בודהיזם וקארמה – שאלות ותשובות עם שוג’ה אקונג טולקו רינפוצ’ה

שאלה: הנתיב הבודהיסטי הנו למעשה נתיב שרוב בני אנוש הוגנים ישאפו לאמצו ללא קשר לדתם או אמונם. אז מאיזה בחינה הבודהיזם שונה?
תשובה: לדעתי ההבדל העיקרי בין הנתיב הבודהיסטי והנתיבים האחרים הוא שבבודהיזם אנו נדרשים להתמודד עם מכלול הקשיים והאתגרים ואין לנסות להתחמק מבעיה כלשהי – לרבות אלה הנוגעות לנו. לפי הבודהיזם עלינו להתמודד עם כל הרגשות וכל המצבים שאנחנו עשויים להיקלע להם – החיוביות והשליליות כאחד. עלינו ללמוד להתמודד עם הפחדים והתגובות שלנו ולא להתכחש להם. כמו כן, הבודהיזם קובעת בבירור שעל מנת לפתח סובלנות, טוב לב אוהב וחמלה, יש צורך לאמן את התודעה.  לנסות ולהשתדל לחשוב מחשבות טובות זה לא מספיק ויש להשיג אותם באמצעות אימון לכן לימוד המדיטציה ותרגולו מהווים חלק חשוב של הנתיב הבודהיסטי.
לימוד ותרגול זו עשוי בהתחלה להצטייר כמעשה של בריחה אולם למעשה המצב הוא הפוך.   אנו לומדים ומתרגלים מדיטציה דווקא כדי שנוכל להתמודד עם קשיים ולעזור לאחרים בצורה טובה יותר. באופן כללי בין כל הדתות יש הרבה דמיון אך לדעתי הבודהיזם מדגיש את הרעיון שנצטרך להתמודד עם הלכלוך הפנימי של עצמנו לפני שנוכל לעזור הרבה לאחרים.
ישנם אנשים אשר חווים התקרבות לבודהיזם הטיבטית אך אינם יודעים היטב את ההבחנה בין התרבות הטיבטית לבין בודהיזם עצמו. האם תוכל להרחיב בנושא?
אינני חושב שזה כ”כ משנה. אותם אנשים המעוניינים להבין יבינו בכל מצב. קורים דברים מוזרים! למשל, אסטרונאוט היה בירח ובקרוב יבקרו בו תיירים. לי זה נראה תמוה אבל מי שרוצה להבין את המשמעות של זה ימצא הסבר .  לגבי הבודהיזם עצמו, הבודהה העניק 84,000 סוגי לימוד שונים כדי לעזור למגוון רחב ככל שאפשר של אנשים. הבודהיזם הטיבטית הנחיל לנו את אותם לימודים השמים דגש על הושטת סיוע לאחרים ופעילות לרווחתן. איש לא ייפגע ואף אחד אינו עשוי לאמץ דעות שגויות כתוצאה מיישום לימודים אלו. דבר כזה יהיה מנוגד לעקרונות הבודהיזם. 
בכל אחד מ84,000 לימודיו של הבודהה קיים היבט חיובי והגישה הטיבטית, או הוג’ריאנה, מוכלת בתוך זה. אין חשיבות של ממש לאופן הצגת הלימודים. יש אנשים המתחברים לסוג מסוים של הצגה ואחרים מתחברים לדרך אחרת. מקור הבודהיזם הוא בהודו אך חרף זאת אנשים רבים בהודו בכל זאת מעדיפים את הסגנון והאומנות הטיבטית. על אף זאת, סביר להניח שיהיו אנשים טיבטים שיעדיפו דווקא את הסגנון ההודי. לכן נראה לי שהדבר תלוי לפי העדפותיו של כל אדם בנפרד. האומנות והאיורים הנם בסה”כ סמלים המסייעים להעסיק את ההכרה ועיסוק זה בודאי יותר חיובי מאשר העיסוק ברכילותם של השכנים. הדברים הללו נועדו לעזור לנו אך אין חובה להסתכל עליהם וניתן להסתפק בהרהור על משמעותם. מה שחשוב הוא מעשינו ולא אמונתנו!
במדינות בודהיסטיות מסורתיות לנשים יש מעמד נחות; האם הדבר קשור לאמונה – קרי בודהיזם – או שמא מדובר בתרבות הנהוגה במדינות אלו?
לגבי אמונה, לדעתי כל אדם שירצה להתעמק בלימודיו של הבודהה ימצא בהם ערך כי לימודים אלו מתאימים לכל אדם הצלול בדעתו. הבודהה העביר יותר לימודים לאנשים מסוימים מאשר לאחרים ללא קשר למינם; הוא אף הסמיך את אימו החורגת כנזירה הראשונה ובכך סלל את הדרך לנשים לאמץ אורח חיים אמוני. לעומת זאת, מבחינה חברתית המצב שונה. על פי הנהוג בכל המדינות במזרח הרחוק תפקידיה של האישה הם להישאר בבית ולעסוק בגידול ילדיה והטיפול בהוריה. עקב כך, אף שקיימים כמה מנזרים לנשים הם לרוב קטנים ובעלי אמצעים דלים יותר מאשר המנזרים לגברים. אני בטוח שבתוך המנזרים הללו ישנן נזירות העוסקות בלימוד וייתכן שתהיה גם נזירה בעלת שם המקבלת את הציבור הרחב. אולם באופן כללי גברים, וכפועל יוצא מכך גם נזירים, זוכים להערכה גדולה יותר מאשר נשים ונזירות אך נראה לי שהתופעה קשורה יותר למנהגים חברתיים מאשר ללימודיו של הבודהה.
למרות הדגש הרב שהבודהיזם שמה על חמלה, לא קיים מסורת של חמלה אקטיבית (יזומה) במדינת המזרח. האם תוכל להרחיב על כך?
אחד מהלימודים העיקריים בבודהיזם הטיבטית (הוג’ריאנה) הוא ששת השלמויות (מה שמכונה ה’פארמיטות – Paramitas), והראשן מתוכם הוא ‘נדיבות’, או ‘חסד’. דעתי הוא שכאשר בודהיסטי אמיתי תורם לצדקה הדבר נעשה ביושר ובכנות המרבית. אמנם היקף הנתינה בחברה המערבית עשויה להיות גדולה יותר מאשר במזרח אך באותו עת קיים סיכוי גדול יותר שאותה נתינה תהיה מנוע על ידי שיקולי אגו ולא תהיה בלתי מותנית. ישנם יותר מידי מקרים שבהם הנתינה היא סוג של גאוה – אני הוא הנותן והם אלה המקבלים ומסתבר שכל רצונו של התורם הוא לזכות באהדה בשל נדיבותו הרחבה ולהיות מתויג כנדבן נודע המסייע לעניים בקרבנו. הבודהה אמר שמי שרוצה לתת בלב טהור עליו לתרגל מדיטציה ולפתח תבונה על מנת שיוכל לתרום ללא התניות. כאשר אנו נותנים צדקה מתוך מצב על אי היקשרות הנתינה הנה מוחלטת הן מבחינה הפיזית והן מבחינה הנפשית. פירושו של דבר שחייב שיהיה לנו את מצב התודעה הנכונה מאחורי ההחלטה לתת בנוסף להיקף הנתינה עצמה.
המשמעות של נתינה ללא היאחזות היא נתינה באופן מוחלט הן מבחינה מנטלית והן מבחינה פיסית. פירוש הדבר הוא להיות במצב תודעה נכון כאשר מכינים את המתנה בדיוק מצב התודעה כשנותנים אותה.
באחד מחייו הקודמים הבודהה תרם את גופו ובאחר הוא נתן את עינו. כולנו צריכים לשאוף לרמה גבוה של אי היקשרות ואי צמידות ונדמה לי שרמה זו עלול להיות נפוץ יותר בקרב אותם נותני צדקה במזרח. אם השאיפה והמצב התודעתי הנכונים חסרים והנותן אינו מסוגל לתת בלב שלם ללא התניות כלשהן, אולי תהיה תועלת למקבל הצדקה אך הנותן עשו להישאר עם תודעה מורעלת. כנראה שאנשים במערב אינם מבינים דיו את הצורך במידה מסוימת של חכמה. אני סבור שבמזרח אנשים עשויים לשאוף לפתח את עצמם מבחינה אישית בטרם יתרמו לזולת. תהליך זה עשוי להימשך זמן רב וכתוצאה מכך תהיה תקופה מסוימת בחייהם שבמהלכה אנשים אינם נוטים כ”כ לתרום בתדירות גבוהה אך רעיון הנתינה תמיד התקיימה.
האם עקרונות הקארמה וגלגול מחדש מהווים חלק מהותי של הבודהיזם?
הבנת הקארמה היא אכן חלק מהבודהיזם. במילים פשוטות הקארמה עוסק בגורם ותוצאה ולא שכר ועונש. גלגול מחדש שייך לחוק הקארמה. הפנמתה של תובנה זו מביאה אותנו להבנה שעשיית טוב יניב אי שם תוצאה טובה ועשיית רע יוביל איפהשהו לתוצאת רעות. המשמעות של קארמה, או גורם ותוצאה, היא שאם אנו שואפים להביא לשיפורים כלשהם עלינו לעבוד על השיפור אצלנו באופן אישי – זהו הבודהיזם בהתגלמותה. לדעתי תובנה כזו יכול להביא תועלת גם בקרב אלה שאינם לחלוטין שלמים עמה.
האם תמציתה של הקארמה לפי התפישה הבודהיסטית היא שגורלנו בחיים נקבע מראש ושבעצם אין לנו חופש בחירה?
יש אנשים המסתכלים על זה כך אבל גישה זו אינה כ”כ מדויקת. כל קורות חיינו עד לרגע הנוכחי – מקום ותאריך לידתנו, זהות הורינו ואחינו ואחיותינו – כל אלה הנם תוצר של מעשינו בחיים קודמים. אולם בכל זאת קיימת אפשרות בחירה באשר לתוכניותינו לעתיד – לשנים הקרובות וגם לחיים הבאים. גורלנו בעתיד תלוי במעשינו בהווה. אנו שותלים את הזרע בהווה – זהו הגורם – ואת התוצאה נחווה בהמשך .ואם נשתול עכשיו זרעי תפוח אדמה הם לא יהפכו לתפוחי עץ לאחר שיגדלו. העתיד והתוצאה נתונים בידינו ומעשינו היום יקבעו את התוצאה בעתיד.
קבלת עיקרון הקארמה אין פירושה שעלינו פשוט לשקוע באדישות ולחשוב “אין טעם לנקוט יוזמה. כל מה שניתן לעשות הוא להמתין לתוצאה.” החיים האנושיים שאנו מתנסים בו היום מביא לידי ביטוי את תוצאותיהם של מעשינו בעבר אך במקביל אנחנו גם יוצרים את עתידנו. אם נראה את המצב מנקודת מבט הזו ניווכח לדעת שלא הכול נקבע מראש על ידי הקארמה כי אנו יוצקים לעצמנו קארמה חדשה. העיקרון שאני תמיד חוזר ומדגיש הוא ש”מה שחשוב הוא לא מה שעשינו בעבר אלא מה שעושים היום כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר.”
ישנם אנשים אשר מוטרדים מרעיון הקארמה. אם מתרחש אסון כגון מחלה או מוות של ילד הדבר נתפס על ידם כ’עונש’ על עבירה שעברו. האם תוכל להרחיב על כך?
אני חושב שמי שרואה את הקארמה מנקודת המבט הזו אינו מבין את יסודות הקארמה כראוי או שהוא מנצל את משמעותה של הקארמה כדי להמציא תירוצים. מה שקורה בחיים יקרה בין אם אנו מאמינים בקארמה או לא; בכל מקרה אנו עשויים להתנסות בחוויות טובות ורעות, נעימות ולא נעימות כאחד במהלך חיינו, אולם הבנה טובה יותר של קארמה יקל עלינו בהתמודדות עם חוויות אלו. ללא הבנה כזו יהיה הרבה יותר קשה להתמודד עם התנסויות כואבות בצורה ראויה ובמצב כזה יש נטייה לומר ” כנראה שהכול נובע ממעשיי הרעים בחיים קודמים וסבל זה מהווה את העונש המגיע לי ולכן אין שום דבר שאוכל לעשות בנידון.” לדעתי, הבנה טובה יותר של הקארמה יבטיח שהוא לא ישמש כתירוץ לא אחראי. על יד הבנה טובה יותר נשכיל לראות את הכול, הטוב והרע גם יחד באור יותר חיובי. הוא יעזור לנו להפוך את הפסולת האישית שלנו לדשן עשיר!