחמשת מצרפי ההיאחזות. וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוכן בתופעות ביחס לחמשת מצרפי ההיאחזות?
כאן, נזירים, הנזיר (יודע[20]) “זו צורה, זו הופעת הצורה, זו הכחדת הצורה. אלה תחושות, זו הופעת התחושות, זו הכחדת התחושות. אלה תפיסות, זו הופעת התפיסות, זו הכחדת התפיסות. אלה תצורות קרמתיות, זו הופעת התצורות הקרמתיות, זו הכחדת התצורות הקרמתיות. זו מודעות, זו הופעת המודעות, זו הכחדת המודעות”.
כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.
וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לששת בסיסי החושים הפנימיים והחיצוניים. וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה תופעות ביחס לששת בסיסי החושים הפנימיים והחיצוניים?
כאן, נזירים, הנזיר יודע את העין, והוא יודע את הצורה, והכֵבֶל (saṃyojana)[21] שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
הוא יודע את האוזן, והוא יודע את הצלילים, והכבל שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
הוא יודע את האף, והוא יודע את הריחות, והכבל שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
הוא יודע את הלשון, והוא יודע את הטעמים, ואת הכבל שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
הוא יודע את הגוף, והוא יודע את תחושות חוש המגע, ואת הכבל שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
הוא יודע את המחשבה (manas), והוא יודע את מושאי המחשבה (dhamma), ואת הכבל שנוצר בהתבסס על שניהם – הוא יודע אותו. וכאשר יש היווצרות של כבל שלא נוצר קודם לכן – הוא יודע אותה. וכאשר יש נטישה של כבל שנוצר – הוא יודע אותה. וכאשר יש העדר-היווצרות עתידית של כבל שננטש – הוא יודע אותה.
כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.
וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה (bojjhaṅga[22]). וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לשבעת איברי החוכמה?
כאן, נזירים, כאשר יש בו את איבר החוכמה של תשומת הלב (sati), הנזיר יודע “איבר החוכמה של תשומת הלב נמצא בי”. או כאשר אין בו את איבר החוכמה של תשומת הלב, הוא יודע “איבר החוכמה תשומת הלב אינו נמצא בי.” וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של תשומת הלב שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של תשומת הלב שנוצר – הוא יודע אותה.
כאשר יש בו את איבר החוכמה של חקירת התופעות (dhamma-vicaya)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של הכוח החיוני (vīriya)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של העונג (pīti)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השלווה (passaddhi)… כאשר שיש בו את איבר החוכמה של הריכוז (samādhi)… כאשר יש בו את איבר החוכמה של השיוויוניות (upekkhā), הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות נמצא בי”. כאשר אין בו את איבר החוכמה של השיוויוניות, הוא יודע “איבר החוכמה של השיוויוניות אינו נמצא בי”. וכאשר יש היווצרות של איבר החוכמה של השיוויוניות שלא הייתה – הוא יודע אותה. וכאשר יש שלמות מלאה של טיפוח איבר החוכמה של השיוויוניות שנוצרה – הוא יודע אותה. 
כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.
וכן, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לארבע האמיתות הנאצלות. וכיצד, נזירים, הנזיר המתבונן בתופעות שוהה בתופעות ביחס לארבע האמיתות הנאצלות?
כאן, נזירים, הנזיר יודע “זהו סבל” כפי שהוא. הוא יודע “זו הופעת הסבל” כפי שהיא. הוא יודע “זו הכחדת הסבל” כפי שהיא. הוא יודע “זו הדרך המובילה להכחדת הסבל” כפי שהיא.
כך הוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי חוץ. או שהוא שוהה בתופעות בעודו מתבונן בתופעות כלפי פנים וכלפי חוץ. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנכחדות בתופעות. או שהוא שוהה בעודו מתבונן בתופעות הנוצרות והנכחדות בתופעות. או שמתבססת אצלו המודעות “יש תופעות”. במידה הנכונה של הידיעה, במידה הנכונה של תשומת הלב, הוא שוכן מבלי להישען, לא נאחז כלל בעולם. כך, נזירים, שוהה בתופעות הנזיר המתבונן בתופעות.
אם, נזירים, מי שיתרגל את ארבעת ייצובי תשומת הלב הללו, באופן הזה, במשך שבע שנים, ודאי שצפוי לו פרי אחד מבין השניים – ידיעה שלמה כאן ועכשיו, או אם יש שארית של היאחזות – העדר-חזרה.[23] הניחו לשבע שנים, נזירים, מי שיתרגל את ארבעת ייצובי תשומת הלב הללו, באופן הזה, במשך שש שנים… חמש שנים… ארבע שנים… שלוש שנים… שנתיים… שנה אחת… הניחו לשנה אחת, נזירים, מי שיתרגל את ארבעת ייצובי תשומת הלב הללו, באופן הזה במשך שבעה חודשים… שישה חודשים… חמישה חודשים… ארבעה חודשים… שלושה חודשים… חודש… חצי חודש… הניחו לחצי חודש, נזירים מי שיתרגל את ארבעת ייצובי תשומת הלב הללו, באופן הזה, במשך שבוע, ודאי שצפוי לו פרי אחד מבין השניים – ידיעה שלמה כאן ועכשיו, או אם יש שארית של היאחזות – אי-חזרה. זוהי, נזירים, הדרך האחת לטיהור היצורים, למעבר מעבר לצער ולכאב, לסיום הסבל והמצוקה, להגעה אל ההבנה הנכונה, להגשמת הניבּאנה, והיא ארבעת בסיסי המודעות.
כך אמר האדון. הנזירים שמחו והתענגו על דברי האדון.

[1] המושג ātāpī מחבר בין מובן של נחישות והתגייסות, לבין החום והבערה של הסיגוף (tapas).

[2]Abhijjhā-domanassa. מילולית מדויק יותר לתרגם “את החמדנות” (abhijjhā) “ואת המצוקה” או ה”שליליות” (domanassa).

[3] תודעה, מחשבה, ידיעה ברמותיה השונות – citta.

[4] המילה dhamma ברבים. זהו מושג בעל הוראה נרחבת, היכול להתייחס בהקשר של הדרשה הזו להתבוננות בתופעות תוך כדי מדיטציה, או בתופעות בכלל. על-כן “דהמּה” היא “תופעה”. אך דהמּה היא גם “תורה”, וכפי שהגדרת ההתבוננות ב”תופעות” בחלק האחרון של הדרשה תראה בבהירות, הכוונה היא בהחלט להתבונן בתופעות כפי שהן מומשגות, מקוטלגות ומוגדרות במחשבה הבודהיסטית ובשיטות ההתבוננות שהיא מנחה. כלומר ש”תופעות” כאן הן קטגוריות התבוננות המובנות כאמיתיות בתורה הבודהיסטית ובניתוח הנפש אותו היא מיישמת.  

[5] המילה “או” (vā) היא אולי הנפוצה בדרשה. קל יותר להתעלם ממנה ולא לתרגם אותה אך החלטתי להותירה בטקסט מכיוון שהיא מדגישה את הערנות של המתרגל לכל אפשרות שיכולה לעלות בהתבוננות שלו. כמו-כן, אני משתמש רבות בתרגום במילה “בעודו” על-מנת לציין את השימוש הרב שהטקסט עושה בצורת בינוני-הווה (“פועֶל”). אין זה אומר שציינתי כל בינוני הווה ב”בעודו”.

[6]הכוונה ככל הנראה לאומן המשתמש במכשיר סיבובי על-מנת להשחיז כלי, המוחזק במעין צבת. פעולת השיוף דורשת דיוק רב בהפעלת המשייף המסתובב.

[7]אמירה זו חידתית משהו. הפרשן המסורתי מסביר כי ההתבוננות פנימה היא של הנזיר כלפי עצמו, בעוד ההתבוננות החוצה היא כלפי אחרים. הסבר זה אינו משכנע, ואני מציע להבין כאן “גוף” כחוויה הפיסית והחושית בכלל, בה מתבונן הנזיר בהקשר זה במבט גופני קונקרטי, כלפי פנים וכלפי חוץ.

[8] הפועל anupassi נותן מובן של התבוננות פעילה העוקבת באופן מדויק אחר התופעות.

[9]בקריאה שלי, ההדגשה של המילה “או” ב”פזמון החוזר” של הדרשה המופיע בסוף כל מדיטציה (ראו הערה 6), מדגישה היבט חשוב בקטע מרכזי זה של הטקסט. הכוונה בפיסקה זו אינה לאמירה כללית לגבי מבטים מדיטטיביים שאולי יש לקיימם, אלא לשורה של אפשרויות התבוננות מעשיות. ייתכן ואף נכון שיש כאן מעבר מהקל אל הכבד – ההתבוננות כלפי פנים ראשונה וקלה יותר מזו כלפי חוץ, והתבוננות בשניהם מורכבת יותר ומגיעה לאחר ששתי הראשונות תורגלו. בהתאם, הבחינה של התופעות הנוצרות והמתכלות בגוף מגיעה לאחר היכולת להתבונן בשניהם בנפרד. זו מדיטציה עדינה ומאתגרת יותר מהקודמת המתבוננות באופן כללי פנימה והחוצה. בסוף יש המודעות הכוללת “יש גוף” ומתפתחת איכות של העדר-היאחזות.

[10] המונח sampajāna מתייחס לאיכות שלמה של ידיעה. זהו אחד המושגים המרכזיים המתייחס למודעות, תשומת לב וקשיבות (attentiveness).

[11]פעולת ה”סקירה” הזו (paccavekkhati) – היכולה להיות מובנת כפעולה של התבוננות, הרהור או בחינה, מהווה נקודת מעבר חשובה בדרשה. עד כה המדיטציות יכלו להיות מובנות כהתבוננות ערה ברגע ההווה הגופני (אם כי אפשרי שגם בהן יש יסוד קונספטואלי ממשי). מכאן והלאה במרבית המדיטציות היסוד המושגי מאוד בולט, כאשר במקרים רבים יש גם הטיה ערכית אל עבר מבט מסוים האמור לייצר מימד רגשי של התנתקות. כאן אנחנו רואים בבירור כיצד המתרגל רואה את הגוף “המלא מיני זוהמה”. גם אם זהו תיאור מציאותי, הוא שיפוטי וחד-צדדי.  

[12]הפאלי מבחינה כאן בין שני סוגי שומן – medo ו- vasā– המתורגמים לאנגלית כ-fat ו-grease, בהתאם.

[13]הטקסט מונה כאן שלושה סוגי אורז – sāli, vīhi, taṇḍula .

[14]Sivāthikā(באנגלית charnel ground). זהו המקום בו אוספים את הגופות לפני שריפתן, או משליכים אותן כאשר אין מי שיטפל בהליכי שריפתן (או קבורתן). זהו מקום מקובל ביותר למדיטציה בודהיסטית עד היום, שכן קל לעורר בו את הדחייה מהגוף ולשחרר היאחזות ביש. וזאת שלמרות שלפי דרשה זו, נראה שההדמיה (ויזואליזציה) של הגופות מספיקה.

[15]כאן, בהתאם למקובל, קיצרתי וצירפתי כמה מדיטציות יחד. אך למעשה יש כאן שורה של מדיטציות של הדמיה המשוות בין גוף המתרגל/ת לבין גופה במצבים שונים של התפרקות.

[16] מילולית של אושר (sukha).

[17]הפרשן מבין את התודעה “שעברה את המעבר הגדול” (או “שהלכה לגדולה”) כזו שמגיעה למצבי הג’האנה ולמצבי הריכוז חסרי הצורה (rūpa, arūpa). התודעה “שיש גבוהה ממנה” (sauttara, היה אפשר גם לתרגם פשוט “גבוהה”), היא תודעת החושים, זו של “עולם התשוקה” (kāmāvacara), וזו “העליונה” (anuttara, “שאין גבוהה ממנה”), מתייחסת שוב לרמות של הג’האנה בעלת הצורה או חסרת הצורה (rūpāvacāra, arūpāvacāra)

[18]”יש” כאן שונה מה”יש” הקודם (atthi). כאן ובאיברים הבאים של הפורמולה הזו, “יש” הוא hoti, הנגזר מ–bhavati–להיות, להתהוות, להתרחש, להפוך ל. אותה ההבחנה נכונה לגבי המדיטציות הבאות על ששת בסיס החושים ועל שבעת איברי החוכמה. אפשר היה להבחין ולתרגם hoti כ”כאשר מתרחשת היווצרות/נטישה של…”, או לגבי שבעת איברי החוכמה “כאשר מתפתחת שלמות…” וכן הלאה. אני בוחר להישאר עם תרגום זה כדי לא להיאלץ להחליף בין מושגים. וכן, האיבר האחרון בפורמולה במדיטציות על המכשולים והחושים מתייחס ל”חוסר היווצרות עתידית של מחסום/כבל שננטש”. למרות שנראה שהכוונה כאן היא לחוויה ממשית – נטישה אמיתית יוצרת שקט המעיד על כך שהתופעה לא תשוב להתעורר – עדיין קשה לומר שהעדר-ההיווצרות הזו “מתרחשת” או “מתהווה”.

[19] כמובן שהתרגום כאן מעט מסורבל, שכן יש שני שימושים דומים של המונח dhamma, שבשני המקרים מתורגם כ”תופעות”. בפסקה שחוזרה לעצמה בסוף כל מדיטציה לאורך כל הדרשה, הכוונה היא לאירועים ספציפיים הניתנים לצפייה במהלך תהליכי ההופעה וההתכלות של התופעה המדוברת. בחלק זה של הדרשה, המנחה התבוננות ב”תופעות”, מדובר שוב בארועים ספציפיים הניתנים לצפייה, המובנים על-פי ניתוח החוויה הבודהיסטי – “מכשולים”, “מצרפים”, וכן הלאה.

[20]חסר פועל בטקסט. אני משלים pajānāti שהוא הפועל המופיע בכל המדיטציות בחלק זה של התופעות.

[21]saṃyojana, מהשורש yuj (ממנו אנחנו מקבלים גם “יוגה”) – לרתום, לחבר, ובהקשר הנוכחי אלה הם מצבי הנפש הכובלים את האדם לתהליך ההתגלגלות. הספירה המקובלת היא של עשרה “כבלים” – (1) תפיסת זהות עצמית (sakkāyadiṭṭhi), (2) ספק (vicikicchā), (3) אחיזה בחוקי מוסר ונדרים (sīlabbataparāmāsa), (4) כמיהה להנאה חושית (kāmacchanda), (5) תוקפנות (vyāpāda), (6) תשוקה לצורה (rūparāga, הכוונה לתשוקה לג’האנה), (7) תשוקה להעדר-צורה (arūparāga, התשוקה למדיטציה נטולת-צורה), (9) ריגוש עודף (uddhacca), (10) בורות (avijjā). מובן שיש חפיפה בין רשימה זו לרשימות אחרות, דוגמת ה”מכשולים” (nīvaraṇa) שהופיעו שתי מדיטציות קודם לכן.

[22]נהוג לתרגם bojjha-anga כ-“factors of enlightenment”. המילה aṅga, “איבר”, המתורגמת כ-factors, מוכרת משמונת האיברים של הדרך המתומנת (האמת הרביעית), או משנים-עשר האיברים של ההתהוות המותנית (מבורות ועד זקנה, מחלה ומוות). על-כן, אלה הם שבעת “איברי ההארה”. אך תרגום זה מעורר שאלות, שכן לא ברור האם נכון לייחס להארה “איברים”, ובמיוחד אם ההארה מובנת כיסוד היחיד במציאות שהוא בלתי-מותנה. על-כן אולי נכון יותר לתרגם “איברים התומכים בהארה” או “המביאים את ההארה”. בנוסף, לא נאמר כאן “הארה” (bodhi), אלא bujjha–”מה שיש להבין או לדעת”, “מה שיש להתעורר אליו” כאשר הקונוטציה היא ליסוד של חוכמה. 

[23]כלומר להיות ארהט, או מדרגה אחת מתחת לפיה יש עוד לידה אחרונה שאינה בעולם הזה.