מדיטציה מונחית לעבודה עם כאב

(ניתן לקרוא בקול איטי לחבר או בשקט לבד)
מצא תנוחה נוחה ועצום את העיניים. מקד את תשומת לבך ברמת התחושה של הגוף.
תן לעצמך לחוש את כל מה שנמצא שם.
חוש את הכלי. חוש את החומר, שממנו הוא עשוי. חוש את משקל הראש, כשהוא מתאזן מעל הצוואר. חוש את מערכת השרירים של הצוואר, את חוזקה, את עובייה ואת ממשותה. חוש את עצמות הכתפיים הארוכות ואת השקעים שמתוכם יוצאות הזרועות.
חוש את כובד משקלן של הזרועות, כשהן נחות לצדי הגוף. חוש את ידיך. חוש את גווך. את עוביו, את כובדו. חוש את הגשמיות של הגוף.
חוש את הישבן, שנח על הכרית או הכיסא. חוש את נקודת המגע, כיצד הוא תומך בכובד משקלך. חוש את כוח המשיכה, שחל על הצורה הגשמית הזאת.
אל תיאחז בתחושה. רק תן לתחושות להיקלט, כשהן עולות מתוך הגוף הזה שבו אתה שוכן.
היפתח לתחושה של הרגליים, לעוביין, לכובד משקלן. חוש את מוצקות הגוף. את הרגליים. את האדמה. את המוצקות. את המשקל.
חוש את התחושות שעולות פה ושם בכפות הידיים, בעורף, בישבן, בסוליות כף הרגל. העקצוץ. הרטט. החום. תחושות רבות שעולות פה ושם.
חוש את התחושות האלה ושים לב שהן נקלטות, כביכול, על ידי משהו עדין יותר מהצורה הכבדה הזאת. משהו קל יותר. נראה, שהמודעות עצמה חווה את התחושות האלה בגוף המוצק, היא שקולטת את העקצוצים והריטוטים.
חוש את הגוף הקליל יותר של המודעות בתוככי הכלי הכבד.
חוש בתוככי הגוף הכבד את הגוף הקליל, שקולט את כל החוויות שחודרות מבעד לחושים. הוא קולט את הקול כשמיעה, הוא חווה את האור כראייה, הוא טועם ומכיר את החיים כפי שהם נחווים.
היכנס לגוף הקליל של המודעות.
ראה, כיצד כל נשימה שחודרת לגוף הכבד, נקלטת כתחושה על ידי הגוף הקליל. כל נשימה שחודרת לגוף הכבד, נושאת בחובה את הקלילות, שומרת על האיזון שמאפשר לגוף המודעות הזה להיוותר על כנו.
חוש כיצד כל נשימה שומרת על הקשר הזה.
הנח למודעות להתייצב בדריכות מרובה, בזהירות מרובה, בכל נשימה, בעת השאיפה, ובעת הנשיפה. חוש את המגע שבין הגוף הכבד והגוף הקל. חוש, כיצד כל נשימה נושאת את הגוף הקל, מאזנת מבפנים.
חווה כל נשימה: חוש את מהלך החיים בתוך הגוף.
רק מודעות ותחושה. בכל נשימה. חוש את האיזון העדין, מרגע לרגע, כתחושה. כמודעות עצמה.
נשום כל נשימה כאילו היתה האחרונה.
חווה כל שאיפת אוויר כאילו לעולם לא תבוא אחריה אחרת. כל נשימה היא הנשימה האחרונה.
כל נשימה מסתיימת ללא נשימה חדשה בעקבותיה. הנשימה האחרונה. הקשר בין הגוף הכבד לגוף הקל נגדע.
קץ החיים. הנשימה האחרונה.
השתחרר. אל תיאחז בה. הרפה מכל נשימה ותן לה להימוג באופן סופי ולעולמי עולמים. אל תיצמד לנשימה הבאה.
השתחרר. תן לעצמך למות. אל תיאחז. אל תיצמד לחיים.
השתחרר בעדינות. בצורה חלקה. השתחרר מהכול. תן לכול לרחף בחופשיות.
תן לעצמך למות.
כל נשימה נעלמת. כל מחשבה נמוגה בחלל. אל תיאחז. השתחרר אחת ולתמיד. השתחרר מהפחד. השתחרר מהערגה.
תן לעצמך למות. היפתח אל המוות. אין במה להיאחז. הכול עבר. מות בעדינות אל תוך הרגע.
אל תיאחז בדבר. רק תן לעצמך למות.
השתחרר מהמחשבות. השתחרר אפילו ממושגי המוות והחיים. השתחרר לגמרי ובבת אחת. השתחרר בעדינות אל תוך המוות.
המשך כעת. גווע בעדינות אל תוך האור. רחף בחופשיות מתוך הגוף הכבד הזה, משוחרר ממחשבות. הגוף הזה כל כך כבד. כל מחשבה כל כך כבדה. עכשיו לך מעבר לזה. רחף בחופשיות. לגמרי מעבר, לגמרי חופשי.
בלב פתוח. השתחרר מכל הדברים שמושכים אותך, שמעכבים אותך. השתחרר מהשם שלך. השתחרר מהגוף שלך. השתחרר מהתודעה שלך. רחף בחופשיות. מעבר להיאחזות, מעבר להיצמדות. תן לעצמך למות עכשיו.
אל פחד. אין במה להיאחז. מרגע לרגע, הגוף הקליל הוא חופשי כעת. המשך הלאה. המשך בעדינות אל תוך האור. חופשי מהגוף הדחוס הזה. חופשי מהגלגול הזה.
השתחרר אל תוך האור. אל תוך הנוגה הטהור והפתוח של טבעך המקורי. רק מרחב. רק מרחב מרחף בחלל.
השתחרר לחלוטין. גווע בעדינות אל תוך האור.
רק אור מרחף בחלל הרחב. רחף בחופשיות בחלל האינסופי.
השתחרר מהידע שלך. השתחרר מאי-הידיעה שלך. כל מה שעולה בדעתך הוא ישן. כל מחשבה אינה אלא מחשבה ישנה. אין במה להיאחז כעת. רק התודעה הצלולה שנמוגה בשערי הלב הפתוחים. סוף סוף בן חורין.
רק המודעות הנמוגה אל תוך האור. האור שחווה את עצמו בתוך עצמו.
חלל בתוך חלל. אור בתוך אור.
הכול נעלם. הכול מעבר לנעלם. אין בפנים. אין בחוץ. רק הוויה. רק הוויה אינסופית בחלל האינסופי.
היפתח לזה. רחף חופשי מהגוף, חופשי מהתודעה. תן לעצמך לגווע אל תוך החלל הטהור.
היעלם מעבר לדחיסות הגוף והמחשבה. גווע אל תוך האור הפתוח לרווחה של טוהר מהותך.
חלל רחב. ללא גבולות. רק הוויה מרחפת בחופשיות במרחב.
חלל אינסופי פתוח. חלל אינסופי נרחב.
ומתוך החלל חסר הצורה מתקרב משהו בעדינות, ראה אותו.
הבט בכל נשימה מתקרבת כאילו באה ממרחק רב. הבט כיצד היא נכנסת לגוף.
כל נשימה היא הנשימה הראשונה. כל שאיפת אוויר היא הנשימה הראשונה בחיים. כל נשימה חדשה לגמרי.
לידה.
ההכרה חווה שוב את הגוף. חלל בתוך חלל.
מודעות טהורה שבה לשכון בצורה הטהורה. נולדת מחדש.
המודעות ממשיכה, מרגע לרגע, כאז-כן עתה. שבה וחווה את נשימת החיים בגוף.
הקלילות שבה ומחקה בעדינות את הצורה הכבדה. היוולדות מחדש פעם נוספת כדי להגשים את הקארמה. כדי ללמוד את שיש ללומדו, כדי לחלוק את שיש לחלוק. להיות בדברים כפי שהם.
אין מוות. אין לידה. אין חיים. רק הוויה. בתוך הגוף. מחוץ לגוף. רק הוויה. הצורה חסרת הצורה שבתוך הצורה.
אין חיים. אין מוות. רק עכשיו. רק זה.
כל רגע חדש.
היכנס לכל רגע בערנות מלאה. כל רגע הוא כה יקר. כל מה שיש. כל מה שיהיה תמיד.