הדרשה על התלמידים הלבושים לבן

חלק א’ – לשכון באושר כאן ועכשיו
פעם שמעתי מילים אלו של הבודהא כאשר הוא שהה במנזר שבחורש ג’אטא, ליד שראבאסטי, המנזר שנתרם על-ידי התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקא. יום אחד, אנאתאפינדיקא בא אל הבקתה בה גר שאריפוטרא יחד עם תלמידים נוספים של הבודהא, חמש מאות תלמידות ותלמידים שאינם נזירים. הם קדו ראשיהם ביראת כבוד לשאריפוטרא, והתיישבו בצד. הנזיר הנכבד שאריפוטרא לימד אותם במיומנות ועורר בליבם שמחה ואמונה בשלוש אבני-החן ובתרגול של הדהרמא האמיתית. אזי שאריפוטרא וחמש מאות התלמידות והתלמידים שאינם נזירים הלכו יחדיו אל הבקתה של הבודהא, שם שאריפוטרא, אנאתאפינדיקא, וחמש מאות התלמידות והתלמידים שאינם נזירים השתחוו אפיים ארצה לרגלי הבודהא והתיישבו בצד.
כאשר הבודהא הבחין שכל הנאספים התיישבו הוא פנה אל שאריפוטרא ואמר, “שאריפוטרא, אם תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, אלו הלובשים גלימות לבנות, ילמדו ויתרגלו את חמשת תרגולי תשומת-הלב ואת ארבע הזכירות, הם יגשימו ללא כל קושי את היכולת לשכון באושר כאן ועכשיו. הם לא ייפלו עוד לנתיבים של ‘אימה וייסורים’, ‘רוחות רפאים’, ‘חיות יצרים’, ונתיבים אחרים של סבל. גברים ונשים כאלו יגשימו מעלת ‘הנכנסים לזרם הנהר’, ולא יהיה בהם עוד פחד של ירידה לנתיבים אפלים. הם בדרך אל התעוררות נכונה, והם יצטרכו לחזור לעולמות של אלים או אנשים רק שבע פעמים נוספות לפני שהם יגשימו את החופש המושלם ואת הקץ לסבל”.
חלק ב’ – חמשת תרגולי תשומת-הלב
“שאריפוטרא, איך תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, אלו הלובשים גלימות לבנות, לומדים ומתרגלים את חמשת תרגולי תשומת-הלב ?”
 (1) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, נמנעים מהרג. הם שמים קץ להרג, והם משחררים את עצמם מכל כלי הנשק. הם לומדים לתרגל ענווה בפני אחרים, והם לומדים לתרגל ענווה בפני עצמם. הם מתרגלים אהבה וחמלה, והם מגינים על החיים כולם, אפילו על החרקים הקטנים ביותר. הם משרשים מתוך עצמם כל כוונה להרוג. בדרך זו תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, לומדים ומתרגלים את הראשון מבין חמשת תרגולי תשומת-הלב”.
(2) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, נמנעים מלקיחת דברים שלא ניתנו להם. הם שמים קץ ללקיחת דברים שלא ניתנו, והם נותנים בנדיבות ובשמחה, בלי לצפות לדבר בתמורה. נפשם בהירה – היא אינה מעורפלת על-ידי חמדנות או תשוקה. הם שומרים באורח-קבע על כנות שלמה, והם משרשים מתוך עצמם כל כוונה לקחת דברים שלא ניתנו להם. בדרך זו תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, לומדים ומתרגלים את השני מבין חמשת תרגולי תשומת-הלב”.
(3) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, נמנעים מהתנהגות מינית בלתי-נאותה. הם שמים קץ להתנהגות מינית בלתי-נאותה, והם מגינים על כולם – על אלה תחת חסותם של אביהם או של אימם, או גם של אביהם וגם של אימם; על אלה תחת חסותם של אחיהם או של אחותם; על אלה תחת חסותם של קרובי משפחתם בקשרי נישואין; על האישה, הבת, הבעל או הבן של אחרים; ועל אלה שנאנסו, אלה שנפגעו מתקיפה או מהתעללות מינית, או אלה שהיו פרוצות. הם משרשים מתוך עצמם כל כוונה להתנהג התנהגות מינית בלתי-נאותה. בדרך זו תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, לומדים ומתרגלים את השלישי מבין חמשת תרגולי תשומת-הלב”.
(4) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, נמנעים מאמירת דברים שאינם נכונים. הם שמים קץ לאמירת דברים שאינם נכונים. הם אומרים רק את האמת, והם שמחים מאוד לומר את האמת. הם תמיד שוכנים באמת והם אמינים לחלוטין, לעולם הם אינם מוליכים אחרים שולל. הם משרשים מתוך עצמם כל כוונה לומר דברים שאינם נכונים. בדרך זו תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, לומדים ומתרגלים את הרביעי מבין חמשת תרגולי תשומת-הלב
(5) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, נמנעים משתיית אלכוהול. הם שמים קץ לשתיית אלכוהול, והם משרשים מתוך עצמם את ההרגל של שתיית אלכוהול. בדרך זו תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, לומדים ומתרגלים את החמישי מבין חמשת תרגולי תשומת-הלב”.
חלק ג’ – ארבע הזכירות
“שאריפוטרא, איך תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, אלו הלובשים גלימות לבנות, מגשימים את ארבע הזכירות ושוכנים באושר כאן ועכשיו, בנינוחות וללא כל קושי?”
(1) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, מתרגלים לזכור בתשומת-לב את הבודהא, והם מתבוננים כך: “הבודהא הוא המורה הנעלה השוכן בעולם הדברים-כפי-שהם, הוא התעורר באמת ובתמים והוא אינו נצמד לדברים, הוא בעל הבנה ותרגול מושלמים, הוא עבר היטב אל מעבר לכל המכשולים, הוא מכיר ומבין היטב את העולם, הוא הגשים את המעלה הנעלה ביותר, הוא התגבר על כל החולשות והחסרונות, הוא מורם של אלים ואנשים, הוא הנעור, המכובד בעולם”.
“כאשר הם מתבוננים בדרך זו, כל התשוקות השליליות והמזיקות באות אל קיצן ועצב, חרדה או רגשות אחרים שאינם טהורים כבר לא מתגלים בליבם. עקב התבוננות זו בבודהא מחשבתם בהירה, הם חשים בשמחה, והם מגיעים אל הראשונה מבין ארבע הזכירות. הם שוכנים באושר כאן ועכשיו, בנינוחות וללא כל קושי”.

(2) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, מתרגלים לזכור בתשומת-לב את הדהרמא, והם מתבוננים כך: “הדהרמא היא התורה המבוארת על-ידי הבודהא במיומנות רבה, היא מובילה אל החופש המושלם, היא מרעננת ומרגיעה את אש הבערה של כל חסרון וחולשה, היא בעלת ערך רב, היא שייכת לכאן ולעכשיו”.
“כאשר הם מתבוננים בדרך זו, כל התשוקות השליליות והמזיקות באות אל קיצן ועצב, חרדה או רגשות אחרים שאינם טהורים כבר לא מתגלים בליבם. עקב התבוננות זו בדהרמא מחשבתם בהירה, הם חשים בשמחה, והם מגיעים אל השניה מבין ארבע הזכירות. הם שוכנים באושר כאן ועכשיו, בנינוחות וללא כל קושי”.
(3) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, מתרגלים לזכור בתשומת-לב את הסנגהא, והם מתבוננים כך: “הסנגהא היא הקהילה הנעלה של הטאטהאגאטא, היא הולכת בדרך אל הטוב, היא הולכת בדרך הישר, היא פונה על עבר הדהרמא, היא חיה את התורה בדרך ראויה ונאותה. בקהילה זו ישנם ארבעה זוגות ושמונה דרגות – ארהאטים מושלמים ואלו המגשימים מעלת ארהאט, שאינם חוזרים ואלו המגשימים מעלת ‘אין חזרה’, החוזרים פעם אחת ואלו המגשימים מעלת ‘חזרה אחת’, והנכנסים לזרם הנהר ואלו המגשימים מעלת ‘הנכנסים לזרם הנהר’. הקהילה הנעלה של הטאטהאגאטא הגשימה בהצלחה את תרגול כללי ההתנהגות הנאותה, ריכוז והבנה, ויש בה חופש והשקפה חופשיה. היא ראויה לכבוד, להוקרה, ולקבלת מנחות ותמיכה. היא שדה נפלא של מעלות עבור החיים כולם”.
“כאשר הם מתבוננים בדרך זו, כל התשוקות השליליות והמזיקות באות אל קיצן ועצב, חרדה או רגשות אחרים שאינם טהורים כבר לא מתגלים בליבם. עקב התבוננות זו בסנגהא מחשבתם בהירה, הם חשים בשמחה, והם מגיעים אל השלישית מבין ארבע הזכירות. הם שוכנים באושר כאן ועכשיו, בנינוחות וללא כל קושי”.
(4) “תלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, מתרגלים לזכור בתשומת-לב את תרגולי תשומת-הלב, והם מתבוננים כך: “תרגולי תשומת-הלב הם הדרך לחיים טובים, אין להם כל חסרונות או פגמים, הם טהורים ואיתנים. הם עוזרים לנו לשכון בעולם הדברים-כפי-שהם, ובדרך הטבע, הם אינם מרמים. המתרגלים הנעלים תמיד מעניקים להם שבחים, מקבלים, מתרגלים, ושומרים אותם”.
“כאשר הם מתבוננים בדרך זו, כל התשוקות השליליות והמזיקות באות אל קיצן ועצב, חרדה או רגשות אחרים שאינם טהורים כבר לא מתגלים בליבם. עקב התבוננות זו בתרגולי תשומת-הלב מחשבתם בהירה, הם חשים בשמחה, והם מגיעים אל הרביעית מבין ארבע הזכירות. הם שוכנים באושר כאן ועכשיו, בנינוחות וללא כל קושי”.

חלק ד’ – התעוררות נכונה
“שאריפוטרא, זכור שתלמידות ותלמידים של הבודהא, אלו שאינם נזירים, אלו הלובשים גלימות לבנות, כאשר הם מתרגלים בדרך זו הם לא ירדו עוד לנתיבים של ‘אימה וייסורים’, ‘רוחות רפאים’, ‘חיות יצרים’, או לנתיבים אחרים של סבל. הם כבר הגשימו את מעלת ‘הנכנסים לזרם הנהר’, והם לא ייפלו עוד לנתיבים של חולשות וחסרונות או של מעשים מוטעים. הם נכנסו לזרם הנהר והם אינם יכולים אלא ללכת בדרך אל התעוררות נכונה. הם יצטרכו לחזור לעולמות של אלים או אנשים רק שבע פעמים נוספות, לפני שהם יגיעו אל החופש המושלם ואל קץ הסבל”.
באותו הזמן, המכובד בעולם סיכם את דבריו בפסוקים אלו:
“אנשים נבונים החיים חיי משפחה,
המבקשים להמנע ממקומות של ייסורים ואימה נוראה,
צריכים לקבל ולתרגל את התורה הנכונה והנפלאה
כדי לשים קץ לנתיבים של סבל וחשכה”.
“הם לומדים ומתרגלים, הם מתעמקים בתרגול:
הם נמנעים מהרג ומפגיעה בחיים,
הם נמנעים מלקיחת דברים שאינם ניתנים,
הם מדברים בכנות על הדברים כפי שהם”.
“הם נמנעים מהתנהגות מינית בלתי-נאותה –
הם נאמנים לבני-זוגם.
הם נחושים בדעתם להיות בריאים בגופם ובנפשם –
הם נמנעים מצריכת רעלים”.
“הם תמיד זוכרים בתשומת-לב את שלוש אבני-החן:
הבודהא, הדהרמא והסנגהא.
הם זוכרים בתשומת-לב גם את חמשת התרגולים –
שלום בליבם, הם חופשיים ושמחים”.
“הם מתרגלים נתינה בנדיבות,
הם מטפחים גן של אושר,
הם הולכים בדרך ההתמרה,
בדרך אל החופש ואל התעוררות נכונה”.
“הקשב עמוקות, שאריפוטרא, התבונן היטב בעדר השוורים:
ישנם שוורים לבנים, צהובים, שחורים ואדומים,
ישנם שוורים חומים עם כתמים,
וישנם אחרים, אפורים כמו יונים”.
“יכולתם של השוורים לשאת מטען קובעת את ערכם,
ללא תלות בצבעם או במקום הולדתם:
השוורים הבריאים והחזקים מושכים במרץ את העגלה,
במסעות מרובים הם מביאים לתועלת ולברכה”.
“בעולם הזה ישנם כוהנים, לוחמים, מלומדים, סוחרים ואומנים,
אבל בעלי המידות הטובות מתרגלים
את חמשת תרגולי תשומת-הלב הנפלאים:
כמו הבודהא, את החופש המושלם הם מגשימים”.
“אין כל צורך או תועלת באפליה
לפי מעמד או מוצא:
הגשת מנחה לבעלי המידות הטובות
מביאה להגשמת אושר נפלא”.
“הגשת מנחה לחסרי מידות טובות,
חסרי תובנה ותבונה
שאין ביכולתם לעזור לאחרים,
מביאה לפירות מעטים”.
“תלמידות ותלמידים של הבודהא
מתרגלים בדרך אל הבנה נכונה,
והם מטפחים שורשים איתנים:
בכל לידה חדשה הם תמיד מאושרים”.
“הם חוזרים לעולמות של אלים או אנשים
לא יותר משבע פעמים,
הם משתחררים לחופשי ומגשימים נירוואנא,
הם מתמירים את כל סבלם לטהרה ושמחה”.
כך לימד הבודהא. הנזיר הנכבד שאריפוטרא וכל הנזירות והנזירים האחרים, יחד עם אנאתאפינדיקא וחמש מאות התלמידות והתלמידים האחרים, אלו שאינם נזירים, אלו הלובשים גלימות לבנות, כולם שמעו את תורתו של הבודהא, ושמחו לתרגלה וליישמה.
Upasaka Sutra, Madhyama Agama 128
(the Discourse on the White-Clad Disciple)