להתעלות מעבר לתודעה היומיומית

 כאשר אנו מתיישבים למדיטציה אנחנו מנסים להתעלות מעבר לתודעה היומיומית שלנו, אותה תודעה שמשמשת אותנו לניהול חיינו הרגילים, לעריכת קניות בשוק, לגידול ילדינו, לעבודה, לנקיון הבית, לבדיקת חשבון הבנק שלנו, וכל שאר הפעולות של חיי היומיום. סוג זה של תודעה מוכר לכולם ובלעדיו איננו יכולים לתפקד. זו תודעת ההישרדות שלנו ואנו זקוקים לה לצורך זה. תודעה זו לא יכולה לחדור מספיק רחוק ומספיק עמוק לתורתו של הבודהה, שהיא ייחודית ומעמיקה, כיון שתודעתנו היומיומית אינה ייחודית ואינה מעמיקה, היא פשוט שימושית.
רוב האנשים מתיישבים למדיטציה על מנת להשיג קצת שקט ושלוה למיינד שלהם. סיבה זו טובה ככל סיבה אחרת אולם זו אינה תכלית המדיטציה אלא היבט אחד בלבד שלה. שלוות נפש ותובנה (סמטהה וויפסנא) הן שני הכיוונים היחידים במדיטציה. וישנן שיטות רבות לכך. הבודהה לימד, על פי הקנון הפאלי, ארבעים שיטות שונות. אנחנו לא צריכים לתרגל כל כך הרבה שיטות. כמה מתוך ארבעים השיטות הן שיטות ייחודיות לתובנה. כמה מהן נועדו להשגת שלווה. המטרה של מדיטציה היא התובנה והשלווה היא האמצעי.
דוקההכאשר אנחנו חושבים אנחנו יודעים שאנחנו כאן. כאשר אין פטפטת בראש אנחנו מאמינים שאבדנו שליטה. למעשה, זה בדיוק ההיפך. כל עוד איננו מסוגלים להפסיק לחשוב אין לנו שליטה. אנחנו שולטים בתודעה שלנו רק כאשר אנחנו מסוגלים להפסיק לחשוב כשאנחנו רוצים בכך. היבט זה של שחרור הוא הקושי שבו נתקלים מרבית, אם לא כל, האנשים היושבים למדיטציה. הויתור על התמיכה היחידה באגו שעומדת לרשותנו בזמן המדיטציה, כלומר החשיבה שלנו, חייב להיות אקט מכוון. כאשר אנו עוסקים בענייני היומיום אנחנו מכוונים את התודעה למה שאנחנו רוצים לבצע. אם אנחנו רוצים לעבוד במטבח אנחנו הולכים לשם בכוונה תחילה ומרכזים את תשומת לבנו במה שעלינו לעשות. אם אנחנו עובדים במשרד אנחנו מכוונים את התודעה שלנו למכתבים, תיקים ועניינים משרדיים נוספים. זה אותו דבר במדיטציה.
מדיטציה היא הדרך שבה נוכל לתרגל תשומת לב עד לנקודה שבה ההתבוננות הופכת כל כך חזקה עד שאנו יכולים לראות את המציאות המוחלטת שמעבר למציאות היחסית. תשומת הלב המתורגלת במדיטציה יכולה להמשיך בכל פעילות. בשלב זה אנו מדברים רק על תשומת לב לפעילות הגוף מכיוון שאנו יכולים להשתמש בה באופן קבוע. מאחר שניתן לגעת בגוף ולראות אותו יש לנו סיכוי להביא את התודעה והגוף לאותו מקום במקום שהתודעה תתרוצץ כהרגלה אחרי התסבוכות שלה והגוף יעשה משהו אחר. אם נצליח להחזיק את התודעה והגוף באותו מקום, לא תהיה לנו בעיה להתבונן בנשימה, מכיוון שזה כל מה שקורה באמת. אנחנו נושמים. זה הכל. כל דבר אחר הוא השערה.
תובנה כזו לגבי החשיבה שלנו בזמן מדיטציה עוזרת לנו לשחרר מחשבות בלתי מועילות בחיי היומיום, מה שהופך את חיינו לפחות לחוצים. אם אנחנו יכולים לשחרר מחשבה על ידי תיוג שלה בזמן מדיטציה, אנחנו יכולים לעשות אותו דבר בחיי היומיום. אחרת, המדיטציה שעשינו היתה לחינם. ישבנו וסבלנו כאבי ברכיים ללא כל תוצאה. אנחנו חייבים להיות מסוגלים להעביר את אימון המדיטציה שלנו לחיי היומיום.
כאשר אנו מקשיבים לדבריו של הבודהה, אנו יודעים שהוא מראה לנו אידיאל לשאוף אליו ושאם עדיין לא הגענו לאידיאל הזה אין כל צורך להאשים את עצמנו. “מודעות, ללא אשמה, שינוי” היא נוסחה חשובה שיש לזכור. להפוך למודע למה שקורה בתוככך אבל לא לייחס לכך כל אשמה. דברים הם כפי שהם, אבל לנו, כבני אדם חושבים, יש את היכולת להשתנות וזה מה שאנחנו עושים במדיטציה.