מתורתו של פטריארך הצ’אן שוואן הואה

העיניים רואות צורה, אך בפנים אין דבר.
האוזניים שומעות צליל, אך אין התודעה יודעת.
צ’אן הוא תמצית כל הבודהות. הבודהות של עשרת הכיוונים נולדו מסמאדהי (ריכוז) צ’אן.
אם אין לך את מיומנות הסמאדהי, לא תוכל להפוך למואר או להגשים את טבע הבודהה.
אלה היודעים כיצד להתאמן נמצאים תמיד בסמאדהי, בזמן שאלה שלא יודעים נמצאים תמיד בתוך הזיוף. תוך כדי סמאדהי אנו מייצרים חוכמה, בזמן שבתוך השקר אנו מגבירים את בורותינו. כיצד משיגים סמאדהי? עלינו להשיב את הכוזב אל האמיתי. אך אנו תמיד להוטים לרדוף אחר המצבים הכוזבים ולא מעוניינים לחזור למצב של סמאדהי. לכן אנו כל הזמן שוקעים במחשבות מתרוצצות ולא מסוגלים לשוב אל האמת. כתוצאה מכך הופכת האמת לשקר. אילולא היו לכם כל-כך הרבה מחשבות מתרוצצות, ובמקום זאת הייתם מהרהרים פנימה כל הזמן ועוסקים בטבע של עצמכם, הייתם מסוגלים לשוב אל האמת. מפגש הצ’אן שלנו אף הוא מיועד להשיב את הכוזב אל האמת, להיפטר מהכוזב ולשמור על האמת. לכן עזבנו הכל כדי לבוא הנה להתאמן בישיבה והליכה. בזמן הליכה, עמידה, ישיבה, או שכיבה אל לנו להיות נפרדים מ”זה”. להפרד מזה זוהי טעות. “זה” הוא רק נושא המדיטציה, אותו אנו צריכים להביא כל הזמן אל התודעה.
אלה שבאמת יודעים כיצד להתאמן לא מאבדים את עקבותיה של שאלת ה”מי?”. הם לאט, לאט חוקרים את ה”מי” עד שתודעה, מחשבה, ומודעות נעלמים כולם. התודעה הופכת ריקה; הגוף אף הוא ריק; המחשבה ריקה, והמודעות גם היא ריקה. כשאתה מעלה מחשבות כוזבות הן באות מהתודעה השישית. התודעה השישית גורמת לך להעלות מחשבות כוזבות, גורמת לך לחוש כאב, גורמת לך לא להיות מסוגל לשאת יותר. כל אלה הינם עיוותים של התודעה השישית. אם הינך מסוגל לרסק את התודעה, החשיבה והמודעות – אם אתה חוקר עד שאתה מפצח אותם, כך שמחשבות כאלה אינן יכולות להסיח את דעתך – רק אז אתה יודע באמת כיצד לעשות עבודה. שלא להזכיר את התשובות שאתה מגיע אליהם מדי יום ביומו כשאתה משקיע מאמץ, אם תשיג תשובה ולו למרווח של מחשבה קצרה אחת, תוכל להרחיב את חוכמתך, או במילים אחרות – להיות מואר.
אם באמת תתאמן היטב עד שתשיג תשובה כלשהיא, אזי לא תדע מתי הינך רעב, צמא, מתי קר לך ומתי חם לך – לא תדע שום דבר שהוא. אם תוכל להגיע לרמה זו של אי ידיעת דבר, אז תדע הכל. כשאנו עושים משהו, אם ביכולתנו לעשותו ביסודיות – עד הסוף – אז יתחולל שינוי. כשאתה נע עד לקצה, הדממה נגלית. דממה קיצונית תביא לתנועה. למשל – היום הוא תנועה והלילה הוא דממה. כשהדממה קיצונית, כשהשמיים נעשים אפלוליים והאפלה הזו מגיעה אל שיאה, השחר מבקיע. כשאור היום מגיע לשיאו, הלילה יורד. יום אחד ולילה אחד הם גם תנועה אחת ודממה אחת.
אם הינך יודע כיצד להתאמן, אתה יכול לפתח את מיומנותך עד שהתנועה אינה מהווה מכשול לשקט והשקט אינו מפריע לתנועה, כך שבתוך התנועה יש שקט ובתוך השקט יש תנועה. אם אתה יודע כיצד ליישם את מיומנותך, תמצא שבתוך הריקות האמיתית ישנו קיום נפלא, ומתוך הקיום הנפלא, עולה ריקות אמיתית.