הצרכים הרוחניים של העומדים למות

פנדה האוטר הוא נזיר במסורת המאהיאנה, תלמידם של לאמה טובטן יישי ולאמה זופה רינפוצ׳ה. הוא המייסד של ״קרונה״ — הוספיס ומרכז תמיכה לחולים סופניים ומשפחותיהם, בבריסביין, אוסטרליה.

***

הקדמה
בדיון על הצרכים הרוחניים של העומדים למות מנקודת המבט הבודהיסטית, עלינו לבחון קודם כל כמה נקודות מפתח, שהן:
הבנה של פרק הזמן הקצר של החיים וערכם הרב.
חשיבה על מה שיכול לעזור לנו ולאחרים ברגע המוות.
חשיבה על מה שיקרה אחרי המוות.
התפיסה הבודהיסטית של התודעה.
הרהורים על המוות

כדי להבין כמה החיים קצרים ויקרי-ערך וכיצד להפוך אותם למשמעותיים, אנו צריכים להתבונן בעובדה שהמוות הוא וודאי ושזמן מותנו אינו וודאי. עובדות אלו אולי נראות לנו מובנות מאליהן, אך לעיתים רחוקות אנו עוצרים כדי לבחון את אמיתותן.

למשל, כאשר אנו שוקלים את וודאות המוות אנו יכולים להרהר במספר נקודות:
1) אין שום דרך אפשרית להימלט מהמוות (איש עדיין לא מצא).
2) לחיים יש גבול מוגדר ולא גמיש וכל רגע מקרב אותנו אל סופם.
3) המוות בא בחתף ובזמן לא צפוי (ואפילו בעודנו בחיים אנו מקדישים מעט מאוד מהם לתרגול רוחני).

כאשר אנו מתבוננים בעובדה שזמן המוות אינו ידוע אנו יכולים להמשיך לחקור זאת בהכירנו כי:
1)     משך זמן חיינו אינו ודאי – אנשים צעירים עשויים למות לפני זקנים, בריאים לפני חולים וכו’.
2)     יש הרבה סיבות ונסיבות שיכולות להוביל למוות ולעומתן מעט שתומכות בשימור החיים – למעשה אפילו דברים שמשמרים את החיים והופכים אותם לנוחים יכולים להרוג אותנו, כמו אוכל, הבית שלנו, המכונית שלנו. 
3)     החולשה והשבריריות של גופנו תורמים לאי הוודאות של חיינו – גופנו יכול לקרוס בקלות עקב מחלה או תאונה.

התבוננות בעובדות אלו יכולה לעזור לנו להבין שחיינו קצרים ויקרי-ערך ואין לנו זמן לבזבז. לכן טוב יהיה להזכיר לעצמנו את העובדות האלו בכל יום. זה יכול להועיל מאד כאשר אנו קמים בכל יום בבוקר לומר לעצמנו “היום יכול להיות היום האחרון בחיי, לכן אעשה אותו בעל משמעות ככל שבאפשרותי, בעזרה לאחרים וכו’ “.

דבר נוסף שיכול לעזור מאוד הוא לחשוב על איך נגיב אם יבשרו לנו למשל שנותרו לנו רק שלושה או שישה חודשים לחיות, ולשאול את עצמנו שאלות כמו:
האם אני מוכן למות?
איזה דברים לא סיימתי לעשות?
מה אני רוצה לעשות או להשיג בזמן שנשאר לי?
האם סדר העדיפויות שלי ישתנה?
מה יכול לעזור לי בזמן המוות?
או כמו שמישהו אמר, “חיה כל יום כאילו הוא היום האחרון בחייך, ויום אחד אתה תצדק!”

נקודה קריטית נוספת לחשיבה היא מה יעזור לנו בזמן המוות. בדיקה של הנושא מגלה כי:
1) נכסים ארציים כגון עושר, מעמד או כסף אינם יכולים לעזור לנו.
2) קרובינו וחברנו אינם יכולים למנוע את מותנו או להצטרף אלינו.
3) אפילו גופנו היקר לא עוזר לנו ואנו נאלצים להשאיר אותו מאחור.

כך בסופו של דבר הדבר היחיד שיכול לעזור לנו הוא מצב התודעה שלנו, מצב ההתפתחות המנטלית או הרוחנית. 

קרמה והתודעה
מדוע זה כך? לפי האמונה הבודהיסטית, כל פעולה של הגוף, הדיבור או התודעה משאירה בתודעה חותם עדין בעל פוטנציאל להבשיל כאושר או סבל עתידיים, בהתאם לפעולה – חיובית או שלילית. חותמים אלו נשארים בתודעה עד שהם מבשילים או עד שהם מטוהרים או מנוקים ע”י תרגולים רוחניים. תהליך זה נקרא חוק הקרמה.

התודעה עצמה היא חסרת תבנית, צורה, צבע, מין, והיא בעלת יכולת לדעת או להכיר את כל התופעות. הטבע הבסיסי שלה הוא מואר ויודע. לתודעה כמה דרגות שונות – גסה, עדינה ועדינה מאוד. התודעה העדינה מאוד צלולה מאוד ונחווית בדרך כלל רק בזמן המוות או בתרגול מדיטציה מתקדמת. החותמים של פעולותינו מאוחסנים בתודעה העדינה מאוד.

מוות, מצב בינים ולידה מחדש  
ברגע המוות, הגוף והתודעה עוברים תהליך של פירוק, שבו 25 המרכיבים הפסיכו-פיזייים שבבסיס קיומנו מתמוססים בהדרגה ומאבדים את תיפקודם. תהליך זה של פירוק מלווה בסימנים פנימיים וחיצוניים. התהליך ממשיך גם אחרי שהנשימה מפסיקה, עד שלושה ימים. במשך התהליך התודעה הופכת יותר ויותר מעודנת וצלולה עד שלבסוף היא מגיעה לנקודה של “האור הבהיר של המוות”, נקודה שנאמר עליה שהיא פי תשע יותר בהירה ממצב העירות הרגילה. בנקודה זו התודעה נפרדת מהגוף, כאשר היא לוקחת עימה את כל החותמים העדינים של החיים האלו והקודמים.

התודעה המעודנת והרוח העדינה עליה היא נישאת מתעוררות למצב ביניים (בארדו) קיומי שלו גוף מעודן (שאינו פיסי), גוף שיכול לנוע דרך עצמים מוצקים, להגיע לכל מקום באמצעות מחשבה בלבד, וכן הלאה. מצב ביניים זה נמשך עד לשבעה שבועות, כאשר באותו זמן נמצא בדרך כלל מקום מתאים ללידה מחדש. מקום הלידה מחדש נקבע ע”י כוח הקארמה, בעוד מצב הביניים גווע והתודעה נדחפת ללא שליטה לעבר מקום הלידה מחדש. התודעה חודרת אל הביצית המופרית ברגע ההתעברות או סמוך לו והחיים החדשים מתחילים.

הגורם המכריע בכל התהליך הוא מצב התודעה בזמן המוות, כי הוא אשר קובע את המצב שאליו אדם ייוולד מחדש. תודעה שקטה רגועה וחדורה במחשבות חיוביות תבשר לידה מחדש שמחה. אם לעומת זאת התודעה במצב של כעס, של תשוקה עזה או של פחד וכו’, זה ייצור נטייה ללידה מחדש חסרת שמחה וירודה.

התודעה שעולה בזמן המוות היא לרוב זו שהאדם מורגל אליה. אנשים נוטים למות בהתאמה עם אופיים, למרות שלא תמיד זה נכון. לכן במסורת הבודהיסטית שמים דגש חזק על הצורך להתכונן למוות כבר עכשיו, כיוון שאם נפתח ונרכוש שליטה על התודעה כעת וניצור גורמים חיוביים רבים נזכה בתודעה רגועה תחת שליטה בזמן המוות ונהיה חופשיים מפחד. בעצם כל חיינו הם הכנה למוות, ונאמר שהמאפיין של העוסק ברוחניות הוא העדר כל חרטות בזמן המוות. כפי שחבר שלי אמר לאחרונה כששמע על המושגים הללו, “אולי הגיע הזמן שאתחיל להשקיע לקראת בחינות הגמר!”   

הצרכים הרוחניים של הנוטים למות
כאשר שוקלים את הצרכים הרוחניים של הנוטים למות, העיקרון הבסיסי שצריך לעמוד בפנינו הוא שיש לעשות ככל שביכולתנו כדי לעזור לאדם למות בתודעה שקטה ורגועה, מלווה במחשבות רוחניות חיוביות. זאת מאחר ומאמינים כי מצבה של התודעה בזמן המוות הוא חיוני ומשחק תפקיד חשוב בקביעה מה שיקרה לאדם לאחר המוות.

כך שבין אם אנו רופא או אחות שמקלים על כאבים וסימפטומים מעיקים אחרים ומרגיעים את משפחת החולה, יועץ שמסייע בפתרון קשיים רגשיים, איש דת שמציע סעד רוחני, או מתנדב שמציע את חברתו ותמיכתו לאדם הנוטה למות ולאהוביו, כולנו תורמים באופן משמעותי להשגת תודעה רגועה ושקטה זו. 
במסגרת העקרון הבסיסי הזה, קיימות מספר דרכים שנוכל למיין אנשים לפיהן ושיעזרו בהגדרת סוג התמיכה הרוחנית שהנוטים למות זקוקים לה:

האם הם בהכרה, או חסרי הכרה?
אם בהכרה, אתה יכול לתרגל איתם.
אם הם לא בהכרה אתה צריך לתרגל בשבילם.
האם לאדם יש דת מוגדרת?
אם כן הזכר לו את התרגולים הדתיים שלו.
אם לא, עודד אותם לחוות מחשבות חיוביות או הזכר להם את הדברים החיוביים שעשו.

לאדם שמחזיק באמונה מסוימת, יעזרו חפצים בעלי משמעות רוחנית כמו מזבח, ספר תפילה, תמונות של המורה הרוחני שלו, או להשמיע מוזיקה רוחנית, להדליק קטורת – כל מה שמזכיר לו את התרגול הרוחני שלו. תעזור גם שיחה על התרגולים הרוחניים שלהם, תפילה משותפת איתם וכולי. כשאדם כבר לא בהכרה, נאמר כי מוטב לצטט באוזנו תפילות, מנטרות וכדומה.

אם האדם לא מחזיק באמונה רוחנית, יעזור אם נזכיר להם מעשיים חיוביים שעשו בחייהם, או תכונות חיוביות כמו אהבה, חמלה וטוב לב.
חשוב להימנע מפעילויות דתיות שאינן מתאימות או שאינן רצויות על ידי הנוטה למות. מישהו שעומד לצד המיטה ואומר תפילות עלול להיות למטרד, ואני אף חזיתי במקרה של ניסיון לגאולה על ערש דווי שהרגיז מאד את הנוטה למות.      

המטרה הבסיסית היא להימנע מחפצים או אנשים שמעוררים היקשרות חזקה או כעס בתודעה של הנוטה למות. מנקודת המבט הרוחנית רצוי להימנע מחשיפה קולנית של רגשות. עלינו להזכיר לעצמנו שתהליך המוות הוא בעל חשיבות רוחנית רבה ואין ברצוננו להפריע את תודעתו של הנוטה למות, הנמצאת במצב מזוכך ומעודן יותר ויותר. עלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי לאפשר לאדם למות כשתודעתו רגועה, שקטה ושמחה.

מדיטציות למען החולים והנוטים למות
לאלה הסובלים ממחלה מתקדמת ועדיין נמצאים בהכרה קיימות מספר טכניקות פשוטות של מדיטציה או הדמיה (ויזואליזציה) שיכולות להיות לעזר רב.
לאלה שמפחדים או חרדים מהמוות, לימוד או הדרכה בשיטות הרפייה יכולים לעזור מאוד. אני נוהג להשאיר בידם הקלטה של הרפייה מודרכת שהם יכולים להשתמש בה בכל שעות היום והלילה, מתי שהצורך עולה. במצבים מתאימים, מגע, עיסוי, רפלקסולוגיה וטכניקות דומות יכולות גם הן להיות מאוד מרגיעות ומשחררות מתחים, במיוחד כאשר האדם סובל מחסך במגע כתוצאה מהפחדים והמבוכה של האנשים שמבקרים אותו.

שיטת מדיטציה פשוטה ויעילה ביותר היא מודעות לנשימה. האדם נעשה מודע לתנועת הנשימה פנימה והחוצה באזור הנחיריים, בשמירה על נשימה טבעית וקלה, מבלי לאלץ נשימה מוגזמת. באותו זמן מאפשרים לכל מחשבה שעולה להשתחרר, וממשיכים בהחזרת המודעות לנשימה. למרות פשטותה, טכניקה זו עשויה להביא למצבי תודעה רגועים מאד ולהקל מתחים וחרדות.

כאשר המודעות לנשימה מלווה בציטוט מילים מסוימות, מנטרות או תפילות היא הופכת לעוצמתית ביותר. רק לומר “שחרר…שחרר…” בתיזמון עם השאיפה והנשיפה, יכול להיות מאוד מנחם ומרגיע. אדם בעל אמונה דתית יכול לתרגל תפילה או מנטרה עם הנשימה. למשל, אשה אחת שביקרתי, נזירה קתולית לשעבר, בחרה בתפילה “לא שלי, אלוהים, אלא רצונך הוא שייעשה”. היא קיצרה זאת ע”י חזרה על המילים “לא הרצון שלי” בזמן השאיפה ו”אלא שלך” בזמן הנשיפה. חוזרת שוב ושוב על אותן מילים.

יופייה של טכניקה זאת הוא בכך:
א. אפשר לתרגל אותה בפרקי זמן קצרים והיא דורשת מעט יכולת ריכוז שבמקרים רבים נפגעת כתוצאה ממחלה ותרופות.
ב. היא עוזרת להרגיע את התודעה, ולהפחית את רמת החרדה.
ג. היא משתמשת במקלט הרוחני של האדם וגם מחזקת אותו.
ד. היא לא דורשת שום עזרים מלבד הנשימה.

לאנשים דתיים וגם לאלה שאינם דתיים, מדיטציית ‘ריפוי’ אור לבן יכולה להועיל ולהביא נחמה. האדם מדמיין כדור זוהר של אור לבן מעל לראשו, כאשר האור זורם למטה דרך הגוף, ומסלק את החולי, הכאב, הפחד, והחרדה וממלא את הגוף עם אנרגיה מרפאה של אור. בהתאמה עם אמונתם אנשים יכולים לראות את האור כמשקף את טבעו של ישו, בודהה, או דמות רוחנית אחרת, או שהם יכולים לראות את האור כמקור של אנרגיה אוניברסלית מרפאת.

מדיטציה זו מתחברת היטב עם טכניקת המודעות לנשימה, מומלץ לתת לחולה הקלטה של התרגול לשימוש בעת הצורך ביום או בלילה. כאשר האדם קרוב לרגע מותו אפשר לעודד אותו לשחרר ולהתחבר עם האור לתוך הלב של ישו, או בודהה היושב מעל ראשו, או כל מה שמתאים לאמונתו של אדם זה.
השימוש בדמיון מודרך או מוזיקה שקטה יכול להיות מנחם ומרגיע ולעזור לאדם להיות רגוע ושקט כאשר המוות מתקרב.

אדם שסובל מכאבים יכול להעזר במדיטציית כאבים, טכניקה שבעזרתה האדם חוקר את הכאב לעומק ובפרטים, לעיתים קרובות שימוש בטכניקה זו מוביל להפחתה או להפסקה מוחלטת של הכאב.

טכניקת מדיטציה מעמיקה נוספת מערבת שימוש בחולי או בכאב כאמצעי לפיתוח חמלה. לאלה היכולים להשתמש בטכניקה זו התוצאות יכולות להיות מצוינות. מעודדים את האדם הנוטה למות לחשוב “על ידי ההתנסות שלי עם הסרטן/האיידס/ הכאב וכו’, מי יתן וכל שאר היצורים בעולם יהיו משוחררים ממחלות ויזכו בבריאות טובה שמחה וחיים ארוכים”. החולה משתמש בחוליו או בכאבו כדי לפתוח את ליבו לאחרים שנמצאים במצב דומה. אנשים שהשתמשו בטכניקה זו, לעיתים קרובות עברו ממצב של שקיעה באומללותם וכאבם למצב של לב פתוח ושלווה פנימית.

טכניקה מתקדמת אף יותר היא מדיטציה על “נתינה ולקיחה עם הנשימה” כפי שמתואר בכתבים בודהיסטים טיבטיים. במדיטציה זו, האדם מדמיין שהוא לוקח על עצמו את כל הסבל של היצורים החיים בדמות של עשן שחור שנכנס עם השאיפה. עם הנשיפה הוא שולח לכל היצורים החיים בריאות, שימחה ואיכויות חיוביות נוספות בצורה של אור לבן, ומדמיין אותם מקבלים את כל שאי פעם רצו. המודט מדמיין סלע שחור של אנוכיות בליבו, וכאשר העשן השחור נשאף פנימה הוא מכה בסלע השחור ומרסק אותו לחלוטין וכך מחסל כל שביב של אנוכיות בתודעה.     

שיטה זו היא דרך עמוקה לפיתוח מהיר של חמלה, אבל רק מיעוט של חולים יוכל להשתמש בה. הדרך הרגילה להתקדם במדיטציות אלו היא להתחיל בבעיות קטנות כמו כאב ראש, עייפות וכולי, ואח”כ באופן הדרגתי לאמן את התודעה להתמיר בעיות משמעותיות יותר ויותר.

סיכום
המטרה של כל השיטות האלה היא לעזור למות עם תודעה רגועה, שמחה וחיובית. כל דבר שנעשה כדי להשיג זאת יביא תועלת לאדם, בין אם טיפול אוהב, הקלת כאבים, עיסוי, הנוכחות של משפחה אוהבת, או כל דבר אחר. נאמר שהדבר הטוב ביותר שאנו יכולים להביא לאדם הנוטה למות היא התודעה השקטה והשלווה שלנו עצמנו.

בדרך זו נעזור לנוטה למות להפוך את שלב המעבר מחיים אלה לבאים לחלק ומשמעותי ביותר, תוך כדי הבנה של החשיבות הרוחנית החיונית של מעבר זה.
 שאיפתי היא שחיבור קצר זה עשוי בדרך כלשהיא להיות לעזר לאלו שקוראים אותו ומהרהרים בו, ועל כן גם לחולים והסובלים אשר אתם משרתים.