מפגש מקוון בסדרת מפגשי שבילים רבים – דהרמה אחת: כולם מדברים על חמלה – לאן נעלמה החוכמה

משתתפים: הנזיר קארצון (יקי פלט) טלי הלמן מור, ד״ר אסף פדרמן, ד״ר אסף סטי אלבר

מנחים: אבי פאר ואילן לוטנברג

“אומרים שכמו שציפור זקוקה לשתי כנפיים..” (רובינה קורטן)

אומרים שכמו שציפור זקוקה לשתי כנפיים, גם אנחנו זקוקים לחוכמה וגם לחמלה. הכנף הפנימית של התרגול שלנו היא חוכמה, והכנף החיצונית היא חמלה. זוהי כנף הפעולה, הכנף הפוליטית, כנף העבודה החברתית.

כשאתם עובדים על התודעה שלכם, אתם מפתחים את הכנף המדיטטיבית, החוכמה. ככל שתעשו זאת יותר, כך תפחיתו את האשליות שלכם, תגדילו את התכונות החיוביות שלכם ותגבירו את תחושת האושר שלכם. לכן, תגבירו את תחושת החיבור שלכם, ובהכרח, אין לכם ברירה אלא להוציא את עצמכם החוצה כדי להועיל לאחרים.

ציפור זקוקה לשתי כנפיים. לא מספיק לנו רק תרגול פנימי. הוא חייב להיות חיצוני. זהו תוצר בלתי נמנע של התרגול שלנו אם אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך.

במהלך השנים, בשיח הציבורי והחינוכי, מושג החמלה הפך למרכזי ומוכר כמעט לכולם. כולם מדברים על חמלה – על לתת, לעזור, לפעול למען אחרים – אך לעיתים נדמה שהחוכמה, הכנף הפנימית של התודעה, נשכחת או מקבלת מקום משני.

הדרך הבודהיסטית מציעה לראות את החוכמה והחמלה כזוג בלתי נפרד:

• חוכמה היא התבוננות פנימית, הבנה עמוקה של טבע המציאות ושל הדפוסים המנטליים שלנו. היא מאפשרת לנו להבחין בין מה שמועיל לנו ולסובבים אותנו לבין מה שמוביל לאשליות ולסבל.
• חמלה, לעומת זאת, היא הכוח שמוביל אותנו לפעולה בעולם – היא מאפשרת להוציא את החוכמה החוצה ולהפוך אותה למעשים ממשיים, לתרומה ולשיפור מציאותם של אחרים.

חוכמה ללא חמלה נשארת תיאוריה, ידיעה שמושגת רק בתוך הראש; חמלה ללא חוכמה עלולה להיות “חמלה של טיפשים”, מעשית אך לא מבוססת, ולעיתים אף מזיקה.

במפגש זה נחקור כיצד לשלב את החוכמה והחמלה באופן מאוזן, כך שכל פעולה נובעת הן מהבנה פנימית עמוקה והן מרצון כן להיטיב עם האחרים. נבחן דרכים מעשיות לפיתוח שתי הכנפיים: חוכמה – דרך התבוננות ומדיטציה, וחמלה – דרך מעשים בעולם החיצוני, תוך שמירה על כוונה נכונה והבנה עמוקה של ההקשרים.

המפגש מזמין אותנו לחשוב מחדש: כשכולם מדברים על חמלה, לאן נעלמה החוכמה – ואיך ניתן לשלב ביניהן כדי ליצור תודעה שמסוגלת “לעוף” כמו ציפור חופשיה.