מלכת היופי

“דמיינו, נזירים, כי המון רב מתקהל יחדיו, ואומר ‘מלכת היופי! מלכת היופי!’ ודמיינו שאותה מלכת יופי מיומנת מאד בשירה ובריקוד, כך שהמון גדול אף יותר מתקהל ואומר ‘מלכת היופי שרה! מלכת היופי רוקדת!’.
אז מגיע אדם, משתוקק לחיים וירא מהמוות, משתוקק לתענוגות ומתעב את הכאב. והם אומרים לו ‘ראה, אדוני, עליך לקחת קערה זו המלאה עד גדותיה בשמן ולשאת אותה על ראשך בין ההמון הרב לבין המלכה היפה. אדם עם חרב שלופה יעקוב אחריך, וברגע שתשפוך ולו טיפה של שמן, יערוף את ראשך לאלתר’. כעת, מה אתם חושבים, נזירים: האם אדם זה, לא ישים לב לקערת השמן, וייתן לדעתו להיות מוסחת ממנה?
‘לא, מכובדנו’.
‘המשלתי לכם משל זה על מנת להעביר מסר, והוא: הקערה המלאה שמן עד גדותיה מסמלת תשומת לב השרויה בגוף. וכך עליכם לאמן את עצמכם: ‘אנו נפתח תשומת לב השרויה בגוף. אנו נתמיד בה, ניתן לה את המושכות ונשתמש בה כבסיס, נקרקע אותה, נייצב אותה, נגבש אותה, וניקח אותה על עצמנו כהלכה’. כך עליכם לאמן את עצמכם.”