בארדו טודרול צ’אנמו – ספר המתים הטיבטי

א. בארדו טודול צ’נמו

התרגום המילולי של “בארדו טודול צ’נמו”, המכונה לפעמים גם  “ספר המתים הטיבטי” הוא: “הגאולה/ השחרור באמצעות שמיעת (התורה הגדולה) של הבארדו” (מצבי מעבר).

זהו טקסט הכולל מיקבץ של הוראות מפורטות, שלפי המסורת מקורם הוא פאדמאסאמבהווה (מי שהביא את הבודהיזם לטיבט במאה השמינית לספירה) והגיעו כ”טרמה” (“אוצר”- כתבים שהוטמנו על ידי מחבריהם, נשמרו במשך מאות שנים ורק אז נתגלו).

תהליך המוות והלידה מחדש מוצג בטקסט זה כשלושה שלבי מעבר (באר-דו), אשר נמצאים בהתאמה ל”שלושת גופי הבודהה” (טרי-קייה):

(1) הבארדו של רגע המוות (הנמצא בהלימה עם דהרמה-קייה) – שבו מופיע אור לבן מסנוור עיניים.

(2) הבארדו של המציאות העליונה/המוחלטת (הנמצא בהלימה עם סאמבהוגה -קייה) – שבו אורות בחמישה צבעים שונים מופיעים בצורה של מנדלה, ואשר נובעים מחמשת “משפחות הבודהה” (“בודהה-קולה” – האספקטים הבסיסיים/הארכיטיפים של תכונות הבודהה).

(3) הבארדו של הלידה מחדש /ההתהוות (הנמצא בהלימה עם נירמאנה קייה) שבו אורות בעוצמה נמוכה יותר מופיעים, בהתאמה ל”ששת מישורי הקיום” (בהאווא צ’אקרה).

בכל אחד משלושת השלבים הללו קיימת עבור האדם האפשרות של היווכחות בטבע האמיתי של תודעתו והשגת שחרור (נירוואנה), בעזרת שמיעת ההוראות המתאימות והביצוע שלהן.

במרוצת השנים, נוצר גם טקס מורכב של ליווי הנפטר הכולל חלקים שונים כמו דקלומים, שירה והקראות אשר מתארות לנפטר, בין יתר הדברים, את תהליך המוות, הופעת האורות של הבארדו השונים וכן טכניקות לאיתור מקום נאות להיוולדות מחדש.

תהליך המיתה מוצג ב”בארדו טודול צ’נמו” כתהליך הדרגתי של התפרקות חמשת המצרפים (קאנדהא) הפסיכו-פיזיים, אשר מרכיבים את תחושת העצמי / אני / ישות שלנו.

עם נפילתה של המציאות החיצונית, מגיע הבארדו של רגע המוות, שבו הטבע האמיתי של התודעה נחווה כאור לבן ומסנוור.

אם האדם המת לא מצליח להזדהות עם חוויה זו, הוא נופל למצב של חוסר הכרה במשך שלושה או ארבעה ימים, שבמהלכם נוצר מה שמכונה “גוף התודעה”, שהוא הנושא של החוויה שתגיע אחר כך.

בבארדו הבא, של המציאות העליונה (דהארמאטא), שאורכת 14 ימים, התודעה מבחינה בצורות של 42 ישויות שלוות ו- 58 ישויות זועמות (שהן ביטוי של ארכיטיפים/ תכונות שונות). אלו מופיעות כפרישה של מנדלה . תיאור מפורט של אלו בבארדו טודול הינו אפשרי בזכות תרגול (סאדהאנה) אשר מקיף את כל טווח הרגשות האנושיים כדי להעביר את החוויה הזו.

ריקות מיוצגת על ידי הישויות השלוות וזוהר או שקיפות מיוצגים על ידי הישויות הזועמות.

במידה וגוף התודעה נכשל גם כאן בזיהוי אורות אלו כהשתקפות עצמית , אזי מתחיל כאן הבארדו של הלידה מחדש, שאורכו 21 ימים.

במהלך שלושת השבועות הראשונים של מצב זה, התודעה חווה את פעולות העבר שלה (קרמה) ובהתאם להתפתחות התהליך, מתכוננת לתהליך החיפוש, שמתבצע במהלך שבעת הימים האחרונים, ללידה באחד מששת מישורי הקיום.  

ב. בארדו- מצבי מעבר (פירוט)

כאמור, בארדו מתורגם כ”מצבי מעבר” או “מצבים שבין לבין” ומתייחס לחיבור ולמעברים שבין החיים, המוות והלידה מחדש של האדם (אותו שטף פסיכו פיזיקאלי שאנו רגילים לכנות “ישות”, “אני”,  או “אינדיבידואל”).

זרם הואג’ראייאנה לקח מושג זה הלאה וביטויו הידוע ביותר הוא בטקסט של “בארדו טודול” (המכונה לעתים בטעות “ספר המתים הטיבטי”), שבו מוזכרים שישה מצבי בארדו, אשר מתייחסים למצבי תודעה שונים שאדם יכול להימצא בהם:

(1) בארדו של הלידה

(2) בארדו של חלום (במצב חלימה) 

(3) בארדו של מדיטציה (במצב מדיטציה של ריכוז גבוה- דהייאנא/ ג’האנא)

(4) בארדו של המוות

(5) בארדו של המציאות המוחלטת (דהארמאטא) 

(6) בארדו של לידה  מחדש

שלושת הראשונים (1-3) הינם מצבי תודעה מובחנים (אשר מכונים מצבי תודעה “מושעים”, כדי לציין את ההבדל בינם ובין “תודעה רגילה” ) שאנו מכירים מחיי היום יום שלנו.

לעומתם, שלושת האחרונים (4-6 שהוזכרו כבר למעלה) מתייחסים לתהליך שאורכו  49 ימים אשר מתרחש מרגע המוות ועד ללידה מחדש