שבעת גורמי ההתעוררות

כריסטינה פלדמן (Christina Feldman) היא מהמייסדים של מרכז המדיטציה Gaia House באנגליה. מ-1976היא מלמדת ומנחה ריטריטים של מדיטציית תובנה ברחבי העולם. משמשת  מורה בכירה ב-IMS (Insight Meditation Society) ב-Barre, מסצ׳וסטס.

* * *

ג’איה (קארן) רודגרד (Jaya Karen Rudgard) הוסמכה ב-1996 כנזירה במסורת נזירי היער הצפון תאילנדי במנזר אמרוואטי באנגליה, ולאחר מכן הוכשרה כמורה במרכז המדיטציה Spirit Rock שבקליפורניה. מלמדת ומעבירה ריטריטים באנגליה וברחבי העולם.

* * *

כריסטינה פלדמן: התעוררות היא שאיפה נאצלת, אך הדרך אינה קלה. יש רגעים של שמחה אמיתית, חגיגה והכרת טובה, ויש רגעים של ספק וייאוש. אך אנו מקבלים בברכה את האתגר לפרוץ מתוך חיים המוּנעים על-ידי הרגל וכפייתיות אל דרך של הוויה ונוכחות בחיים האלה, שבה אנו פורחים, יצירתיים ומעורבים, ובה אנו מרגישים חופשיים. אם כך, מי הם בעלי הברית במסע הזה התומכים בנו ומזינים אותנו, ומטים את הלב להתעוררות?

כאן עלינו לפנות למילה בפאלי בּוֹגְ’הַנְגָה (bojjhanga), מילה שמתארת את שבעת האיברים, הגורמים או התומכים בהתעוררות. ה-“bo” שבמילה bojjhanga נגזר מ-“bodhi”, ערות או שחרור, ו-“anga” נגזר מהתרגום בפאלי ל”איברים”. איברים או גורמים אלה מתארים איכויות או יכולות שכבר יש לנו. הם מצויים בהכרה שלנו; הם זרעים של מציאות אפשרית שאנו נקראים להזין, לזהות, להעריך ולחזק. בכתבים המוקדמים, האיכויות האלה נקראות עושר פנימי או שבעת האוצרות שמגינים עלינו מפני כאב ומצוקה, במקום המטים את הלב להתעוררות.

הבודהה אמר שכאשר מטפחים את שבע האיכויות האלה ומביאים אותן לידי מימוש, הן משחררות את התודעה ואת הלב מכל הצורות של שעבוד וסבל, והן מטות את התודעה אל עבר שחרור או נירוונה. אם נשאל את עצמנו איך נראית תודעתו של הבודהה, על-פי ההבנה שלי תודעתו של הבודהה ספוגה בשבע האיכויות האלה.

תרגול פעיל

ג’איה רודגרד: אחד הדימויים שבהם השתמש הבודהה כדי לתאר את גורמי ההתעוררות הוא של המים בהימלאיה הגבוהה שנאספים בבריכות ואז זורמים לתוך פלגים ולתוך נהרות ובהדרגה מטה לכיוון האוקיינוס. באותו אופן, כאשר אנו מפעילים איכויות אלו, התודעה מתחילה באופן טבעי להמיס את דפוסי הסבל ומטה אותנו לכיוון של שחרור והבנה. ואכן, יש המתייחסים לעיתים לגורמי ההתעוררות כאל “נוגדי המכשולים”. באופן כלשהו תרגול האיכויות הללו מהווה למעשה תרופת נגד ודרך אל מחוץ לתבניות הקשות יותר, הגורמות סבל, של התודעה.

כשנפגשתי בפעם הראשונה עם תרגול הדהרמה, חשבתי שעלי לעמול קשה כדי להתגבר על המכשולים לפני שאוכל להתפנות למה שהיה מהנה יותר. למעשה, אנחנו יכולים לתרגל מהרגע הראשון – להתחיל באיכויות המעודדות האלה של התודעה. טיפוחן גורם לנו להרגיש טוב והן אכן מתקשרות לדרך שבה תיאר הבודהה את דרכו: יפה בתחילתה, באמצעה ובסופה. הפירות הם מיידיים. איננו צריכים לחכות לאיזו התגלות סופית, אלא יכולים למעשה להתחיל לטעום את טעם ההתעוררות כשאנו הולכים לאורך הדרך.

אני אוהבת מאוד את הדגש של כריסטינה על משמעות השורש של בוג’הנגה כאיברים של התעוררות. האיברים הם מרכיבים שאנו משתמשים בהם כדי ללכת. זהו תרגול שאנו יכולים להיות פעילים בו ולבצע אותו. במובנים מסוימים, רשימה זו של גורמים היא למעשה רשימה של הוראות תרגול או כלים שאנו יכולים להוציא מארגז הכלים שלנו ולהשתמש בהם בחיי היום-יום.

מתנת תשומת הלב

כריסטינה פלדמן: בכל רגע בחיינו, בכל רגע של התנסות, אנחנו תמיד מתרגלים משהו. לפעמים אנחנו מתרגלים את ההרגלים שלנו, ולפעמים אנחנו מתרגלים באופן מכוון יותר את טיפוח האיכות שמשחררת אותנו מהרגל. כפי שניסח זאת הבודהה, הדבר שאנו חושבים עליו לעיתים קרובות ועסוקים בו – לשם נוטה התודעה שלנו.

אחת המתנות הגדולות ביותר של תשומת הלב היא ההבנה שיש לנו אפשרות לבחור באיכות של תשומת הלב שאנו מפתחים והיכן למקם את אותה תשומת לב. יש לנו אפשרות לבחור מה נזין וממה נימנע. האם נזין את האיכויות שבאמת מַחיות אותנו, מגשימות משהו בתוכנו ומשחררות אותנו, או שאנו בוחרים שלא במודע לעודד ולחזור על הדפוסים שזורעים בלבול? המכשולים או “הדפוסים הממסכים” מושכים אותנו אל עבר בלבול עמוק יותר ויותר ולשכחנות; להרגשה שאנחנו אבודים, מוצפים, מנותקים; שקועים במחשבות זדוניות, משתוקקים, מלאי ספקות או דואגים; או פשוט נוטשים. הבוג’הנגה, מצד אחר, מושכים אותנו אל הדבר שאנו מעריכים באופן העמוק ביותר ואליו אנחנו שואפים. הם מושכים אותנו אל השחרור.

מתח יצירתי

כאן אנו רואים שבתהליך ההתעוררות יש מתח כלשהו בין המשיכה לשני הכיוונים. לעיתים קל לראות את זה כמתח שלילי מאוד, ואנשים יכולים להיות שיפוטיים כלפי עצמם מפני ש”הנה אני שוב שם, שוב אבוד בהשתוקקות או אבוד בסלידה, או אבוד בספק.” אבל אני לא רואה את זה כמתח שלילי. אני רואה את זה כמתח יצירתי. היכן אטפח שמחה אם לא בעיצומה של השתוקקות לעונג חושי? היכן אטפח אומץ וחיוניות אם לא בעיצומם של אותם רגעים של קהות או ניתוק? היכן אטפח תחושה של חיבור אם לא ברגעים של סערת נפש, פיזור דעת ושבירה?

אז מהם הגורמים שתומכים באמת באוצרות שבליבנו המוליכים להתעוררות?

הראשון שבהם, אולי לא במפתיע, הוא תשומת לב, ללמוד להיות כאן, ללמוד להיות נוכח בגופנו, בתודעתנו וברגע הזה באופן מלא.

השני הוא לחיות לאור ההבנה שלנו את השינוי – היעדר מהות או התהוות מותנית – ההבנה של מה שגורם לסבל, ומה שם קץ לסבל.

הסדרה השלישית של גורמים שבאמת תומכים בהתעוררות היא שביעות רצון או נינוחות בחיינו ושימוש ב”כוכבי החושים” שלנו, חמש דלתות החושים המסורתיות והדלת החושית של התודעה, בשירותם של רגישות, כבוד ודאגה לאחר. להיות ערים לסוג החותם שאנו מותירים בכל רגע בעולם ובליבנו שלנו.

הבאה ברשימת האיכויות שתומכות בהתעוררות היא פיתוח תשומת לב מיומנת או חכמה, ואי-היאחזות ברשמים החושיים או באסוציאציות שהם מעלים בנו.

האחרון בגורמים שבאמת תומכים בפריחתם של הבוג’הנגה הוא אמון וביטחון ביכולת שלנו להיות ערים – להכיר בהגשמה של האיכויות האלה למען עצמנו, ולהאמין ביכולת שלנו ללכת בנתיב הזה באומץ, בלי פחד ובאמון.