אז מה זה זן ומהם סיפורי הזן.
זן הוא זרם בודהיסטי שנולד כריאקציה חריפה למה שנדמה היה לאבותיו המכוננים כאובדן דרך של ההולכים בדרכים הבודהיסטיות הממוסדות, במשנות הסדורות ובדרכים המדורגות. ואף שהזן נולד בתוך המסורת הבודהיסטית וקד לה קידה עמוקה, אמצעי הרענון שהוא מציע יש בהם כדי לשמש את ההולכים בדרך באשר היא דרך ולא רק למי שמבקשים למצוא את דרכם במשעולי הדרכים הבודהיסטיות.
סיפורי הזן הם שעון מעורר.
הם קוראים לקורא בהם ולשומע אותם להתעורר מחלומות העוועים, מהבטחות השווא ומהרעיונות המוצקים שמבטיחות תורות הגאולה למיניהן, ובכללן גם גאולות הזן.
וכמו כל השעונים המעוררים, גם השעון המעורר של סיפורי הזן נוטה להתקלקל מעת לעת. כשכך קורה, אזי הם יכולים להפוך גם לכדור שינה ולזריקת הרדמה.
קשה להתעלם מיופיים של רבים מסיפורי הזן, מחוכמתם שאינה מן ההרגל, מההומור, התעוזה והרעננות, או מהלהט הגאולי שבאופן פרדוקסאלי ניבט מכמה מהם.
בסיפורי הזן יש מרד. מרד פנימי. מרד במבני מחשבה ובהרגלי חיים שממיתים את הרוח הסקרנית והחופשייה. מרד המכוון בראש ובראשונה כנגד עיוורונם ותרדמתם של מחברי הסיפורים עצמם.
אני ואת ואתה.
אנחנו.
מספרי הסיפורים.
ובצד להט המרד, השכילו רבים בדרך הזן להוקיר גם את יופיים ואת חנם של הסיפורים שכולנו מספרים, בדיוניים ככל שיהיו.
מתוך ההקדמה לספר – יובל אידו טל
