תרגול מדיטציה בהליכה

זכרו שזהו תרגול בתשומת לב וברגיעה, ולאו דווקא תרגול הליכה מיוחדת. אין אתם צריכים ללכת בצורה מיוחדת. אין צורך בשיווי משקל מיוחד, או בחינניות מיוחדת. סתם הליכה פשוטה. אולי הקצב איטי מהרגיל, אך מלבד זאת – הליכה שגרתית.
התחילו ללכת קדימה. שימרו על עיניים פקוחות כדי שתישארו בשיווי משקל. לעיתים קרובות אני מתחילה בקצב הליכה רגיל, של טיול, ומצפה שהמטרה המוגבלת של ההליכה, והקביעות החוזרת על עצמה, יגרמו לגוף שלי להאט את הקצב באופן טבעי. ההאטה מתרחשת מעצמה. אני חושבת שהיא מתרחשת מפני שהתודעה, שיש לה פחות גירויים לעבד, עוברת להילוך איטי יותר. סביר להניח שדחף החמדנות, שתמיד מחפש משהו חדש לשחק בו, נכנע, כשהוא מבין שאתם מתכוונים ברצינות לא ללכת לשום מקום.
בקצב של טיול: ״צעד… צעד… צעד… צעד… הזרועות נעות… הראש נע… מחייכים… מתבוננים… עוצרים… מסתובבים… ציוץ ציפורים… צועדים… צועדים… מעניין מה השעה… מחשבה שזה משעמם… צועדים… צועדים… מניעים את הזרועות… מרגישים שחם… מרגישים שקריר… שמחים שנמצאים בצל… מחליטים להישאר בצל… מחייכים… צועדים…״
לאט זה לא יותר טוב ממהר. זה רק אחרת. הכל משתנה, ללא תלות בקצב, וחוויה ישירה של הארעיות יכולה להתרחש כשאתם מטיילים כמו גם כשאתם צועדים במתכוון ולאט. ההנחייה להגבלת המהירות בהליכה בתשומת לב אומרת לבחור במהירות בה סביר יותר שתצליחו לשמור על תשומת הלב. תגבירו או תאטו לפי הצורך.
כעת, נסו מחזור של מדיטציה בהליכה. התחילו בשלושים דקות. אם יש לכם קוצב-זמן בעל צליל נעים, הפעילו אותו והתחילו. אם לשעון שלכם יש שעון-מעורר, תוכלו להשתמש בו כבקוצב-זמן. כשאתם הולכים, ציינו לעצמכם כמה פעמים מתעורר הדחף לבדוק מה בשעה. אל תעשו זאת. פשוט תצעדו. כך, בנוסף לנינוחות ולתשומת הלב, אתם מתרגלים גם וויתור, שמהווה גורם בסיסי בהתעוררות.