הבודהה אומר דברים מאוד משונים על שיחרור

כשממש קוראים את הקאנון הפאלי מגלים שיש בו דברים משונים מאוד. על פי המסורת כמובן מדובר על מה שאמר הבודהה, אבל לפעמים זה פשוט לא יכול להיות. הקטע הבא הוא לדעתי כזה. ההסבר למטה, אבל קודם כל המקור:
שחרור
מתוך סמיוטה ניקאיה
הכרך הראשון, סוטנטה 2
כך שמעתי: פעם אחת שהה המבורך בסוואטי, בג’טהוונה בגן של אנאטפינדיקה. אז, באשמורת הלילה יצור שמימי אחד בעל יופי בלתי רגיל האיר חלק גדול מג’טהוונה והתקרב אל המבורך. אחרי שהתקרב הוא ברך אותו ונעמד בהסבה.
אמר היצור השמימי למבורך:
– רעי, האם אתה יודע את השחרור של היצורים החיים?
– אדוני, אני יודע את השחרור של היצורים החיים. 
– אבל רעי כיצד בדיוק מתרחש השחרור של היצורים החיים?
[המבורך אז השיב:]
על ידי השמדת השמחה וההתהוות
על ידי הכחדת התפיסה והתודעה
על ידי הפסקת ההרגשות
אתה נהיה שליו
ככה בדיוק אני מבין את שחרור היצורים החיים.
אז מה קורה כאן? היצור השמימי כביכול שואל את הבודהה על המטרה הסופית והעליונה של הפרקטיקה הבודהיסטית: שחרור. המילה היא נימוקקה, שהיא דומה אטימולוגית למוקשה ההינדית ומקבילה בבודהיזם לנירוונה (ניבנה). “הבודהה”, בלי למצמץ, טוען שהדבר הזה מושג כאשר התפיסה והתודעה והרגשות וההתהוות מפסיקים. במילים אחרות, מדובר במוות או במקרה שאתם רוצים לתת לטקסט הנחה, מדובר בחוסר הכרה מוחלט.
אבל זה כמובן לגמרי לא מתאים לכל מה שכתוב בהמון מקומות אחרים ומקובל באופן עקרוני על כל הבודהיסטים: בשביל לחוות נירוונה אתה צריך להיות בהכרה. זה משהו שקורה לך כשאתה חי ער נושם ומודע, ואתה אז מודע לזה שהבנת את מה שהיית צריך להבין.
הפרשן של הטקסט (בודהגהוסה, כאלף שנים אחרי הבודהה) טוען שלא מדובר ממש על השמדה של התודעה וכולי, אלא רק על השמדה של פירות הקארמה שנובעים מפעילות של התודעה. זה כמובן מאוד הגיוני, ומתאים לסכולסטיקה הבודהיסטית, אבל לגמרי לא מוזכר אפילו ברמז בטקסט המקורי.