הדרך כפולת השמונה של הבודהה: לימוד מתקדם

הדרך כפולת השמונה של הבודהה נחשבת בדרך כלל כלימוד יסודי או בסיסי – משהו שנלמד בשיעורי דת או בשיעורי מבוא במכללה. במאמר זה אני טוען שהדרך כפולת השמונה היא למעשה לימוד מתקדם או שלם, כזה שטוב יעשו תלמידי מדיטציה בודהיסטית אם ילמדו לעומק. אני בא ממסורת של זן, ששמה דגש על מדיטציה, ובפעם הראשונה שביקרתי במרכז זן כדי ללמוד מדיטציה, לימדו אותי איך לשבת ולקיים את הטקסים הפשוטים המתלווים לישיבה, ולא הרבה יותר מזה. דוגן, המייסד היפני בן המאה ה-12 של מסורת הזן שאני הולך לפיה, לימד את תלמידיו רק לעשות זאזן (מדיטצית זן), והניח בצד את כל היתר – כללי התנהגות, סוטרות, מזמורים מקודשים, הכול; רק תעשו זאזן, הוא אמר.
גישה זו אולי היתה הגיונית ביפן של דוגן, שבה כולם היו ספוגים בלימוד וערכים בודהיסטיים מיום היוולדם, אבל מאחר שדרך הבודהה היא חדשה יחסית במערב, ותישאר כזו עוד זמן מה, אל לנו להיות פזיזים כל כך. מה שהבודהה לימד לא היה רק מערכת של טכניקות מדיטציה או שיטה להתפתחות פנימית, אלא דרך חיים מקיפה המבוססת על התעוררות. הוא קרא לדרך החיים הזאת “מרגה”, או “הדרך”, ובסבלנות פירט את מגוון ההיבטים והסגולות של דרך זו בכל הדרשות שלו. מדיטציה היא בהחלט אחד מהתרגולים שהבודהה לימד (היא השמינית בדרךכפולת השמונה), אבל היו עוד רבות.
הסיבה שבחרתי לקרוא לדרך כפולת השמונה לימוד מתקדם היא, שבעוד ההגדרות של כל אחד מהתרגולים הן יחסית קלות ללימוד ולהבנה, היישום וההטמעה המלאים שלהן נמשכים חיים שלמים. המורה שלי שונריו סוזוקי אמר שאומנם הארה היא לא בלתי חשובה, אבל התרגול העמוק ביותר הוא פיתוח האופי, שלדבריו הוא עבודה לחיים שלמים ולעולם אינו מסתיים. אופי פירושו סוג האדם שהינך וטיב יחסי הגומלין שלך עם אנשים אחרים ועם עולם החיים כולו. להארה יש מעט מאוד ערך מעשי אם היא מנותקת מהאופי. אפשר לראות את הדרך כפולת השמונה כמפה או מדריך לפיתוח האופי לאורה של ההתעוררות, וכל אחד משמונת התרגולים של הדרך שווה בחשיבותו לאחרים; אין להזניח אף אחד מהם.
הדרך כפולת השמונה מתורגמת בדרך כלל כסדרה של “דברים נכונים”; השקפה נכונה, כוונה נכונה, פעולה נכונה, דיבור נכון, עיסוק נכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה והתבוננות (מדיטציה) נכונה. אני לא מתלהב מהתואר “נכון” בהקשר הזה. אני שומע בו משהו צדקני, שיפוטי, יהיר אפילו, במיוחד בהשוואה לאמונות אחרות. אני מעדיף להגיד פשוט: השקפה בודהיסטית, כוונה בודהיסטית וכן הלאה. אפשרות אחרת היא להשתמש במילה “ער”: השקפה ערה, כוונה ערה וכן הלאה. המילה סַמַּא בסנסקריט, שבדרך כלל מתורגמת כ”נכון”, פירושה מדויק, או ראוי; פירושה איננו נכון במובן שהפוך משגוי. במסורת הזן יש סיפור שבו נזיר שאל פעם את המאסטר הסיני אוּמוֹן, “מהי העבודה של כל חיי הבודהה?” אומון השיב, “תגובה ראויה”. אפשר שאומון דיבר על האופי של אדם ער – עבודה של חיי אדם שלמים. אדם בעל חכמה מגיב לכל מצב תגובה ראויה לאורה של ההתעוררות. זאת היתה תכלית חיי הבודהה, אומר אומון, וזאת צריכה להיות גם תכלית חיינו אנו.
מעניין שתרגול מדיטציה כל כך תפס את תשומת הלב והדמיון של המערב בהתחקותו אחר הבודהיזם. לאורך רוב ההיסטוריה של הבודהיזם מדיטציה היתה תרגול השמור בלעדית לנזירים ונזירות, אנשים שפרשו מן העולם לכל החיים וחיו חיי מנזר מוסדרים מאוד. לאנשים רגילים לא היה זמן למדיטציה; מספיק קשה היה להם פשוט לשרוד. כיום הדברים השתנו; במערב השבע יש עכשיו לגברים ולנשים כאחד פנאי לחקור את אוצרות המדיטציה בלי שייאלצו לוותר בהכרח על משלח ידם או על עיסוקיהם הארציים. כל זה טוב ויפה, אבל ההתמקדות במדיטציה במנותק משאר שבעת התרגולים של דרך השמונה עלולה להוביל לאופי לא מאוזן, כזה שהוא עמוק בחוויית החיים הפנימיים אבל אולי רדוד בתחומים אחרים, כמו התנהגות מוסרית וטוב לב.
אני עצמי ביליתי את 15 השנים הראשונות של חיי הבוגרים כנזיר במנזר, העושה שעות ארוכות בכל יום באולם המדיטציה, חי מחוץ לעולם, לבוש גלימות ומגולח ראש. הגיע רגע שבו אינסטינקטיבית התמרדתי. חשתי שאיבדתי איזון או עיגון בסיסיים שהייתי צריך כדי להבין ולהטמיע בתוכי באמת את מה שאני עושה. אני זוכר ששאלתי את עצמי, “מעניין מה קרה ללו של פעם? מעניין איך הוא יהיה אם אעזוב את החיים האקזוטיים האלה, אמצא עבודה ואחיה שוב כמו אדם רגיל?”.
לכן זה מה שעשיתי. עכשיו כשאני מסתכל לאחור אני חושב שאינסטינקטיבית חיפשתי את יתרת הדרך כפולת השמונה, הדרך המובילה לאופי מאוזן ונדיב ולהיענות בלב פתוח למהומה ולקשיים של חיים רגילים. בהמשך הכתיבה אוסיף להתחקות אחר הניגוד הזה ואחקור אחד לאחד את שמונה הפעילויות שהבודהה מנה כחיוניות להתפתחות ולמימוש מה שהדלאי לאמה מכנה “בן-אדם אמיתי”. כשהייתי צעיר רציתי להיות מואר, להשתנות לחלוטין. היום כשאני מבוגר יותר אני שבע רצון אם ביכולתי להיות בן-אדם אמיתי המסייע גם לאחרים להיות כאלה.