בודהה שאקיאמוני

מאה חמישית לפנה”ס (בערך); ידוע גם כסִידְּהַתַּה גוֹטַמַה (ס. סִידְּהַארְתְהַה גַאוּטַמַה) וכשַאקְיַמוּנִי (החכם משבט השאקיה); דמות המופת של מסורת הבודהיזם ומכוננה; מורה דרך לפתרון הסבל

בּוּדהָה שַאקיאמוּני (סנסקריט, (Buddha Sakyamuni – דמותו ההיסטורית של גַאוּטַמָה סידהַארתָה, בן המאה השישית לפנה”ס (563–483 לפנה”ס). אביו היה מלך שבט שַאקיָה שבצפון הודו. הוא חי בארמון המלכות, נישא ונולד לו בן. מתוך התבוננות בדברים הבין את טבעם של מעגלי הקיום – מחזורי הכאב והסבל של הלידה, המחלות, ההזדקנות והמוות – ובגיל 29 עזב את משפחתו ואת חיי הרווחה שבארמון ויצא למסע חיפוש רוחני אחר הדרך להשתחרר ממעגלי הקיום. בגיל 35, מקץ שש שנות לימוד אצל טובי המורים בני זמנו, תרגולים סגפניים ומדיטציות עמוקות, השיג הארה בבּוֹדגאיָה ומאז כונה בּוּדְהָה (הנֵיעוֹר) שַאקיאמוּני (החכם משבט השאקיה). המשיך ללמד את משנתו עד שעבר מן העולם בגיל 80.